מיילדות הבית בישראל מיוצגות על ידי אמה"י-ארגון מיילדות הבית בישראל, ביום שלאחר האירוע הטראגי התראיינה לRazi Barkai בגלי צה"ל מיכל בונשטיין, יו"ר הארגון. וזו היתה הזדמנות מצוינת לשמוע את המידע אותו מספקים בארגון לציבור היולדות.
תמלול הראיון: "לידת בית היא תופעה שנחקרת מאוד באופן מקצועי בספרות המקצועית בעשור האחרון......הולנד מדינה שבה תמותת התינוקות דומה מאוד לזו שבישראל, 25% מהנשים יולדות בלידות בית, מתוכננות ומסובסדות על ידי המדינה. ממשלת בריטניה ב-2013 יצאה בקריאה לציבור בבקשה תלדו בבית שכן אין הבדל בתופעות לוואי חמורות בין לידות בית ובין בית החולים..." ".....בבית חולים יש יותר סיבוכים בלידה, מה זה אומר סיבוכים? זה אומר לידות שמסתיימות בניתוחים קיסריים.... ויש לנו 30% בערך ניתוחים קיסריים.. מה קרה? שליש מהיולדות לא יכולות ללדת? זה עניין לא הגיוני! "
אכן, לידות בית הן נושא נחקר מאוד, אולם לא כל המחקרים טובים מספיק כדי לקבל על פיהם מידע. למשל מחקר שפורסם ב-2009 וסקר 16,924 לידות בית בארצות הברית על פי נתונים שדווחו וולונטרית על ידי מיילדות הבית, הראה כי שיעור המוות בקרב לידות הבית היה זהה לממוצע בכלל ארצות הברית.
אולם, מעבר לכך שאין כל בטחון כי המחקר כלל את כל יולדות הבית בארצות הברית גם לא נעשה כל נסיון לכלול קבוצת ביקורת. הבעיה עם המאמר היא ששיעור התמותה הפרינטלית (שקשורה לתקופה הסמוכה ללידה, לפניה ואחריה) בכל ארצות הברית הוא ממוצע של כלל הלידות. לא ניתן להשוות, למשל, בין שיעור התמותה בקרב נשים בסטטוס סוציואקונומי גבוה, שאין להן גורמי סיכון מיילדותיים, לבין האוכלוסייה הכללית. יש להשוותו לאוכלוסיה תואמת, וכאשר עשו זאת הסיכון היחסי לתמותת תינוקות לאחר לידת בית היו גבוה הרבה יותר. אף שהמחקר כלל מספר רב של לידות בית, העדר קבוצת ביקורת כמו גם העדר מנגנון שיוודא כי כל המקרים נכללים במסד הנתונים הופכים את המחקר לבעייתי ביותר.
לשמחתנו בסוף שנה שעברה פורסם בעיתון הרפואי הנחשב ביותר, The New England Journal of Medicine, מאמר השוואתי על כלל הלידות במדינת אורגון שבארצות הברית, מדוע דווקא אורגון? משום שזו המדינה הראשונה שחייבה לציין בתעודת הלידה כי מדובר היה בלידה מתוכננת מחוץ לבית החולים (בנתונים נכללו גם מרכזי לידה מוסדרים ולא רק לידות בית), כך ניתן היה להשוות לראשונה בין אוכלוסיות דומות ולקבל נתונים מבוססים ומדויקים בהרבה. ממחקר זה, שכלל 80,000 לידות, עלה כי הסיכון היחסי למוות פרינטלי, דהיינו מות הילוד בזמן שלאחר הלידה, גבוה פי 2.43 בקבוצה שילדה מחוץ לבית החולים (מוות עודף של 1.5 יילודים לכל 1000 לידות) באורגון.
בבריטניה לידות הבית מוסדרות ונתמכות על ידי המדינה, והתשתית הן מבחינת הצוות המקצועי המיילד והן מבחינת מערכת התמיכה והממשק בין הקהילה לבית החולים היא הטובה בעולם ומשמשת כמודל לנושא. עם זאת, רק כ-2.5% מהנשים הבריטיות בוחרות ללדת בבית. מיילדת בבריטניה לומדת משנתה הראשונה בבית ספר למיילדות כיצד לקבל לידה מחוץ לכתלי בית החולים במסגרת הקהילה וכיצד להתמודד עם מצבי חרום. לעומת זאת, בישראל, מיילדות נחשב כתת מקצוע שנלמד לאחר סיום בית הספר לסיעוד ונדרשת רק השתתפות כצופה פעילה ב 10 לידות וניסיון של שלוש שנים בחדר לידה. ברור כי בשל ההבדלים בין המדינות קשה להסיק מנתונים בריטיים על בטיחות הלידה לישראל, בכל זאת, מאחר ומיכל בונשטיין ציינה את בריטניה בדבריה, נציין את מחקר ה-Birthplace. במחקר עלה כי הסיכון לתמותה פרינטלית בלידת בית גבוה במיוחד בלידה הראשונה, פי 2.8 לעומת נשים עם אותם גורמי סיכון שילדו בבית החולים.
