נמלים מפיצות ריח מכל מיני סיבות, והעיקרית היא תקשורת ביניהן. לרוב האף האנושי אינו מסוגל להריח אותן, אך במקרים מיוחדים, בדרך כלל כאשר נמלים מסוימות מפרישות חומרים להגנה, פתאום עולים באוויר ניחוחות מוכרים.

בטח לכלב שלכם יש ריח, אולי דומה לריח תירס. יש אנשים שמתים על זה (שלום, אני), ויש כאלה שלא יאמצו כלב בחיים בשל הריח! הקיבוצניקים והמושבניקים בינינו מכירים היטב את ריח הזבל וניחוח החציר שעולים מהרפתות שביישובים הכפריים, ואפילו בעלי ארנבוני בית נשבעו לי שיש להם ריח מיוחד: ריח פלאפי.

אולי תופתעו לגלות שיש בעלי חיים נוספים בעלי ריח ייחודי, והם מצויים ממש מתחת לאף שלכם: נמלים. לא מדובר באנקדוטה כלל. ישנם חוקרות וחוקרים שנעזרים בריח כדי לזהות מיני נמלים, ואחרים חוקרים את המשמעות הביולוגית של ריחות מסוימים עבור הנמלים.

איך אנשים מריחים נמלים? פשוט, באמצעות האף. וברצינות, לפעמים חוש הריח האנושי אינו רגיש מספיק כדי להריח נמלים; לפעמים צריך למחוץ אותן כדי שריחן יופץ (רק אם זה חלק ממחקר!). לעומת זאת, לפעמים אנחנו יכולים להריח נמלים ממרחק של כמה מטרים בשדה, כתלות בגודל המושבה (מושבה גדולה – ריח חזק יותר). במחקר לא מסתמכים כמובן על חוש הריח האנושי, ו"מריחים" נמלים בניסויים מבוקרים במעבדה, כאשר חומרי ריח נדיפים ממוצים מהנמלים. החומרים מופרדים למרכיביהם הכימיים באמצעות מכשיר בשם גז-כרומטוגרף, וכך אפשר לזהותם. אם רוצים, לאחר מכן אפשר להשוות את הרכיבים שנמצאו בנמלים עם רכיבי ריח מוכרים לנו, למשל עם רכיבי הריח של גבינה כחולה!

באמריקות מצויה נמלה ששמה בתרגום חופשי "בנאית ריחנית" (Odorous house ant, Tapinoma sessile). עד לא מזמן היה ויכוח מה הריח של הנמלה הזאת מזכיר: היו שטענו שריחה מזכיר קוקוס או קוקוס רקוב, ואחרים גרסו שמדובר בחמאה מקולקלת. מחקר רציני מאוד בדק את העניין, ובאמצעות גז-כרומטוגרף מצא כי רכיבי הריח של הנמלה (כאשר היא מחוצה) דומים לאלו של גבינה כחולה, ותם הוויכוח [1]. נציין כי בסוג בנאית (Tapinoma) יש גם מין הנפוץ בישראל – בנאית ישראלית (Tapinoma israele) שגם לה ריח מודגש ביותר.

