לאחרונה דיברו על אסטרואיד שעלול לפגוע בכדור הארץ. הסיכוי לפגיעה הוערך כגבוה והגיע עד ל-3.1%! למה הסיכויים משתנים כל הזמן? ואיך עכשיו ירדו פתאום כמעט לאפס?

לאחרונה שמענו הרבה על האסטרואיד 2024YR4. הוא התגלה בדצמבר 2024 ומיד תויג כמסוכן מאוד בדירוג טורינו 3. טורינו היא סקלה שמציינת סכנה מאסטרואידים ומשקללת את הסיכוי להתנגשות עם העוצמה האפשרית של הפגיעה. במקרה הנוכחי, האסטרואיד אינו גדול, קוטרו רק 55 מטרים (מעט גדול יותר מפסל החירות) [1]. לכן הוא יכול לגרום נזק שמוגבל לרדיוס של עיר בערך. אז למה 2024YR4 נחשב מסוכן? זאת משום שהסיכוי שלו לפגיעה בכדור הארץ הוערך כגבוה מאוד, והגיע למקסימום של 3.1% נכון לכתיבת שורות אלה. אבל מהו הסיכוי האמיתי לפגיעה, למה הוא משתנה כל הזמן ואיך? מה זה אומר על העתיד של עיר כלשהי בדרום אמריקה או במרכז אפריקה?

מתצפיות שעושות סוכנויות חלל כמו NASA ו-ESA (סוכנות החלל האירופית) ניתן למדוד את המיקום הנוכחי ואת המהירות של אסטרואיד. את המיקום של האסטרואיד אנחנו מכניסים למשוואות תנועה שמתחשבות בכוח המשיכה של השמש ומשקללות גם גופים אחרים במסלול, וכך יודעים לשערך איפה הוא יהיה בעוד 8, 10 ו-20 שנה. באמצעות החישובים האלה אנחנו יכולים לבדוק אם המסלול העתידי של האסטרואיד יפגע בכדור הארץ. 

אבל כמו כל מדידה במציאות, יש למדידה הזו גם טווח שגיאה. למשל, נניח שאנחנו מודדים את המרחק של האסטרואיד מהשמש ומגלים שהוא 150 מיליון קילומטר. ייתכן שיש פה שגיאה של פלוס מינוס אלף קילומטר. אנחנו לא יודעים איפה האסטרואיד באמת, הוא יכול להיות במיקום המדידה, והוא יכול להיות בכל מקום בטווח הקילומטרים האלה. אפשר לדמיין ענן של מיקומים אפשריים בגודל של אלפיים קילומטרים, שבתוכו, איפשהו, נמצא באמת האסטרואיד שלנו.

אם אנחנו רוצים לדעת איפה יהיה האסטרואיד בעוד 8, 10 ו-20 שנה, אנחנו צריכים לקדם בזמן לא רק את המיקום שלו, אלא גם את אי-הוודאות שלו – כלומר את הענן הזה. אפשר לדמיין את זה כאילו אנחנו לוקחים כל אחד מהמיקומים האלה בענן ומקדמים אותם בזמן, וכך מקבלים ענן שמתאים ל-8 שנים מעכשיו, או ענן שמתאים לעוד 10 שנים. עם הזמן, אי-הוודאות גדלה, כי המסלולים האפשריים הולכים ומתרחקים זה מזה. זאת אומרת שהמיקום האפשרי של האסטרואיד מתפזר ויוצר ענן גדול יותר.

אפשר להשוות זאת לזריקת חץ לעבר לוח מטרה ברוח חזקה. בתחילת המסלול החץ נע בכיוון ברור, אך ככל שהוא מתקדם, הרוח משפיעה עליו בצורה בלתי צפויה וגורמת לו לסטות לכיוונים שונים. אם ננסה לחזות מראש היכן הוא יפגע, נראה שהטווח האפשרי של הפגיעות רק יגדל עם המרחק. אם אנחנו לא יודעים מאיפה הזריקה מתבצעת - החיזוי קשה עוד יותר. 

לפני כמה חודשים נראָה שבעוד 8 שנים חלק מהמסלולים ששייכים לענן יפגעו בכדור הארץ. ב-19 בפברואר 2025 היה מדובר ב-3.1% מהמסלולים. הסיכוי להתנגשות מבטא את החלק היחסי של המיקומים האפשריים של האסטרואיד אשר יתנגשו בכדור הארץ. כשרק התחילו לדבר על האסטרואיד, הסיכוי שלו להתנגשות היה 1.5%, וזה עלה עד 3.1%. היום הוא שוב ירד כמעט ל-0. למה הסיכוי עלה ככה ואז נעלם? זאת משום שבהתחלה, ככל שאי-הוודאות קטנה, הענן ההתחלתי קטן - וכך גם הענן של 8 שנים מעכשיו קטן. זה לא שכמות המסלולים העתידיים פחתה, אלא שהמסלולים נהיו צפופים יותר. באנלוגיה של החץ, זה משול למקרה שבו אנחנו יודעים מאיפה החץ נזרק, אז יש לנו הערכה טובה יותר לאן יוכל להגיע. בגלל צפיפות המסלולים, ככל שאי-הוודאות קטנה, כך עולה הסיכוי להתנגשות. בהמשך, כשאי-הוודאות במיקום ההתחלתי ירדה עוד יותר, הענן קטן עד כדי כך שכדור הארץ כבר לא בתוכו. במצב הזה אין כמעט מסלולים שמגיעים לכדור הארץ והסיכוי ירד ממש קרוב ל-0 (ראו איור 1 להלן).

בחודש הבא NASA יסיטו את הטלסקופ JWST לטובת מדידות נוספות של המיקום ושל גודל האסטרואיד. הטלסקופ נמצא בחלל, קצת מעבר לירח, ולו מראות ענקיות. לכן המדידות שלו, בעיקר של גודל האסטרואיד, יהיו טובות יותר מאלה שנעשות בקרבת כדור הארץ ומושפעות מהבוהק שלו. לאחר מכן, סביב חודש מאי, נאבד קשר עם האסטרואיד כי הוא יתחבא מאחורי השמש או יהיה רחוק מדי בשביל למדוד. הפעם הבאה שנראה אותו תהיה ב-2028, 4 שנים לפני ההתנגשות המשוערת. ומה יהיה אם אי-הוודאות תקטן מאוד ופתאום יתברר שהסיכוי להתנגשות יהיה עדיין גבוה ב-2032? אז NASA ישלחו חללית שתסיט את האסטרואיד מכיוונו, כמו שעשו במשימת DART [2]. 

עריכה: שיר רוזנבלום-מן

מקורות

1. ארמגדון
2. להזיז אסטרואיד