הסיכון לא הודגם בשאר הלידות וזה בהחלט מעודד עבור נשים באנגליה. אולם, כאמור, בישראל אין את התשתית הקיימת באנגליה. כל שניתן לומר הוא כי לידה ראשונה בבית מעלה את הסיכון למוות פרינטלי באנגליה, קל וחומר, בישראל.
בהולנד יש מסורת ארוכה של לידות בית, אם כי העובדות מראות כי בשנים האחרונות יותר ויותר נשים הולנדיות יולדות בין כתלי בית החולים, על כן הנתון שסיפקה גב' בונשטיין אינו מעודכן. נכון ל-2012 רק 15% מהנשים ההולנדיות ילדו בבית החולים, ומתברר כי גם שם לידות בית אינן בטוחות כמו לידת בית חולים. ב-2010 התפרסם מחקר שבדק את שיעורי התמותה הפרינטלית באזור אוטרכט והשווה בין נשים ב*סיכון גבוה* שילדו בבית חולים בהשגחה של רופא, לבין נשים *בסיכון נמוך* שילדו בבית עם מיילדת. מהמחקר עולה כי הסיכון לתמותת תינוקות בקרב יולדות הבית היה גבוה פי 2.5 אם לא הועברו לבית החולים ופי 3.5 אם הוחלט על העברה לבית החולים במהלך הלידה, זאת כזכור בהשוואה לנשים שהסיכון שלהן היה מראש גבוה יותר.
אז בסדר, דיברנו על מדינות מפותחות עם תשתיות הרבה יותר טובות בנושא - אבל מה לגבי ישראל?
בונשטיין ציינה בראיון עמה כי ניתוח קיסרי הינו סיבוך בלידה, ואולם כמיילדת היא ודאי יודעת כי לידה בניתוח היא לעתים המוצא ההכרחי היחיד גם לחלק מהנשים שמתחילות ללדת בבית, למעשה, פעולה זו היא לעתים בדיוק מה שמבדיל בין לידה שמסתיימת בקטסטרופה ללידה של ילוד בריא. עם זאת, סביר יותר כי אישה היולדת בבית חולים תעבור ניתוח לעומת מי שיולדת בבית, וזה בהחלט יכול להיות חלק מהשיקולים בעד לידה בבית. לכן חשוב לספק את הנתונים המדויקים, ואלה שונים לגמרי מ "שליש מהנשים לא יכולות ללדת". בישראל שיעורי הניתוחים הקיסריים הוא בין הנמוכים בעולם המערבי, והם נמוכים יותר מאשר בהולנד על פי דוח ה-OECD. השיעור האמיתי נכון לסיכום שנת 2014 אינו 30% אלא 19% ורק כ-10% מהווים ניתוח קיסרי ראשון (לאחר ניתוח קיסרי לא ניתן ללדת בבית).
כאשר הלידה מסתבכת המרחק מבית החולים מהווה פקטור קריטי שעלול לעלות בחייו של הילוד. מיילדות הבית פועלות כאמור לפי חוזר משרד הבריאות ומה שנקבע בו שונה אף הוא ממה שמסבירה בונשטיין בראיון עמה: "המרחק מבית חולים צריך להיות עד חצי שעה באמבולנס" למעשה המרחק הבטוח על פי החוזר הוא "חצי שעה מרגע קבלת ההחלטה" זמן זה כולל כמובן את הזמן שעובר מהרגע בו מזניקים אמבולנס מתאים, עד שמגיע, וכולל ביצוע פעולות הכרחיות טרום העברה. הבדל של חיים ומוות.
מה לגבי נתונים מישראל?
לצערנו, אין שום רישום על ידי משרד הבריאות לגבי תמותה ותחלואה בלידות בית מתוכננות, צריך לזכור כי חלק מהלידות מועברות במהלך הלידה או לאחריה, דווקא במקרים המסובכים, אל בית החולים, ואז כל סיבוך נזקף "לרעת" נתוני בתי החולים המטפלים.
ראינו אם כן, כי הטענה כאילו "לידות בית בטוחות כמו לידה בבית חולים" אינה נכונה, לגבי ארה"ב, אנגליה (בלידה ראשונה) והולנד, ראינו כי הנתונים שנמסרו בשידור חי ברדיו על ידי מי שאמורים להיות אמונים על הנתונים המדויקים ביותר, לצערינו, אינם מדויקים. האם זה אומר כי צריך להוציא המלצה שלא ללדת בבית? כמו שהתחלנו, הדיון כולל בתוכו משתנים חשובים נוספים, וזכותה על פי חוק של כל משפחה לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורה. עם זאת, בעת קבלת ההחלטה ראוי לקחת בחשבון את מה שהוצג כאן. שיפור התשתית ללידה מחוץ לבית חולים והתבססות על מחקר, כפי שנעשה למשל בבריטניה יכולים להפוך את ההחלטה הקשה הזו למעט קלה יותר (משרד הבריאות, לטיפולכם).