היכולות של גמביט בקומיקס נראות מרשימות מאוד, אבל מבחינה מדעית הן רחוקות מהמציאות שלנו. באיזה סוג אנרגיה הוא משתמש? האם היא יכולה לגרום לפיצוץ? ולמה דווקא קלפים?

כתבנו בעבר על דמויות מהאקס-מן: מגנטו, וולברין, ציקלופ ואנג׳ל. כתבנו גם על הבן של מגנטו, ״הפלאש״. עכשיו הגיע תורה של הדמות הכי כריזמטית וקולית בסדרה. אם חשבתם על הסדרה בנטפליקס "גמביט המלכה", אז לא.

אנחנו מתכוונים לדמות מחבורת האקס-מן, רמי לבו המוכר בכינוי גמביט (Gambit).  דרך אגב, השם מבוסס על מהלך פתיחה בשחמט, שבו שחקן מקריב מרצון כלי משחק במטרה להשיג יתרון (אותו מהלך שמופיע גם ברומן מאת וולטר טוויס, שהפך לסדרה המצליחה).

הפעם זה לא עליה

הדמות גמביט הופיעה לראשונה בשנת 1990 [1]. הוא ידוע במיוחד בכך שהוא משתמש בקלפים, שאותם הוא שולף ממעיל העור הארוך שלו ומשליך לעבר המטרה, שם הם מתפוצצים. כלומר, מדובר באדם בעל היכולת להמיר את האנרגיה הפוטנציאלית האצורה בעצמים לאנרגיה קינטית, ובכך להוביל לחוסר יציבות במבנה המולקולרי שלהם ולגרום להם להתפוצץ – יכולות-על המכונות ״מוטנט״ בקומיקס.

בקומיקס, עוצמת הפיצוץ משתנה בהתאם לסיטואציה ולמידת האנרגיה שגמביט משקיע בהטענה, אשר תלויה בזמן ההטענה, וכן במסת הגוף המוטען. לדוגמה, עוצמת הפיצוץ של קלף משחק שקולה לזו של רימון יד [1].

מתוך ״אקס מן 97״, דיסני פלוס, Marvel Entertainment

אז באיזה סוג אנרגיה הוא משתמש? כולנו מכירים אנרגיה חשמלית, אנרגיה קינטית (אנרגיית התנועה של הגוף), אנרגיה פוטנציאלית (אנרגיה האצורה בגוף) וכולי. רבים מסוגי אנרגיה שאנו מכירים הם למעשה אנרגיה פוטנציאלית: אנרגיה כימית, אנרגיה גרעינית, ואפילו אנרגיה האצורה בקפיץ (אלסטית). גמביט בעצם מטעין חפצים באנרגיה פוטנציאלית, לא קינטית, וכשאנרגיה זו משתחררת בבת אחת, מתרחש פיצוץ. אז כמו שאנחנו מותחים קפיץ, אם לגמביט יש יכולת-על המאפשרת הטענה עוצמתית, זה אפשרי. דיוק מדעי: 10/10.

אבל… אם נחזור לעולם אמיתי יותר, האם נצליח לשחזר יכולת זאת בלי יכולת העל ה"מוטנטית״? כלומר, האם נוכל להטעין גוף שנמצא במנוחה או נע במהירות נמוכה יחסית באמצעות מגע בלבד? בעולם האמיתי אין דרך פשוטה "להטעין" אובייקט באנרגיה באופן שיגרום לו להתפוצץ. על פי חוק שימור האנרגיה, אנרגיה אינה יכולה להיעלם או להיווצר יש מאין [2]. המרת האנרגיה הנדרשת להטענת אובייקטים באופן שמביא להתפוצצות מיידית דורשת כמויות אדירות של אנרגיה, הרבה מעבר לכמות שאדם רגיל יכול לייצר או לשלוט בה. מיד נרחיב לגבי פיצוצים, רק ניתן ציון של דיוק מדעי 0/10.

בעולם האמיתי, חומרי נפץ מבוססים על המרת כמות גדולה של אנרגיה האגורה בהם לגזים חמים בלחץ גבוה, בעקבות תגובות כימיות מהירות [3]. כלומר, על מנת לייצר פיצוץ, גמביט צריך לא רק להקנות לחומר אנרגיה, אלא גם לגרום לשינוי במבנה המולקולרי שלו באופן שיגרום לו להתפוצץ. אז בואו נניח שגמביט אכן מסוגל לשנות את המבנה המולקולרי של קלפי המשחק. איזה שינוי בדיוק הוא צריך לגרום, והאם הקלפים ייצרו פיצוץ עוצמתי כל כך? קלפי משחק עשויים לרוב מנייר או כותנה, ובדרך כלל הם גם מצופים בחומר פלסטי כלשהו. המרכיב העיקרי בנייר ובכותנה הוא תאית (צלולוזה) – רב-סוכר שאינו משמש כחומר נפץ כשלעצמו, אבל הוא חומר מוצא לניטרוצלולוזה – חומר נפץ עוצמתי שהתגלה בשנת 1846 ומשמש כמרכיב מרכזי באבק שרפה [4]. ניטרוצלולוזה מתקבלת על ידי תגובת ניטרציה, כלומר הוספת יוני חנקה (^-NO₃) או חנקית (^-NO₂ ) לצלולוז. תגובות ניטרציה דומות משמשות באופן נרחב לייצור של חומרי נפץ. למשל, חומר הנפץ הידוע TNT (טרי-ניטרו-טולואן) מתקבל מניטרציה של טולואן [5].

