החיים בלהקות מצריכים יכולת קבלת החלטות משותפות, ולו רק כדי להחליט מתי לנוח ומתי לקום ולזוז. נמצא שזאבים טלואים עורכים טקס "הצבעה" שבו במקום להרים יד הם מתעטשים בהסכמה. ההצבעה לא לגמרי דמוקרטית, ולעיטושיהם של חלק מהפרטים השפעה גדולה יותר על ההחלטה הסופית.

לפעמים כשהכלבה שלי סופי שמחה לקראת יציאה לטיול, היא מתעטשת עיטושים קטנים ומצחיקים. לכן, כשראיתי את המאמר הזה על זאבים טלואים מתעטשים, מייד החלטתי לכתוב עליו. חוקרים מצאו שללהקות זאבים טלואים יש מעין טקס הצבעה כדי להחליט אם לקום ולהתחיל לנוע, או שמא להמשיך ולרבוץ בנחת בצל [1]. בהצבעה המדוברת, את הרמת היד מחליפות התעטשויות.

נתחיל בהבהרה בעניין הזאבים הטלואים (Lycaon pictus). למרות שזהו השם העברי הרשמי שלהם על פי האקדמיה ללשון העברית [2], הם לא באמת זאבים והם אינם משתייכים לסוג Canis, כמו הזאב האמיתי. השמות האנגליים שלהם: African Wild Dog ,Cape Hunting Dog ,Painted Dog, נאמנים יותר לשיוך הטקסונומי שלהם ברמת המשפחה (כלביים – Canidae) ומכנים אותם פשוט "כלב".

בדומה לזאבים, הזאב הטלוא גם הוא בעל חיים חברתי. הוא חי בלהקות גדולות שיכולות למנות כמה עשרות פרטים, אך לרוב מורכבות מכעשרה פרטים שבראשם עומד זוג זכר ונקבה שליטים (אלפא). שאר הפרטים מסודרים במדרג הולך ויורד – זכרים ונקבות בנפרד. רק הזוג השליט מתרבה, ועם זאת, כל הפרטים לוקחים חלק בגידול הצאצאים. למשל, כשהגורים מתחילים לאכול גם מזון מוצק, החברים בלהקה שחזרו מציד מוצלח פולטים מקיבתם מזון שאכלו עבור הגורים [3].

זאבים טלואים הם יצורים תקשורתיים וקולניים מאוד, שלא לומר צייצניים (ראו סרטון):

כדי לחיות בלהקה ולצוד ביחד יש צורך בשיתוף פעולה של חברי הלהקה וברמה גבוהה של תקשורת ביניהם. הלהקה צריכה להגיע להסכמה ולהחליט החלטות משותפות, כמו מתי לרבוץ ולנוח, מתי לעבור ממקום אחד לאחר, מתי לחפש מזון ועוד. החלטות קבוצתיות כאלה תועדו במגוון מינים חברתיים כמו סוריקטות [4] ואפילו דבורים [5]. כדי לקבל החלטה קבוצתית יש צורך במספר מינימלי של פרטים שיקלטו את הסימנים והאיתותים של חבריהם. בקבוצות שבהן קיים מדרג חברתי, ייתכן שלפרטים בעלי מעמד גבוה יש השפעה גדולה יותר על תהליך ההחלטה.

רוב המחקרים שבדקו את הנושא בקרב בני משפחת הכלביים בחנו את תפקידם של הפרטים הדומיננטיים בקבלת ההחלטות ובדיכוי פרטים במדרג נמוך יותר. מחקר שנערך בבוטסואנה [6] בחן כיצד להקה של זאבים טלואים מקבלת את ההחלטה הקולקטיבית לעבור ממנוחה לתנועה. למרות שבלהקת הזאבים הטלואים שולט זוג, ההשערה הייתה שההחלטות מתקבלות בהסכמה גורפת של חברי הלהקה. ועם זאת, הדבר לא הוכח מחקרית עד כה ולא היה ידוע כיצד הדבר מתרחש. מתוצאות המחקר עלה כי הזאבים הטלואים עורכים טקס מוקפד לפני שהם קמים ועוזבים את מקום מרבצם למקום אחר. לטקס, ככל הנראה, יש תפקיד חשוב בשימור הלכידות של הלהקה. חשוב להזכיר כי זאבים טלואים הם החברתיים ביותר מבין כל מיני הבר במשפחת הכלביים, ונצפית בקרבם המידה הפחותה ביותר של אגרסיביות בין חברי הלהקה. בני המין הם אנרגטיים ומקיימים כל מיני טקסים ומחוות העוזרים לשמירה על אחדות הלהקה והשרידות שלה.

כיצד הלהקה מחליטה אם לעבור מקום? באמצעות טקס, שבו אחד הזאבים בלהקה מתחיל להתרוצץ תוך שראשו מורכן קדימה בתנוחה שבקונטקסטים אחרים תיחשב מאיימת, או שהוא עומד באוזניים זקורות ובזנב רפוי. חלק מהזאבים האחרים מצטרפים להתרוצצות כשהם מציגים מחוות של "ברכה" – שבה הפרטים מתקרבים למרחק של מטר או פחות, "ריצה מקבילה" – שבה שני פרטים או יותר רצים זה לצד זה, ו"התגודדות" – שבה שלושה פרטים או יותר מתקרבים למרחק של מטר או פחות זה מזה. הטקס מאופיין גם בהוצאת אוויר מהירה דרך האף, מעין סוג של עיטוש. לא כל טקס מביא לתזוזה של הקבוצה, והוא תם למעשה כשהלהקה חוזרת לנוח או נעה למקום אחר.

