ישנו אפקט סטטיסטי הקרוי "הטיית הישרדות", הגורם לכך שחלקים ממדגם סטטיסטי כלל לא נלקחים בחשבון.
במלחמת העולם השנייה מטוסים בריטים רבים נפלו בעת משימות הפצצה. מומחים בדקו מטוסים שחזרו בשלום, אך היו מנוקבים מכדורים, וחיפשו דרך למגן אותם[1]. הם גילו שמספר החורים הממוצע לשטח (square-foot ) היה 1.73 באזור הכנפיים, 1.55 במכלי דלק, 1.11 במנוע, ו-1.8 בשאר. היכן כדאי לנסות למגן?
המסקנה ההגיונית היא שכדאי למגן היכן שנמצאו יותר חורים, למשל בכנפיים. אולם, סטטיסטיקאי בשם איברהם וולד העמיד אותם על טעותם: ההסתכלות הנכונה היא לנסות למגן במקומות שבהם נפגעו מטוסים שלא שרדו. היה זה בלתי אפשרי לאתר את המיקום בצורה ישירה, שהרי מטוסים שלא שרדו לא חזרו, אולם היה זה כנראה באזור המנוע.
זוהי דוגמה לאפקט הקרוי "הטיית הישרדות": עיוות בניתוח ממצאים הנובע מהעובדה שחלק מהנבדקים לא סיים את הניסוי. יש דוגמאות רבות לכשל כזה. למשל, יש "מחקרים" על התנהגויות מוצלחות של חברות עסקיות לאורך זמן, שפשוט מתעלמים מחברות שפשטו רגל במהלך תקופת המחקר.
מחקר מפתיע מ-1987 [2] על חתולים שנפלו מבתים, הראה שחתולים שנפלו מיותר מ-6 קומות נפגעו בממוצע במידה פחותה מחתולים שנפלו מקומות נמוכות. אולם, בדיקה מאוחרת יותר הראתה שהממצאים היו מוטים, שכן המחקר לא התחשב בחתולים שלא שרדו את הנפילה!
דוגמה עכשווית לכשל כזה היא טיעונים של אנשים שונים בנושא חיסונים. בפוסט נהדר שפורסם באתר של עמותת "מדעת"[3], מספר הכותב על שלל טיעונים של מתנגדי החיסונים (למשל: "אני חליתי ושרדתי", "ההורים שלנו חלו ושרדו"). טיעונים אילו נופלים בקטגוריה של הטיית הישרדות: מי שלא שרד את המחלה, איננו כאן כדי לספר לנו. לשמור ולזכור!
אגב, רצינו לבקש מכם הקוראים לספר לנו אם הפוסט הזה היה מעניין והאם קראתם את כולו? אבל אז נזכרנו ב"הטיית הישרדות".
כנראה שמי שלא התעניין, לא קורא את השורות הללו.