שובלי התעבות (עליהם כבר כתבנו לכם בעבר [1]) הם עננים דקים הנוצרים כתוצאה מהתעבות אדי מים הנפלטים ממנועי סילון של מטוסים. תיאוריית קונספירציה נפוצה היא ששובלים אלו הם חומרים כימיים המרוססים ממטוסים למטרות שונות - אך כמו שבוודאי ניחשתם, מדובר בהבלים (כל הקישורים הרלוונטיים נמצאים בפוסט הקודם שלנו בנושא [1]). אוויר הנפלט ממנוע סילון מכיל גם מים וחומרים מזהמים - דומים לאלו שנפלטים מאגזוז המכונית שלכם. כאשר האוויר נפלט ממנוע המטוס, הטמפרטורה שלו יורדת בעשרות מעלות, אדי המים בו מתעבים סביב החלקיקים המזהמים שהוא מכיל והופכים לעננים המורכבים מגבישי קרח זעירים.
אולי יפתיע אתכם לגלות שלא רק מטוסים משאירים שובלי התעבות - אלא גם ספינות!
מעל היבשה קרני השמש מחממות את הקרקע, שבתורה מחממת את האוויר הנמצא מעליה. גבוה יותר, בשל הירידה בלחץ ובצפיפות האוויר, יורדת לרוב הטמפרטורה עם הגובה (עד לגובה של כעשרה ק"מ). מעל האוקיינוסים, לעומת זאת, התמונה מעט שונה. זרמים תת קרקעיים מערבלים את מי האוקיינוס ושומרים על הטמפרטורה שלו קרירה וקבועה, פחות או יותר. כמה מאות מטרים מעל האוקיינוס האוויר שבא במגע עם המים קריר באופן יחסי לעומת אוויר שמעליו. באיזורים רבים בכדור הארץ מסיעות מערכות לחץ גבוה אוויר חם המכסה את שכבת האוויר הקרה שמעל מי הים. באיזורים אלו עולה הטמפרטורה עם הגובה - ולא יורדת.
שכבת האוויר בה הופך קצב השינוי משלילי לחיובי נקראת שכבת האינברסיה (התהפכות). גוש אוויר שימצא עצמו חם מסביבתו מתחת לשכבת האינברסיה יצוף מעלה; בלחץ קבוע, הטמפרטורה הנמוכה של גוש האוויר גורמת לצפיפותו לרדת והופכת אותו קל מהאוויר הסובב אותו. מעל לשכבה זו ימצא עצמו גוש האוויר מהר מאוד קר מסביבתו וייעצר. כלומר, גושי אוויר שיגיעו לשכבת האינברסיה "יתקעו" בה או מעט מעליה, ולא יוכלו לנסוק עוד. זה המקור, אגב, לשכבת זיהום האוויר הצהבהבה שמכסה את גוש דן או מפרץ חיפה בימי קיץ חמים (תמונה: [2]).
עשן הבוקע ממנועי ספינות יהיה חם מסביבתו (בשל טמפרטורת המנוע) ולכן יעלה ויתקע בשכבת האינברסיה. מאחר והאוויר מעל הים הוא קר ולח במיוחד, המים שהוא מכיל מתעבים מסביב לחלקיקים המזהמים ויוצרים עננים שנשארים יציבים גם ימים לאחר היווצרותם, ונראים בבירור בתמונות לווין. בשנים האחרונות נטען כי שובלי התעבות מספינות משפיעות על אחוז הקרינה החוזרת מהחלל של כדור הארץ. יתכן כי לעומת מי הים הכהים, העננים הלבנים שנוצרים בשובלי הספינות מחזירים את אורה של השמש ביעילות גבוהה יותר ומקררים את סביבתם. מידת חשיבותה של תופעה אל מול כמות המזהמים הנפלטת מארובות הספינות זו נחקרת בימים אלו באופן פעיל (למשל: [3,4]).