בימים האחרונים קיבלנו הודעות רבות הטוענות לקשר מסתורי בין היובש הקיצוני שאנחנו חווים והחשמל הסטטי לבין ריסוסי מתכות ממטוסי סילון מטעם משרד הביטחון (או מטעם זוחלים ענקיים שמנסים לשנות את האקלים כדי שכולנו נלך להתחסן נגד שפעת). הטענות הללו שגויות ולמעשה אין ריסוסי מתכות (או חומרים אחרים) באוויר, היובש הזה לא כל כך נדיר כמו שאתם חושבים, והחשמל הסטטי הזה שאתם מרגישים הוא טבעי לחלוטין.

הפעם, מודים, נותרנו חסרי מילים. הסיפור המסובך שקראתם למעלה, מורכב משברי מעשיות ושאלות שנשלחו אלינו לעמוד בימים האחרונים. בואו נפרק אותו לרגע ונבחן את העובדות אחת-אחת. נתחיל באירוע החדשותי והעצוב שכולנו חלק ממנו כרגע: גל השריפות ברחבי ישראל. בימים האחרונים קיבלנו שאלות רבות לגבי החשמל הסטטי שרובכם בוודאי סובלים ממנו ולגבי הקשר בינו לבין השריפות ומזג האוויר היבש.

החומרים סביבנו מורכבים מחלקיקים קטנים (אלקטרונים ופרוטונים) הטעונים במטען חשמלי. כל גוף יכול להפוך לטעון חשמלית אם יש בו עודף או חוסר במטענים שליליים. אם נקרב גוף הטעון במטען חיובי לגוף מוליך אחר (כמו גוף האדם, למשל), האלקטרונים של הגוף המוליך יימשכו ויעברו במהירות לגוף הטעון במטען החיובי. לפעמים אף נראה ונרגיש זאת בצורת ניצוץ חשמלי, אבל לפעמים גם לא – תלוי בתנאי הסביבה. בימים האחרונים בוודאי נתקלתם ביותר מקרים של התפרקויות חשמליות. הסיבה לכך היא מזג האוויר היבש מהרגיל (שאינו נדיר לתקופת הסתיו) – שילוב של רוחות מזרחיות עם מיעוט משקעים וירידת טמפרטורת הים התיכון שמצמצמת אידוי. אוויר יבש הוא מבודד טוב בהרבה מאוויר לח; בעוד שבמזג אוויר לח מתפרקים המטענים בגופנו עם האוויר כל הזמן, במזג אוויר יבש אנו צוברים אותם עוד ועוד עד שאנו מקבלים עודף במכולת ו-"חוטפים זץ" מהיד של הקופאי/ת.

חשמל סטטי הוא תופעה מעט מציקה, אך אינה גורמת לנזק של ממש לבני אדם, במרבית המקרים. בעבר תועדו מקרים של נהגי רכב שבמהלך הנסיעה גופם התחכך עם מושב הנוסע ונטען חשמלית. כאשר הגיעו לתחנת הדלק, ההתפרקות החשמלית עם גופו המתכתי של הרכב גרמה להצתת מיכל הדלק ולאסון.

בכל מקרה, הסיכוי שחשמל סטטי באוויר יגרום לשריפות באופן ספונטני הוא אפסי. המטען שעובר בלחיצת יד או במגע עם כפתור המעלית אינו גדול. במקרים קיצוניים, התפרקויות חשמליות גדולות בהרבה (כמו ברקים) הן מקור משמעותי לשריפות [1], אך זה אינו המקרה בארצנו הצחיחה.

לפני שנדבר על השמועות על ריסוס מתכות ממטוסים, בואו נדבר קצת על שובלי התעבות, אחת מתיאוריות הקונספירציה הוותיקות. לפי תאוריה זו, גורמים עלומים (משרד הביטחון? הסי.איי.איי? חייזרים?) מרססים את שמי העולם ואת תושביו בחומרים כימיים מלאכותיים.

מטרת הריסוסים הללו משתנה, תלוי את מי שואלים

יש הגורסים שמדובר בהנדסת אקלים או בדילול אוכלוסין. השאר מאשימים את חברות התרופות שמפיצות מחלות בכוונה תחילה כדי למכור, ובכן, תרופות. אם תקישו בגוגל "chemtrails", תוכלו למצוא אתרים רבים העוסקים בנושא אבל לא תמצאו קישור אליהם בפוסט זה. אנחנו לא מעוניינים לתת להם את מבוקשם – תשומת לב. אם תיכנסו לאתרים מסוג זה, תבחינו בוודאי שהמשותף לכולם הוא שאף אחד מהם לא מפרסם אפילו בדל של ראיה מדעית. מה כן תמצאו שם? ראיונות עם "אנשי צבא" או "גורמי ממשל" אנונימיים או מדענים מטעם עצמם. הראיה המוצקה היחידה לקיומן של תכניות זדוניות אלו, היא השובלים הלבנים שנפלטים ממנועיהם של מטוסי סילון ומכסים את השמיים מעת לעת.

