חדשות מצוינות – ראם סהרה שינה סטטוס! בסוף 2023 שופר דירוגו של ראם סהרה ממעמד של "נכחד בטבע – EW" למעמד של "בסכנת הכחדה – EN" ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור טבע (IUCN). נשמע קטנוני? ממש לא.

אנחנו חיים בעיצומה של ההכחדה השישית [1]. במהלך 500 מיליון השנים האחרונות היו לפחות חמישה אירועים של הכחדה המונית, שנבעו מגורמים טבעיים כגון תנודות אקלים קיצוניות, פעילות געשית ופגיעת אסטרואידים [2]. ההכחדה השישית מתרחשת בחמש מאות השנים האחרונות, והסיבות לה אחרות: הרס וקיטוע בתי גידול, ציד וסחר בלתי חוקיים בבעלי חיים, זיהום, שינויי אקלים ועוד. המשותף לכל הסיבות האלו הוא שכולן קשורות לפעילות בני אדם. בשונה מהכחדות העבר, קצב היעלמות המינים בהכחדה השישית גדול פי 100 עד 1000 מקצב ההכחדה הטבעי, מה שמדאיג מאוד את המדענים.

אחד המינים שהאדם הביא לכדי הכחדה בטבע הוא ראם סהרה (Oryx dammah), אנטילופה צפון אפריקאית מדברית יפהפייה. גופו לבן כולו, פרט לצוואר חום, ועל ראשו מתנוססות שתי קרניים ארוכות ומעוקלות, שאורכן מגיע למטר ויותר. הקרניים דמויות החרב זיכו אותו בשם Scimitar-horned Oryx, על שם החרב הארוכה [3].

צילום: טיבור יגר. באדיבות הספארי ברמת גן.

ראם סהרה מותאם לחיים בתנאי מדבר קיצוניים. אזור התפוצה ההיסטורי שלו השתרע על פני רצועה אנכית צרה באזור הסהרה באפריקה, מסנגל ואלג'יריה במערב ועד סודן במזרח. בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת הוערכה האוכלוסייה בכ-6000 פרטים, אך בתחילת שנות השמונים נותרו מעט מאוד ראמים, בניז'ר ובמאלי, בגלל בצורות וציד. העדרים האחרונים נצפו בצ'אד ונעלמו לגמרי. העדות המהימנה האחרונה לתצפית בראם סהרה הייתה ב-1989. בעקבות זאת, בשנת 2000 ראם הסהרה הוגדר מחדש ברשימה האדומה של IUCN וקיבל מעמד עגום של "נכחד בטבע" [4].

אבל זה אינו סוף הסיפור! למרבה המזל, גני חיות מודרניים ברחבי העולם מחזיקים בגרעיני רבייה של בעלי חיים, המשמשים כ"תוכנית ביטוח" לקרוביהם שבטבע. גן החיות מארוול (אין קשר לחברת הקומיקס) שבבריטניה מנהל את תוכנית הרבייה העולמית של ראם סהרה, אשר כוללת נכון להיום 3273 ראמים, המוחזקים ב-185 גני חיות ברחבי העולם, ביניהם הספארי ברמת גן. ישנם גם 4000 ראמים במדינות המפרץ ו-11 אלף ראמים בחוות בטקסס בארה"ב, אך מקורם של פרטים אלו בקבוצה קטנה של כ-45 ראמים מצ'אד, כך שהשונות הגנטית שלהם קטנה מאוד, ולכן התרומה האפשרית שלהם ליצירת אוכלוסייה בת-קיימא מוגבלת מאוד. הסיבה לכך היא שילוב השלכות של רביית קרובים ויכולת מועטה להתמודד עם שינויים בסביבה.

