את התקשורת בין צמד הדולפינים ניתן היה לפרש כשיחה של ממש, עם פניה ותגובה, מילים ומשפטים. חילופי הדברים בינהם דומים במבנה לשיחה בין שני בני אדם. ניתן להניח שכל 'פעימה' מייצגת פונמה (יחידה תיאורטית בסיסית של הגייה שעשויה להבדיל בין מילים) או מילה בשפתם של הדולפינים.
כבר עשרות שנים יודעים חוקרים, שיש לדולפינים צורת תקשורת מתקדמת, וכי הם מבטאים בפולסים, קליקים ושריקות, התרגשות, שמחה, לחץ או עצב.
בשנת 2007 זיהו מדענים אוסטרלים שריקות שונות לכל אחת מהן משמעות שונה כמו: קריאה לחברי הקבוצה, דיווח על זיהוי מזון או התראה על סכנה, עד עתה לא היה ברור אם הדולפינים יכולים ממש לתקשר ישירות האחד עם השני. לדברי החוקרים, בשפת הדולפינים נראים כל המאפיינים הקיימים בשפה האנושית המדוברת, מה שמצביע על רמה גבוהה של אינטליגנציה ומודעות, ומרמז ששפתם יכולה להיחשב שפה מדוברת המפותחת היטב, בדומה לשפת בני האדם.
אז איך זה עובד?
יונקים ימיים משתמשים בקול כאחד מהאמצעים העיקריים להתמצא בסביבתם. קול הוא האמצעי המרכזי שלהם לתקשר, להגן על עצמם, לצוד ולנווט. יש ליונקים ימיים (לווייתנים ודולפינים) אוזניים, אשר המבנה הפנימי שלהן די דומה לזה של יונקים יבשתיים, ושונה מזה של דגים. את הקול מייצר הדולפין באמצעות מספר איברים פנימיים הממוקמים במרכז מערכת הנשימה והדיבור שלו, או בהשוואה לאדם, החיך. באמצעות שינוי לחצי אוויר, שימוש ברקמות רכות פנימיות בצורת שפתיים ובעדשה, הוא מסוגל לייצר מגוון רחב של צלילים במשרעת גדולה של תדרים.
דולפינים, בדומה ללווייתנים מסוגלים לייצר שלושה סוגים עיקריים של צלילים: שריקות, אשר משמשות לתקשורת, קליקים, המשמשים למציאת כיוון ואיתור פרטים במים, ו"זמזום" שהוא בעצם רצף של קליקים מהירים. מי שיקשיב לדולפין המשדר קליקים כדי להתקרב לעצם שזיהה במים, יוכל לדמיין את דפוס הקול של מכשיר פשוט לאומדן מרחק במכונית הנוסעת לאחור - מתחיל לאט ומתגבר ככל שמתקרבים. הדולפין בעצם משתמש בסונאר כפי שהעטלפים עושים בזמן התעופה. בשיטה זו מסוגל הדולפין לזהות עצם קטן במרחק של עד מאה מטר, ולתקשר עם יונקים אחרים בתדר ובקצב הייחודי לכל מין ולכל פרט בודד, וכך גם בעצם לזהות פרטים ספציפיים.
בנוסף על כך, הוכח כעת כי יונקים אלה יכולים לשנות את התדר והגובה של הקליקים שלהם וכך הם יוצרים "מלים", שהם מצרפים למשפטים בדיוק כפי שעושים בני האדם. כל פולס שמופק על ידי דולפינים שונה מפולס אחר בצורתו, בזמן ובתדר שלו. אי לכך, אנחנו יכולים להניח שכל פולס הוא הברה או מלה בשפת הדולפינים המדוברת.
לדולפין יש מוח גדול יותר מזה של יונקים רבים, כשהיחס בין משקל המוח לגוף הוא מהגבוהים בעולם החי. ליתר דיוק, הוא עומד על- 0.9 אחוז ממשקל הגוף הממוצע של הדולפין, אותו יחס שקיים אצל השימפנזה. דולפינים יכולים לזהות עצמם במראה, לייצר אמפתיה, פחד ואהבה – בדיוק כמונו. הדמיון שלהם לבני האדם מסביר מדוע הם כל כך ידידותיים אלינו, דבר העומד לעיתים בעוכריהם.
אז שפה יש, אך הדרך להבנתה עדיין ארוכה. החוקרים אמנם גילו שיאשה ויאנה יצרו משפטים של עד חמש "מלים", אך לא יכלו להבין את משמעותן. יתרה מכך, הקולות שנקלטו במערכת ההקלטה המיוחדת היו בעלי דפוס שונה מזה שנשמע קודם לכן בבריכה. לרוע המזל, מרבית השיח השוטף של הדולפינים הוא מחוץ למאפייני התדר והתדירות של שמיעת בני האדם, ולכן אנחנו לא יכולים לקלוט אותו באמצעים קונבנציונליים. הבשורה האופטימית היא שאם נצליח טכנולוגית להתגבר על הפער בין השפות נוכל אולי לתרגם ואף לשוחח עם הדולפינים ישירות בשפתם, ומשם הדרך סלולה לשוחח בצורה כזו או אחרת עם כל עולם החי.
הפוסט נכתב בשיתוף ג'יימי שפירו (ידיד הדף)