מחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן וקוליטיס נגרמות, ככל הנראה, מפגם ביכולתם של המעיים לחצוץ בין חיידקי המעיים הטבעיים לבין מערכת החיסון. מחקר ישראלי חדש מצא שאנטיביוטיקה פוגעת ישירות ביכולתם של תאי המעי לייצר ריר, שמהווה את הקו הראשון לחציצה בין החיידקים לבין פנים הגוף, באופן שאינו תלוי בשינוי בחיידקים עצמם. המחקר מעלה שאלות רבות לגבי הגורמים להתפתחות מחלות מעי דלקתיות וההשפעה הבלתי צפויה של אנטיביוטיקה.

יפתיע את חלקכם לדעת שחלל צינור העיכול שלכם, המתחיל בוושט ונגמר במעיים, הוא למעשה חלק מהסביבה החיצונית לגוף. בדומה לעור, השומר על האיברים הפנימיים מחשיפה בלתי מבוקרת לסביבה, גם המעי מכיל כמה קווי הגנה החוצצים בין הפנים לחוץ. סביבה חיצונית זו שבתוך צינור העיכול מכילה את המזון המתעכל ומה שנשאר ממנו, וכן אוכלוסיות מגוונות של חיידקים, שהרכבן משפיע רבות על הבריאות שלנו [3-1]. קו ההגנה הראשון של גופנו הוא ריר שמייצרים תאי מעי מיוחדים, הקרויים "תאי גביע" (goblet cells) בשל צורתם הדומה לגביע יין מלכותי. הריר עשוי מחלבונים וסוכרים והוא יוצר שכבה דמוית ג'לי מעל תאי המעי. תפקידו של הריר למנוע מגע בין תאי המעי לבין החיידקים. שכבת ההגנה הבאה היא תאי האפיתל של המעי, ולאחריהם רשת של חלבונים וסוכרים שעליה יושבים תאים אלו, אשר נקראת קרום הבסיס [4]. תאי מערכת החיסון אינם נחשפים לחיידקי המעיים, אלא אם שכבות הגנה אלו נפגעות.

התאוריה הרווחת גורסת שזאת בדיוק הבעיה במחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן וקוליטיס כיבית: מסיבה שאינה ברורה, אנשים הסובלים מהן מאבדים חלק מחציצה זאת של המעי בין העולם החיצון לבין מערכת החיסון ומפתחים תגובה דלקתית כרונית לחיידקי המעיים, שעימם הם אמורים לחיות בשלום. זה גורם לבעיות עיכול ולדימומים בהתקפים חוזרניים, ובמקרים רבים הם גורמים בסופו של דבר נזק בלתי הפיך למעיים.

מחקרים מהשנים האחרונות מצאו מתאם בין שימוש באנטיביוטיקה לסיכון לפתח מחלות מעי דלקתיות. בנוסף, ידוע שהרכב חיידקי המעיים אצל אנשים הסובלים ממחלות מעי דלקתיות שונה מזה של אנשים בריאים [1], ויש כיום טיפולים ניסיוניים של השתלות צואה, שבהם "מחליפים" את חיידקי המעיים אצל חולים בחיידקים של אנשים בריאים. מסיבה זאת, ובצד ההנחה שאנטיביוטיקה במינון סביר אינה פוגעת בתאים אנושיים, תמיד סברו שאם טיפול אנטיביוטי אכן גורם לפיתוח מחלות מעי דלקתיות, זה משום שהוא פוגע באיזון התקין של חיידקי המעיים.

מחקר חדש שנערך במעבדתו של ד"ר שי בל באוניברסיטת בר אילן בחן לעומק את ההשפעה של טיפול אנטיביוטי על תפקוד המעי, ובפרט אם השפעה זו היא רק תוצר לוואי של פגיעה באוכלוסיית החיידקים [5].

בשלב הראשון טיפלו החוקרים בעכברים בסוגים שונים של אנטיביוטיקה, וראו שבמעי של עכברים שטופלו שכבת הריר הצטמצמה וחיידקי המעיים התקרבו לשכבת האפיתל וחדרו אליה. כאמור, טיפול אנטיביוטי משנה את הרכב אוכלוסיות חיידקי המעיים, ולכן ההשערה המתבקשת היא ששינוי זה הוא שפוגע בשכבת הריר. כדי לבחון את ההשערה, החוקרים לקחו חיידקים מעכברים שטופלו באנטיביוטיקה והשתילו אותם בעכברים שגדלו בסביבה סטרילית לחלוטין. הם לא ראו שום השפעה על שכבת הריר.

משהופרכה ההשערה שהשפעת האנטיביוטיקה על תפקוד המעי היא תוצאה של ההשפעה על חיידקי המעיים, החוקרים פנו לתאי הגביע שמייצרים את הריר כדי לבדוק כיצד הם מושפעים מאנטיביוטיקה. נמצא שתאי הגביע נפגעו מהאנטיביוטיקה ונוצר בהם מצב של עקה (stress) במערכת השינוע והעיבוד של החלבונים בתא, ועקב כך הם הפרישו פחות ריר. בנוסף, הטיפול האנטיביוטי החמיר את תסמיני הדלקת בעכברים חולים בקוליטיס.

אבל לא הכל אבוד. מחקר קודם שנערך באותה מעבדה הראה שתוספת של אחת מחומצות כיס המרה, שבמצב רגיל מופרשת במהלך העיכול לראשית המעי הדק, עזרה לתאי הגביע במעי הגס לייצר יותר ריר [6] ואף להגן על העכברים מקוליטיס. כך הראו החוקרים שניתן "להציל" את המעי מההשפעה ההרסנית של האנטיביוטיקה על שכבת הריר באמצעות טיפול משולב של האנטיביוטיקה והחומצה.

המחקר הנוכחי נערך על עכברים, ונדרשות ראיות נוספות כדי לקשור שימוש תדיר באנטיביוטיקה להתפתחות מחלות מעי דלקתיות בבני אדם. עם זאת, תוצאותיו מעלות שאלות לגבי השפעתם של חומרים אנטיביוטיים על הבריאות. אם יצטברו עוד ראיות בבני אדם, אולי בעתיד תקבלו עם המרשם לאנטיביוטיקה גם חומר שישמור על תאי הגביע שלכם בריאים ומריירים.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] מה הדם שלנו יכול לספר על חיידקי המעיים שלנו?

[2] כתבה על המיקרוביום בפה

[3] כתבה על הקשר בין מיקרוביום להתפתחות

[4] כתבה על פגיעה במטריקס החוץ־תאי שמתחת לתאי האפיתל

[5] המאמר המקורי ממעבדתו של שי בל

[6] מאמר קודם שהראה שחומצת מרה יכולה לעודד הפרשת ריר