הרבה מהידע שאנו צוברים במהלך החיים מגיע לא מלימודים מסודרים במוסדות חינוך למיניהם, אלא ממקורות ידע לא פורמליים. הלמידה יכולה להתרחש בכל זמן ובכל מקום ומכל מקור: עיתונים, בלוגים, שיחות עם חברים, הרצאות בברים, סרטונים, טיולים בטבע, ביקורים במוזיאונים ובגני חיות ועוד. אחד המקורות הנפוצים ביותר לרכישת מידע הוא דווקא סדרות טלוויזיה פופולריות ובעיקרן כאלו העוסקות במשפט, רפואה או משטרה.
לרוב הסדרות הללו יש יועצים מקצועיים, ולשמחתנו חלק לא מובטל מהעובדות שמוזכרות בהן מבוסס מדעית. אולם, לעתים רבות העובדות עוברות שינוי שמאפשר להתאים אותן לקווי העלילה. דוגמה מעניינת לכך היא שיעורי ההצלחה של החייאה. מחקר שבחן שתי עונות של סדרות טלוויזיה רפואיות פופולריות, "האנטומיה של גריי" ו"האוס", מצא שהחייאה בוצעה 46 פעמים ב-91 פרקים, כאשר התוכניות הראו שיעורי הצלחה כפולים משיעורי ההצלחה בעולם האמיתי. במחקר משנת 1996 שנערך על סדרות טלוויזיה אחרות (שיקגו הופ, ER, Rescue 911) נמצא כי שיעור ההצלחה של החייאה בסדרות הוא 75% בהשוואה ל-40% במציאות. מחקר נוסף, מ-2009, שבחן ארבע סדרות טלוויזיה רפואיות, ביניהן ״האנטומיה של גריי״ ו״ER״, דווקא מצא ששיעורי ההצלחה בטווח הקצר של החייאות היו דומים בסדרות ובמציאות. אולם בסדרות לא הוצגה השפעה של גיל, למרות שלגיל השפעה משמעותית על סיכויי ההישרדות וההחלמה לאחר החייאה.
האם שוני זה בסדרות הטלויזיה באמת משנה? ייתכן. החוקרים מציעים כי הצגה אופטימית נוטעת תקוות שווא בקרב הציבור לגבי ההצלחה של החייאה ויוצרת מצג-שווא של סיכויי החלמה שווים בקרב כל שכבות הגיל. בנוסף לכך, יש טענות כי צופים כבדים בסדרות טלוויזיה רפואיות נוטים להעריך בחסר את ההשפעה של מחלות כרוניות כמו סרטן ומחלות לב וכלי-דם (קרדיווסקולריות) ומזלזלים בחשיבות ההתמודדות עם נושאים אלו, מה שעלול לעכב אותם בדרכם למציאות טיפול הולם ולפגוע ממשית בסיכויי ההחלמה.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים לא טוב – תשאירו את האבחון לרופא המשפחה, ולא לד"ר שפרד או ד"ר האוס.