סרטון שבו אפשר לראות את ההתנהגות והעיטושים:

החוקרים שיערו שנערכת כאן למעשה מעין הצבעה ושדרוש רוב כלשהו כדי לקבל את ההחלטה. הם שיערו גם שלפרטים שונים יכולה להיות מידת השפעה שונה על ההחלטה בהתאם למעמד החברתי או הגיל שלהם.

החוקרים עקבו אחר חמש להקות בשמורת מוֹרֵמִי הנמצאת בדלתה של נהר האוֹקָוָנְגוֹ. להקות אלו הן להקות שאחריהן מתבצע מעקב לצורך שמירה על המין, שנמצא בסכנת הכחדה [7]. משום כך, הפרטים בלהקות מזוהים אישית לפי דגם הטלאים של פרוותם, וידועים גם הגילים והקשרים המשפחתיים של רוב הפרטים. החוקרים ערכו תצפיות וצילמו סרטי וידאו, ובאמצעותם הצליחו לנתח את הרגע שלפני תזוזת הלהקה שבו מתקיים "טקס הצבעה" קבוצתי. הם בדקו כמה פרטים מהלהקה השתתפו בטקס ומה היה מעמדם. החוקרים בדקו כמה עיטושים היו בטקס ההצבעה, כמה פרטים התקרבו האחד לשני במחוות ה"איום" וכמה ריצות במקביל היו באירוע. הפרטים דורגו במדרג חברתי עולה לפי הגישה שהם מקבלים לטרף. בדירוג הגבוה ביותר היו הזוג השליט וגורים מתחת לגיל שנה, אחריהם גורים שגילם מעל שנה ואז שאר הבוגרים בלהקה. כדי שהטקס יסתיים בתזוזה יש צורך בכמות סף מסוימת של התעטשויות. כמות הסף יכולה להשתנות בהתאם למעמד החברתי של הפרטים המשתתפים.

התברר שכדי שהלהקה תעבור למקום אחר, נדרשים כמה וכמה טקסי הצבעה. הטקס הראשון כמעט ואף פעם לא מצליח להניע את הלהקה, אך הסיכוי לתנועה הלך וגדל בפעמים הבאות. ה"הצבעה" של הזאבים הטלואים אינה דמוקרטית לחלוטין. יש פרטים שאפצ'י אחד שלהם שווה כמה וכמה קולות. לפרטים בעלי דירוג חברתי גבוה, כמו הזוג השליט והגורים שלהם שעוד אינם בני שנה, נדרשו פחות עיטושים כדי להניע את הלהקה לענות במספר עיטושים שמספיק כדי להכריע בהצבעה ולגרום לתזוזה. לזוג השליט, למשל, נדרשו רק שלושה עיטושים כדי לגרום לשאר הקבוצה להצטרף בעיטושים ולהצביע בחיוב. פרט במעמד נמוך יצטרך להתעטש עשר פעמים או יותר כדי להצליח לעשות זאת. ככל שיוזם הטקס היה בעל מעמד חברתי גבוה יותר, כך הסיכוי שהלהקה אכן תפתח בתזוזה היה גבוה יותר. זוהי פעם ראשונה שבה התנהגות קבלת החלטות בזאבים טלואים מתוארת באופן כמותי. אנחנו מכירים סימני נשיפות מכלבים למשל, אך רובם מתארים תסכול או תוקפנות. העיטוש בזאבים הטלואים אינו מלווה בתנוחת גוף מאיימת, אלא להיפך. גם בסוריקטות רואים החלטות דמוקרטיות, וגורילות נוהגות להשמיע נחירות לפני שהן מתחילות לזוז. אך כאן, הכמות המוגברת על העיטושים לפני תזוזת הלהקה מעידה על מנגנון החלטה ייחודי. למעשה, החוקרים מודים שהם לא יכולים לקבוע בוודאות אם העיטושים הם ההצבעה עצמה או שהם בעצם תגובה פיזיולוגית להחלטה שהתרחשה כבר באופן אחר שבו לא הבחינו החוקרים. ייתכן שמחקרים עתידיים ישפכו אור על הנושא.

צילום: ים סיטון, באדיבות הספארי

עריכה: יהונתן הופמן

מקורות והרחבות

[1] Richard Despard Este, 1991. The behavior guide to African mammals

[2] זאב טלוא במילון האקדמיה ללשון העברית

[3] הערך זאב טלוא באתר Animal Diversity Web

[4] מאמר על קבלת החלטות בסוריקטות

[5] מאמר על קבלת החלטות בדבורים

[6] thresholds facilitated by sneezes in collective decisions

[7] זאב טלוא באתר ברשימה האדומה של IUCN