כיוון שאנו בכלל לא ממליצים למחוץ נמלים, אם תרצו להריח נמלים בשדה מרחוק, חכו שמישהו יעצבן מושבה של נמלים נווטות (Cataglyphis). נמלים אלו מפרישות מבלוטה בבטנן מה שמכונה חומצת נמלים (חומצה פורמית) כאמצעי הגנה מפני פולשים למושבה. אם נמלים רבות נאלצות להגן על המושבה, סביר שתריחו ריח תפוח מרענן במרחק כמה מטרים משם [2]. כחוקרת שעבדה איתן בשדה באזור תל אביב בעבר (בדרך כלל בתנאי שלום), אני מוכנה להישבע שכשעצבנתי אותן הן היו מחפשות חתכים קטנים בידיים שלי ומתיזות לשם את החומצה מקצה בטנן. בתגובה לצריבה החזקה זרקתי אותן חזרה לאדמה, מה שהוכיח כי אסטרטגיית ההגנה שלהן מצוינת. כשהעמיתים שלי הריחו ריח תפוח מרחוק, הם הבינו שאני מסתבכת ואצו לעזרה – שהסתכמה בעיקר בלצחוק עליי (זה לא באמת מסוכן לאנשים). נמלים מסוגים נוספים כגון קמפונית (Camponotous) מפרישות גם הן חומצת נמלים. בגדול, חושבים שנמלים המשתמשות בחומצת נמלים עושות זאת להגנה, כנראה משום שאין להן עוקץ בקצה בטנן כמו שיש לנמלים אחרות.

שמה של נמלה ריחנית נוספת בתרגום חופשי לעברית מפחיד במיוחד אולי: "בעלת הלסתות הלוכדות" (Trap-jaw Ant, Odontomachus). אבל לנמלה זו ריח המזכיר שוקולד, לפחות כשהיא חוששת מאיום ומנסה לגייס נמלים חברות להגנה. לצורך כך הנמלה מפרישה פרומון אזעקה המכיל חומרים ששמם Alkylpyrazines וריחם מזכיר לאף האנושי, מה לעשות, ניחוח של קקאו או שוקולד [3]. כחוקרת נמלים המתגוררת בפלורידה, זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כשאני בשדה. אם אני בדיאטה – לפחות אריח משהו.

אסטרטגיית הגנה ריחנית אחרונה, והפעם מפני טורפים אמיתיים, לא מחוקרות חנוניות, משמשת נמלים מהסוג לזיוס (Lasius). ריחן מזכיר מין שילוב בין פרי הדר כלשהו, לימון בדרך כלל, וריח עשב. חושבים שהריח התפתח כדי להרחיק טורפים. (לידיעת הטורפים: גם טעמן לא משהו.)

רגע, למה כל זה חשוב? עד כה תיארנו דוגמאות של ריחות מוכרים לאף האנושי שעשויים לעלות מנמלים מסוימות. מצחיק והכל, אבל כרגיל יש פה גם קצת מדע. הריחות שעולים באפנו הם בדרך כלל "תופעות לוואי" של תופעות חשובות בהרבה עבור הנמלים; הרבה מהתקשורת והיחסים החברתיים המורכבים של הנמלים מתווכים באמצעות "חוש הריח" שלהן. בנוסף לחומרים המופרשים להגנה, באמצעות המכשיר שהזכרנו לעיל, גז-כרומטוגרף, אפשר לזהות רכיבים כימיים שהם הבסיס לתקשורת בין נמלים. לדוגמה, למינים שונים של נמלים יש הרכבים שונים של חומרים כימיים על גופן, כלומר כל מין של נמלים "מריח" מעט אחרת. הנמלים משתמשות בתמהיל מסוים של "ריחות" כדי לזהות זו את זו: אם תמהיל של נמלה שהן פגשו בסביבה תואם לתמהיל גופן - אאורקה! הנמלה שזיהיתי היא חברת המושבה! אבל אם הוא לא תואם – יש נמלים שיתקפו מייד, משום שכנראה מדובר בנמלה פולשת למושבה או מתחרה על מזון או טריטוריה.

מחקר ניסויי, ושימוש בגז-כרומטוגרף מאפשרים לנו להבין את דרכי התקשורת של הנמלים, בעוד שאפנו אינו מסוגל לכך.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] מאמר המתאר כיצד קבעו מהו ריחה של הנמלה הבנאית הריחנית בארה"ב

[2] מאמר על ייצור חומצה פורמית בנמלים, כולל נמלים נווטות

[3] מאמר על גילוי החומרים Alkylpyrazines בפרומון האזעקה של הנמלים בעלות הלסתות הלוכדות.