אז אם יכולות-העל של גמביט מאפשרות לו איכשהו לעשות ניטרציה לחומרים תוך כדי הטענתם באנרגיה קינטית, קלפי משחק יכולים להיות חומר מוצא טוב לייצור של חומר נפץ, אבל כך גם כל פיסת נייר פשוטה… היתרון הוא שגמביט יוכל לשחק 21 או ״יניב״ בין הקרבות [6]. ובכל אופן, קלפים כנראה לא ייצרו אפקט פיצוץ רציני.
בפועל אין כיום טכנולוגיה, ישימה או תאורטית, המאפשרת לאדם להטעין אובייקט קטן כמו קלף משחק באנרגיה שתגרום לו להתפוצץ בעוצמה רבה כל כך. כמו שכתבנו בפוסט בעבר, רוב סרטי הפעולה מתהדרים בקטעי פיצוץ מרשימים, אבל אלו לאו דווקא מדויקים מבחינה מדעית או דומים לפיצוצים במציאות [7]. דיוק מדעי (בהנחה שגמביט מסוגל לעשות ניטרציה לחומרים): 3/10.

‏שאלה נוספת שעולה היא האם הקלפים יעופו כפי שמוצג? ולמה להשתמש דווקא בקלפים?

מצד אחד זה הגיוני, כי הם לא תופסים מקום רב. הוא יכול לשאת עליו 5-4 חפיסות בקלות, ואז יהיו לו 250-200 קלפים שישמשו ככלי נשק. אבל האם הקלפים יעופו למרחק רב ויהיו מדויקים? אז לא בדיוק. כידוע, קלפים הם שטוחים, דקים וקלים מאוד, ולכן הם רגישים לרוחות ואינם יציבים בתעופה למרחקים ארוכים. עדיף להשתמש בשוריקן או באטרנג: הם כבדים יותר מקלפים ולכן יציבים יותר בתעופה, ויש להם עיצוב אווירודינמי אשר מפחית את התנגדות האוויר ומשפר את הדיוק. כלומר, שימוש בקלפים בהטלה אפשרי, אך מושפע מתנאי הסביבה במידה רבה. הוא מצריך מיומנות ואימון רב, וגם עם אלו הוא יהיה יעיל למרחקים קצרים בלבד. פחות מתאים לשדה קרב כאוטי, עדיף לשמור את זה לקסמים. דיוק מדעי: 3/10.

לסיכום, במציאות אין דרך להטעין אובייקטים באנרגיה קינטית ולגרום להם להתפוצץ כמו שגמביט עושה בקומיקס. כל זה דורש אנרגיה רבה מאוד, שליטה במבנה המולקולרי של החומר ומכניקה מתקדמת, שאינן בהישג ידנו. ייתכן שבעתיד, עם התקדמות טכנולוגית מדהימה ומחקר בפיזיקה ובהנדסה, נוכל למצוא דרכים חדשות להשתמש באנרגיה. בינתיים היכולות של גמביט נשארות בתחום הפנטזיה, אבל הוא עדיין אחת הדמויות המגניבות ביותר בעולם הקומיקס, וראוי שיזכרו אותו. ציון מגניבות קייג’נית* של גילדת הגנבים: 10/10.

*קייג’ן היא קבוצה אתנית שמקורה בלואיזיאנה בארצות הברית, צאצאים של מתיישבים צרפתים שהגיעו לאזור במאה ה-18. אמיתי לגמרי [8].

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

1. על הדמות
2. מהי אנרגיה
3. חומרי נפץ
4. ניטרוצלולזה
5. ניטרציה
6. המתמטיקה של ספירת קלפים - בלאק ג׳ק
7. מדע מאחורי פיצוצים בסרטים
8. קייג'ן

לקריאה על דמויות נוספות מהאקס-מן

• מגנטו
• השלד של וולברין
• המדע מאחורי התעופה של אנג'ל
• ציקלופ
• פלאש - יודעים שקוויקסילבר הוא בנו של מגנטו, אבל הוא רץ מהר כמו הפלאש