בקטנה: בני אדם שצופים בהדגמה יחקו את כל פעולות המדגים, גם אם חלקן מיותרות ולא משפיעות על התוצאה ("חיקוי יתר"). לעומת זאת, בעלי חיים אחרים יחקו רק את הפעולות שמשפיעות על התוצאה. את ההבדל מייחסים לשיטת הלימוד שייחודית לבני האדם ביחס לשאר עולם החי, וכוללת הסברים והדגמות.
הרבה מאוד ממה שאנחנו יודעים נלמד על ידי חיקוי של אחרים: החל מהשפה שאנחנו מדברים, דרך איך להחזיק מזלג וסכין ועד לתנועות של רקדן מקצועי, אנחנו רואים או שומעים איך אחרים עושים זאת, וחוזרים אחריהם.
אבל מה נעשה כשאנחנו ניצבים מול משימה חדשה, והאדם שמדגים לנו כיצד לפתור אותה מבצע מספר מהלכים שלא נראה כי הם משפיעים כלל על התוצאה? האם נחקה אותו בדייקנות, כי אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא, או שנתעלם מהשלבים הלא נחוצים ונבצע רק את הפעולות שנראות לנו חיוניות?
מתברר שהתשובה לכך תלויה, בין השאר, בשאלה האם אתה אדם או שימפנזה. במחקר שפורסם ב-2005 [1], ילדים אנושיים חזרו על כל הפעולות שהמדגים הראה, ואילו השימפנזים בחרו מה לחקות ומה לא. כן, במקרה זה לפחות, נראה שקופי האדם היו אלו שהפעילו יותר שיקול דעת.
בניסוי הוצבה בפני הנבדקים קופסה  שקופה המחולקת לחלק עליון ותחתון. בין החלקים הפריד לוח, שנראה היטב מבעד לדפנות השקופות. בחלק העליון היה חור המכוסה במכסה ובדופן הקדמית של החלק התחתון חור דומה, מוגן על ידי דלת. בעוד הנבדק מסתכל, ניגש נסיין אל הקופסה. הוא פתח את החור העליון, הכניס לתוכו מקל קצר וגישש בעזרתו בתוך החור ואז פתח את הדלת לפתח התחתון, הכניס את המקל ובעזרתו הוציא פרס. עכשיו מגיע תור הנבדק. הוא לוקח את המקל, ניגש לקופסה ועליו לבחור: האם להתעסק עם הפתח העליון שאינו קשור לאזור בו נמצא הפרס, או לגשת ישר לעניין?
טוב, את התשובה אתם כבר יודעים: בעוד שהשימפנזים התמקדו בפתח התחתון ודילגו על השלב הראשון המיותר, הילדים, בני שלוש וארבע, לא לקחו סיכון וחזרו על הפעולות של המדגים אחת לאחת. הם פתחו את הפתח העליון, שמו בו את המקל ואז הוציאו אותו, ורק אז עברו לפתוח את הפתח התחתון, בדיוק כפי שראו בהדגמה. ולא היה זה רק משום גילם הצעיר: מחקרים מאוחרים יותר הראו שילדים בני חמש נטו יותר מבני השלוש לחזור אחרי כל תנועה ותנועה [2], ומבוגרים עושים זאת גם הם [3].
כאשר חזרו החוקרים על הניסוי עם קופסה אטומה התמונה השתנתה. הילדים עדיין חזרו על כל הפעולות שראו, אבל הפעם הצטרפו אליהם גם השימפנזים: הם לא יכלו לראות מה קורה בתוך הקופסה ולכן גם לא יכלו לדעת שפתיחת הפתח העליון אינה דרושה להוצאת הפרס. חלק זה של הניסוי הראה שהשימפנזים בהחלט מסוגלים לחקות בדייקנות, הם פשוט בוחרים שלא לעשות זאת כאשר יש להם מספיק מידע, והם סבורים שחלק מהתנועות מיותרות.
הנטייה לחקות פעולות לא רלוונטיות נקראת "חיקוי יתר", והיא משותפת לבני אדם ממגוון מדינות ותרבויות [4]. אנשים מבצעים חיקוי יתר בעיקר כשהם רואים במדגים מקור סמכות, וכך למשל ייטו יותר לחיקוי יתר של מבוגר ולא של ילד. נראה שכאשר בני אדם צופים בהדגמה הם מבינים שמעשיו של המדגים נועדו ללמד אותם, וכך תופסים את הפעולות שהם רואים כ"מה שנכון לעשות" [5]. בניגוד אלינו, אין כמעט בעלי חיים אחרים שמלמדים באופן פעיל זה את זה, חוזרים על פעולות ומדגימים עבור פרט אחר בקבוצה. נראה שמשום כך הם גם מגיבים אחרת כאשר הם נתקלים בהדגמה מצד בני אדם.
יש חוקרים שסבורים שתכונות אלו, הנטייה ללמד ולא פחות חשוב, היכולת להבין כאשר מלמדים אותנו ולהגיב בהתאם, טבועות בכל בני האדם והן אחד המאפיינים המייחדים אותנו משאר בעלי החיים [6]. חיקוי יתר אולי נראה כפגם בשיקול דעת, אבל הוא חלק חשוב מיכולתנו להעביר ידע ביעילות מאחד לשני ומדור לדור, יכולת העומדת בבסיס התרבות והציביליזציה שלנו.
להרחבה: סרטון המדגים התנהגות חיקוי של ילדים ושימפנזים.