בוודאי כבר ניחשתם שלהימצאותם של שובלים אלו יש הסבר פיזיקלי פשוט מאוד; כאשר אוויר המכיל מים מתקרר, הוא מתעבה – בדיוק כמו שקורה במגע בין אדי המים הנפלטים מהקומקום שלכם לקיר המטבח. הגזים (בעיקר פחמן דו-חמצני) הנפלטים ממנוע הסילון של מטוס ,מכילים בין השאר גם מים, כמו הגזים היוצאים מאגזוז מכוניות. בעת פליטתם, יורדת הטמפרטורה של גזים אלו בעשרות מעלות, שכן הטמפרטורה בגובה השיוט של מטוסי סילון היא כשלושים-ארבעים מעלות צלסיוס מתחת לאפס.

אדי המים בגזים אלה מתעבים במהירות סביב חלקיקים מזהמים אחרים שנפלטים ממנוע הסילון וקופאים לגבישי קרח זעירים הנראים לנו כמו פסים לבנים. לתופעה זו יש שם אחר שאולי מוכר לכם: עננים. כן, אותם עננים שקופים למחצה שאתם רואים לעתים קרובות בימי קיץ בהירים.

"אוקיי, נגיד שאלו סוגים של עננים", אתם בוודאי ממלמלים לעצמכם – "אז מדוע הם לא נעלמים כמו עננים אחרים?" ובכן, משך ההישארות של פסי ההתעבות תלוי בתנאי הסביבה: לפעמים נושבת רוח חזקה שמפזרת אותם ולפעמים טמפרטורת האוויר עולה וגבישי הקרח בהם מתאדים במהירות.

לעומת זאת, לעתים קרובות (בייחוד בגבהים אלו) הסביבה מאוד סטטית – אין כמעט רוחות, והטמפרטורה כמעט ואינה משתנה, כך שאין מה שיפזר את שובלי ההתעבות הללו.

רוצים הוכחות? בבקשה

נייר עמדה של משרד איכות הסביבה האמריקאי [2] ומחקרים מדעיים רבים [3], [4], [5], [6] השוללים את העובדה שמדובר בחומרים כימיים או רסיסי מתכות. לעומת אותם אתרי קונספירציה וסיפורי מעשיות, אנחנו מספקים לכם ראיות ממספר גורמים בלתי תלויים. אתם מוזמנים לבחור למי להאמין. כדאי גם לקרוא את הפוסט המצוין מהבלוג "חשיבה חדה" באותו נושא [7].

ומה באשר להודעות המודאגות שקיבלנו בקשר לשמועות שלפיהן מטוסי משרד הביטחון מרססים את ישראל במתכות שמרעילות את כולנו מאיזושהי סיבה? הראיות של מפיצי השמועות הן שיש יותר מטוסים בשמיים, וכמובן – יותר חשמל סטטי. "אלמנטרי, ווטסון". למרבה המזל, גם את זה קל להפריך בקליק אחד לאתר המשרד לאיכות הסביבה, שמפיק לתועלת הציבור (ולפי דרישת החוק) דוחות מדידת מתכות באוויר וזיהומים אחרים. הקליקו על הקישור ובחרו ב-"הפקת דוחות מפורטים" מצד ימין.

תוכלו להפיק כל דו"ח שתרצו, החל באיכות האוויר והמים וכלה בכמות המתכות (לחצו על "דיגום סביבתי" מטה), ולראות שלא נמדדו כל חריגות בכמות המתכות בחודשים האחרונים.

ועכשיו, ברשותכם, בואו נדבר על נושא גדול יותר שיכול להנחות אתכם בכל פעם שמישהו מספר לכם סיפור מסמר שיער. בפילוסופיה, קיים מושג בשם "התער של אוקאם": כאשר קיימים מספר הסברים אפשריים לאותה תופעה – ההסבר הפשוט יותר הוא הנכון.

נניח ולא האמנתם לאף אחת מהראיות שהבאנו מעלה או שאולי פשוט התבלבלתם בשל כמות ההסברים והטענות שנזרקות מכל עבר. במקרה כזה פשוט חשבו – מהו ההסבר הפשוט יותר?

האם יותר קל להאמין שכל ממשלות העולם משתפות פעולה במזימה חוצת גבולות ויבשות להרעלת תושבי כדור הארץ, או שבסך הכל מדובר בתופעות פיזיקליות שקל למדוד או לשחזר במעבדה?

לסיום, רק נציין שבמובן מסוים הנדסת אקלים מעשה ידי אדם קיימת – אבל היא ממש לא מעשה מכוון. זריעת עננים להגברת גשם היא אפקטיבית רק במקרים מאוד מסוימים אבל לא יכולה לשמש להנדסת האקלים של כדור-הארץ [8], [9], [10].

הכי קל לדמיין מזימה גלובלית ולהאשים בה את הבונים החופשיים, ארגוני ביון או לטאות ענק שיורות קרני לייזר, אבל האמת פשוטה יותר ועצובה בהרבה. ככה בדיוק נראה שינוי האקלים עליו אולי שמעתם בחדשות, וממנו אולי העדפתם להתעלם; טמפרטורות גבוהות, יובש, מיעוט משקעים, שינוי תוואי הנוף ומדבור. כבר לפני עשור [11], [12] התריעו מדענים ברחבי העולם שזה העתיד הצפוי לנו, ואנחנו התעלמנו - כי העתיד הוא בעתיד, נכון?

ובכן, ברוכים הבאים לעתיד.