כלי הטיס הראשון שטס בפלנטה אחרת ביצע שלל טיסות במשך שלוש שנים על פני כוכב הלכת מאדים, אבל בטיסה ה-72 שלו הוא התרסק. מה קרה שם? ואיך מבצעים חקירה לאירוע שקרה במרחק של כ-225 מיליון קילומטרים? לאחרונה נאס״א השלימה את החקירה וענתה על השאלות האלה.

לאחר שלוש שנים מרתקות של טיסות היסטוריות על פני האדמה האדומה, ההליקופטר הזעיר אינג'ניואיטי סיים את משימתו במאדים. אינ'גניואיטי, כלי הטיס הראשון שביצע טיסה על פני כוכב לכת אחר, שבר שיאים רבים וסלל את הדרך לעתיד של חקר החלל. אינג'ניואיטי שקל 1.8 קילוגרמים בלבד והגיע למאדים כנוסע על גבי הרובר פרסברנס בפברואר 2021 [1]. מה שהחל כניסוי טכנולוגי לבדיקת היתכנות של טיסה במאדים, הפך במהרה להצלחה מסחררת שעלתה על כל הציפיות. הטיסה במאדים מציבה אתגרים יוצאי דופן – האטמוספרה הדלילה של מאדים מקשה מאוד על יצירת עילוי, והטמפרטורות הקיצוניות, שיכולות להגיע למינוס 80 מעלות צלזיוס בלילה [2], מעמידות במבחן את החומרים ואת המערכות האלקטרוניות.

במהלך משימתו המרשימה, אינג'ניואיטי השלים 71 טיסות מוצלחות על פני מאדים וגמע מרחק מצטבר של יותר מ-17 קילומטרים [3, 4]. הוא סיפק תמונות ייחודיות שהיו חיוניות לניווט הרובר פרסברנס, והוכיח את יכולתו לשרוד בתנאי מזג אוויר קיצוניים ובאטמוספרה שצפיפותה היא רק כשני אחוזים מזו של כדור הארץ. הישגים אלה הפכו אותו לאחד הכלים החשובים ביותר במשימת המחקר של נאס"א במאדים. בטיסתו ה-72, אינג'ניואיטי התרסק על פני הקרקע בינואר 2024. חקירת התקרית הציבה אתגרים ייחודיים בפני צוות המשימה – בניגוד לחקירות תעופה על כדור הארץ, אין אפשרות לבחון את שרידי המסוק או לבדוק את זירת ההתרסקות מקרוב. החוקרים נאלצים להסתמך על המידע המוגבל שהתקבל דרך חיישני המסוק והתקשורת האחרונה איתו, ועל התצפיות המרוחקות של הרובר פרסברנס.

ממצאי החקירה הראשוניים מצביעים על תקלה במערכת הניווט המתוחכמת של המסוק. בהיעדר מערכת GPS או שדה מגנטי שיאפשר שימוש במצפן, אינג'ניואיטי הסתמך על ראייה ממוחשבת – טכנולוגיה המאפשרת למחשב "לראות" את סביבתו ולהבין אותה. המערכת פועלת באופן דומה לראייה האנושית: כפי שאנחנו מזהים עצמים בולטים בסביבה כדי להתמצא במרחב, כך גם המחשב מחפש מאפיינים מובחנים – נקודות ייחודיות בנוף כמו סלעים בולטים, קצוות חדים, או הבדלי צבע משמעותיים.

בכל רגע נתון, המצלמה של אינג'ניואיטי צילמה את הקרקע מתחתיו. המחשב זיהה מאות מאפיינים בכל תמונה - כמו פינה של סלע או קצה של מכתש – ועקב אחריהם ברצף התמונות. כאשר המחשב מצא מאפיין זהה בשתי תמונות עוקבות, הוא יכול היה לחשב כמה המאפיין זז בין התמונות. מתוך התזוזה הזו, המחשב היה מסיק את המהירות ואת הכיוון של המסוק עצמו. 

אולם בטיסתו האחרונה, המסוק נתקל בבעיה. הוא טס מעל אזור של דיונות חלקות – משטח אחיד שנעדר מאפיינים בולטים. זה דומה לניסיון להתמצא בשדה שלג נרחב או במדבר חולי – בהיעדר נקודות ייחוס ברורות, קשה מאוד להעריך מרחק, מהירות וכיוון. המחשב של אינג'ניואיטי לא הצליח למצוא מספיק מאפיינים ייחודיים בנוף החלק, וכך נפגעה יכולתו להעריך במדויק את גובהו ואת מהירותו. כתוצאה מכך, בעת ניסיון הנחיתה, המסוק לא שערך כראוי את מצבו במרחב, מה שהוביל להתרסקות ולשבירת חלק מלהבי המדחף (רוטור או פרופלור בלעז) [5, 6]. השבר למעשה השבית את המסוק ולא ניתן היה להמשיך במשימה, שכן אי אפשר להמריא בלי כל המדחפים.

אינג'ניואיטי הוכיח שטיסה במאדים אפשרית, ופתח את הדרך לדור חדש של כלי טיס שיסייעו בחקר כוכב הלכת האדום. למרות שמשימות התעופה שלו הסתיימו, המסוק ממשיך לשדר נתונים חשובים ממקום נחיתתו האחרון. ההתרסקות לא פגעה במכשירים ובחיישנים והם ממשיכים לשדר מידע על תנאי מזג האוויר על פני השטח המאדימי, ומוסיפים נדבך חשוב למחקר של נאס"א על הסביבה המאדימית. הניסיון שנצבר במהלך משימתו, יחד עם המידע שהוא ממשיך לאסוף ולקחים מההתרסקות שלו, יעזרו בתכנון משימות עתידיות. 

עריכה: שיר רוזנבלום-מן

מקורות

1. מסוק בשמי מאדים (אתר מדע גדול בקטנה)
2. Ingenuity Adapts for Mars Winter Operations
3. Ingenuity Mars Helicopter
4. 2 קילוגרמים שישנו את חקר החלל 
5. Ingenuity Spots the Shadow of Its Damaged Rotor Blade
6. NASA Performs First Aircraft Accident Investigation on Another World