כולנו גדלנו עם סיפורי קריוס ובקטוס, חיידקי העששת שנמצאים לנו בפה והורסים לנו את השיניים. מסתבר שקריוס ובקטוס ממש לא לבד. למעשה, חלל הפה של האדם מכיל כמות גדולה ומגוונת של כ-10,000 מינים של מיקרואורגניזמים (חיידקים, ארכיאונים, פטריות וכו'). כל אלו מוגדרים ביחד כמיקרוביום (microbiome) של חלל הפה. בגדול, מבחינת החיידקים הפה שלנו הוא כמו מלון 5 כוכבים הכל כלול ביוון. הוא מציע מגוון מקומות לשכון בהם כגון שיניים, חניכיים, לשון, חיך קשה, וחיך רך, כך שסוגים שונים של מיקרואורגניזמים יכולים למצוא לעצמם מקום נוח להתרבות בו. בנוסף, יש לו מאפיין יחודי – יחד עם השכבה הרירית (מוקוזה) שמהווה בית גידול שמתחלף כל הזמן, ישנן השיניים שהן משטח קשיח וקבוע שמאפשר שגשוג והצטברות של חיידקים בכמות גדולה. הוא חם ולח בדיוק כמו שחיידקים רבים אוהבים, והדובדבן שבקצפת - יש בו אספקת מזון בלתי פוסקת – הן מהמזון שאנו אוכלים והן מרכיבים המצויים בחלל הפה כמו חלבוני הרוק, גליקופרוטאינים ונוזלי חניכיים. מי אמר גן עדן למיקרואורגניזמים ולא קיבל?
לאורך ההיסטוריה חלו שינויים שונים שהשפיעו על הרכב המיקרוביום של חלל הפה: תוספת הסוכר לתפריט הובילה לשגשוג של מיני חיידקים העמידים לתוצרי לוואי חומציים של מטבוליזם פחמימות, דרך שינויי הרגלי הגיינת הפה שהחלו בסוף המאה ה-19 בעולם המערבי, וגם התחלת השימוש באנטיביוטיקה במאה ה-20.
גורמים שונים יכולים להשפיע על הרכב המיקרוביום בחלל הפה -  גורמים גנטיים וחיסוניים, וכן תזונה, עישון, הרגלי הגיינת הפה, שינויים בהפרשת רוק או בפעילות חלבוני הרוק, שימוש באנטיביוטיקה, ומחלות כמו סכרת. כל אלו יכולים לתרום למצב של דיסביוזיס של חלל הפה.
מה זה דיסביוזיס? את המיקרואורגניזמים ששוכנים בגופנו ניתן לחלק למיקרואורגניזמים סימביונטיים (חיים בשיתופיות עם הגוף), פתוגניים (גורמי מחלות), וקומנסליים (בתכלס – למלמים, לא מזיקים ולא מועילים). מצב בו המאזן הסימביוטי עם הגוף נפגע נקרא דיסביוזיס. במצב של דיסביוזיס המיקרוביום יכול לגרום לתחלואה כפי שמוכרת לנו היטב בחלל הפה, לדוגמה עששת ודלקות חניכיים. מעבר לנזק הנגרם בחלל הפה, לדיסביוזיס יכולה להיות גם השפעה על הבריאות הכללית של הגוף. מחקרים קושרים בין דלקת חניכיים לבין סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, שבץ, סכרת, לידה בטרם עת ועוד. כמו כן, נמצא שדלקת חניכיים חמורה יכולה להשפיע לרעה על איזון רמות הסוכר באנשים עם או ללא סכרת, וכן יש קשר מנה-תגובה בין חומרת דלקת החניכיים לבין דרגת סיבוכי סכרת.
פרט טריוויה מעניין - במחקר קטן שהתפרסם ב-2004 נמצא שבקרב זוגות שמתנשקים נשיקות צרפתיות בתדירות גבוהה הרכב המיקרוביום ברוק היה דומה יותר. בעוד שמרבית המיקרוביום ברוק לא נשאר לאורך זמן מאחר והרוק מתחלף כל הזמן, יתכן שחלק מצליח להשתקע בלשון האחורית. הרכב המיקרוביום בלשון האחורית נמצא דומה יותר בקרב בני זוג לעומת אנשים זרים, אך לא הייתה התאמה לתדירות הנשיקות המדווחת.
 

מקורות:

1. http://www.nature.com/bdj/journal/v221/n10/full/sj.bdj.2016.865.html
2. http://jb.asm.org/content/192/19/5002.full
3. https://microbiomejournal.biomedcentral.com/articles/10.1186/2049-2618-2-41?mbid=synd_aollife
4. על חיידקי פה, סוכר ועששת מהבלוג "בלוג של ביולוג".