בשנים האחרונות, תוכנית הרבייה של ארגון גני החיות העולמי, בתמיכת הקרן לשמירת טבע של ה-ZSL – העמותה הזואולוגית של לונדון [5], ביחד עם סוכנות הסביבה של אבו דאבי, החלו להשיב ראמי סהרה אל הטבע. בשנת 2016 שוחררה הקבוצה הראשונה, שמנתה 25 ראמי סהרה, לשמורת הטבע Ouadi-Rimé-Ouadi Achim שבצ'אד. בסוף 2017 הצטרפו אליהם עוד 14 פרטים. מאז התבצעו שמונה אירועי השבה נוספים, ובסך הכול בין השנים 2016 ל-2022 שוחררו 285 ראמי סהרה מגני חיות בחזרה אל הטבע. נציין שחלק מהראמים שוחררו באזורים אחרים, לדוגמה תוניסיה, מרוקו וסנגל, אבל בשטחים מגודרים (לפחות באופן חלקי), כך שהם אינם נחשבים אוכלוסייה טבעית.

החל מהשחרורים הראשונים נצפו המלטות של ראמים בטבע, ועד שנת 2021 נולדו 331 עופרים, חלקם כבר דור שני לילידי הטבע. בשנת 2022 הוערכה האוכלוסייה בכ-575 פרטים, מתוכם כ-140 בוגרים.

כאמור, בסופה של שנת 2023 פרסם ארגון IUCN עדכון משמח מאוד לסטטוס של ראם סהרה, ולמעשה השיב אותו מן המתים לסטטוס של "בסכנת הכחדה- EN". זאת לאחר שההערכות הראו שהאוכלוסייה בצ'אד היא בת-קיימא ויכולה לשרוד גם ללא התערבות האדם, פרט לאכיפה של החוקים לשמירת הטבע באזור.

מחקר של דונל סמית' וחובריו שפורסם בירחון Science בתחילת 2023, דן במינים שנכחדו בטבע אך עדיין מוחזקים בגני חיות, אקווריומים, גנים בוטאניים או בנקי זרעים. לטענתו, הפוטנציאל הטמון במינים אלו אינו מקבל תשומת לב מספקת: כאשר ה-IUCN קובע כי הסטטוס של מינים אלו הוא "נכחד בטבע", הוא מפסיק לעקוב אחר האוכלוסיות שנמצאות בשבייה. המאמר סקר 95 מינים כאלו, שידוע שמאז שנות החמישים של המאה העשרים הם נמצאים רק במתקנים מעשה ידי אדם. נמצא שחלק מהמינים במצב עגום: נותרו מהם פרטים מעטים בלבד, השונות הגנטית שלהם קטנה מאוד, או שהם מוחזקים במספר קטן מאוד של מתקנים. כל אלה מסכנים את עתידם ואת האפשרות לאושש את האוכלוסיות שלהם בטבע. לעומת זאת, ישנם מינים שאפשר כבר עכשיו להציל מהכחדה ולהשיב לטבע. ראם סהרה הוא הראשון מבין המינים שנסקרו במאמר, שזכה לסובב את הגלגל אחורנית ולחזור משלב ההכחדה. כן ירבו!

השבה של מינים אל הטבע אינה אנקדוטה או גחמה של חובבי טבע. להשבה של מין גדול כמו ראם סהרה אל הטבע יכולה להיות השפעה מכרעת על בית הגידול ועל התפקוד והמרקם העדין ששומרים על איזונו. כיום כבר חיים בעולמנו כמה וכמה מינים שנמצאים כאן רק הודות לכך שגני חיות השיבו אותם אל הטבע. הראשון שבהם היה קונדור קליפורניה, ואליו נוספו עם השנים גם חמוס שחור-רגל, סוס פז'בלסקי ועוד. אין ספק שלגני חיות ולמתקנים דומים יש פוטנציאל גבוה להשיב בעלי חיים נוספים אל הטבע או לתמוך באוכלוסיות חלשות ולמנוע את הכחדתן. למרבה הצער, אין די מודעות וסיקור תקשורתי לנושא זה. בשביל זה אנחנו פה.

תמונת הנושא של הפוסט באדיבות הספארי ברמת גן. צילום: טיבור יגר

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] ההכחדה השישית – מאמר באתר הצפרות הישראלי

[2] הגורמים להכחדות המוניות

[3] חרב ה-Scimitar

[4] ראם סהרה ברשימה האדומה של ה-IUCN

[5] דיווח באתר העמותה הזואולוגית של לונדון