היום, ה-27 בפברואר, הוא יום דוב-הקוטב העולמי הנועד לעורר מודעות על דובי הקוטב ומצבם בעולמנו המתחמם [1]. דובי הקוטב (Ursus maritimus) הגיעו לכותרות לא מעט בשנים האחרונות בהקשר של השלכות שינויי האקלים: צמצום שטח מחיה, ירידה במגוון הגנטי, הפחתת כמות המזון הזמין ופעילות אנושית מוגברת עלולים כולם לפגוע ביכולת ההישרדות של הדובים [2].

מחקר בארכיפלג הנורבגי סבאלברד (Svalbard) הדגים כיצד צמצום יריעת הקרח הימי, שכבת קרח דקה ומוצקה של מי אוקיינוס קפואים, השפיע ישירות על תנועתם של דובי הקוטב [3]. עד שנת 2006, כיסוי הקרח הימי היה נפוץ בים ברנץ (Barents Sea) ובארכיפלג סבאלברד במרבית ימות השנה. באותה שנה צומצם באופן משמעותי כיסוי הקרח באזור הפיורדים של סבאלברד ובמיוחד במערב הארכיפלג. פחות קרח הצטבר על יבשת הארכיפלג, הפיורדים קפאו רק בשלהי החורף ומרבית הקרח הימי נמס עד הגעת הקיץ. המצב נותר על כנו מאז.

במחקר סקרו דובי קוטב ופוסות טבעתיות (Pusa hispida), מין של כלבי ים. שני המינים הללו הסתגלו לחיים באזור הארקטי: דובי הקוטב זקוקים לקרח ימי על מנת לנוע ולצוד יונקים ימיים. פוסות טבעתיות חופרות מאורות בשלג שנערם על הקרח. מאורות אלה מספקות להן הגנה מפני טורפים ומפני מזג האוויר הקיצוני. ישנו קשר הדוק בין שני המינים: פוסות טבעתיות הן מקור מזון חשוב עבור דובי הקוטב.

כדי לעקוב אחר תנועתם, הוצמדו משדרי לוויין למספר פרטים של דובי קוטב ולפוסות טבעתיות טרם השינוי החד בכמות הקרח (2002-2004) ומספר שנים מאוחר יותר (2010-2012). במהלך האביב, לא נראה שינוי משמעותי בהרגלי המחיה או הציד של המינים. שני המינים בילו את מרבית זמנם בקרבת קצה הקרחונים (היכן שהקרחונים פוגשים את הים) לפני שנת 2006 וגם אחריה. ממצא זה מרמז שלא ניכר שינוי סביבתי גדול דיו על מנת לשנות את הרגליהם.

כשהחל הקיץ, הפוסות הטבעתיות עדיין בילו כשני שליש מזמנן קרוב לקצה הקרחונים. הן לאו דווקא הזדקקו לשטחי קרח ימי נרחבים ואחידים, אלא יכלו להסתפק גם בגושי קרח שצפו על הים כמקום מנוחה. גם הפוסות שחיו במערב הארכיפלג, היכן שהיה פחות קרח במהלך הקיץ, בילו את מרבית זמנן בקרבת קצה הקרחונים. נדמה שהשינוי הדרמטי בכיסוי הקרח לא השפיע על הפוסות הטבעתיות.

אצל דובי הקוטב, לעומת זאת, המצב היה אחר. לפני שנת 2006, בילו הדובים את עונת הקיץ בעיקר בסביבת קצה הקרחונים – בחפיפה עם הפוסות הטבעתיות. אך בתצפיות של 2012-2014, ירדה תדירות ביקורי הדובים באזורים אלו. ניתן לקשר את שינויי דפוסי התנועה לצמצום כיסוי הקרח הימי. כאשר יש שטחי קרח ימי רחבים, יכולים הדובים להלך עליהם ולהפתיע פוסות טבעתיות בקלות יחסית. כאשר שטחי הקרח נמסים ונותרות רק פיסות קרח צפות, עדיין יכולים הדובים להתגנב לכיוונם בשחייה, לצלול רגע לפני הגעתם אל היעד ולהפתיע את כלבי הים במהלך מנוחתם. אך זוהי אסטרטגיית צייד שרק דובים מעטים סיגלו לעצמם. יש להניח, שמכיוון שציד הפוסות נעשה מורכב יותר לביצוע, העדיפו הדובים לחפש בקיץ טרף קל יותר.

אחרי שנת 2006, נעו הדובים מרחקים גדולים יותר בקיץ לעומת העשור הקודם בחיפושם אחרי מקורות מזון חלופיים: פגרים של לוויתנים ואיילי צפון או ציפורים המקננות על הקרקע. במקרים מסוימים, חיסלו דובים כ-90% מביצי הציפורים המקננות.

הנטייה של דובי הקוטב לבלות יותר זמן על היבשה מתרחשת כיום לעיתים קרובות יותר, ולא רק בסבאלברד, אלא גם באזורים אחרים ברחבי החוג הארקטי.
האם יכולים דובי הקוטב להסתגל לחיים על היבשה? האם מקורות המזון על היבשה יכולים לספק את כל הערכים התזונתיים הדרושים לדוב קוטב? מחקרים הראו שכשדובי הקוטב מבלים יותר זמן על היבשה הם מאבדים ממסת גופם ויכולת הישרדותם נפגעת. עם זאת, מצב אוכלוסיית הדובים בסבאלברד לא מעורר פלצות. ב-2015 נצפו כ-250 דובים, נתון זהה למספר הדובים ב-2004 על אף הירידה ביריעת הקרח באזור. בנוסף, מספר הנקבות שנצפו עם גורים היה גדול יותר ב-2015 [4]. למען האמת, אוכלוסיית דובי הקוטב העולמית נותרה יציבה ובמקרים מסוימים אף גדלה מאז העשור האחרון [5] ומונה כיום כ-26,000 פרטים [6].

ככל הנראה יכולים דובי הקוטב לשרוד אם ישאר המצב על כנו, אבל התחזיות מראות שהטמפרטורות ימשיכו לטפס בעשורים הקרובים ובעקבותיהן ימשיך להצטמצם שטח הקרח הימי. כיצד זה ישפיע על עתיד דובי הקוטב? זה עדיין לא ידוע.

מקורות:

1. אתר הבית של ארגון דובי הקוטב העולמי
2. ההשפעות של שינויי האקלים על דובי הקוטב
3. כיצד משפיעים שינויי האקלים על השימוש במרחב של דובי הקוטב ופוסות טבעתיות
4. אוסף מאמרים של FRAM (the High North Research Centre for Climate and the Environment)
5. דוח מצב דובי הקוטב לשנת 2017
6. דף דובי הקוטב ברשימה האדומה של ה-IUCN