לאחר שלושים שנות פעילות, תחנת החלל הבין-לאומית צפוייה להתרסק בעוד שנים אחדות. אבל נתחיל מההתחלה.

תחנת החלל הבין-לאומית [1] היא פרויקט שאפתני שהוקם ותוחזק על ידי כמה מדינות: ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, יפן וקנדה. התחנה שימשה כמעבדת מחקר בחלל החיצון. אסטרונאוטים ממגוון מדינות מאיישים אותה ברציפות מאז שנת 2000, כולל שני ישראלים, ובוצעו בה יותר מ-3,000 ניסויים שונים בתנאי מיקרו-כבידה, למשל הנבטה (מוצלחת!) של זרעי חומוס [2] וביצוע אולטרה-סאונד.

אך תוקף ההסכמים לתפעול התחנה עתיד להסתיים בשנת 2030, ובהיעדר תמיכה מכל הגורמים לא ניתן להמשיך ולתחזק אותה. עלויות התחזוקה גבוהות מאוד, והחלק המרכזי של התחנה, שתוכנן לפעול במשך שלושים שנה, אינו ניתן לשדרוג. התחנה צפויה לאבד גובה, ובסופו של התהליך להתרסק על פני כדור הארץ [3]. חשוב לוודא שתהליך התרסקותה יהיה מבוקר.

תחנת החלל היא גוף גדול שמרחף בחלל, 108 מטרים מקצה לקצה. אם היא תתרסק באופן בלתי מבוקר, חלקים ממנה יצליחו לשרוד את החיכוך באטמוספירה ולהגיע לקרקע. ללא בקרה חלקים אלה עלולים להתרסק באזורים מיושבים. כך קרה עם סקיילאבּ (Skylab), תחנת החלל האמריקאית הראשונה, שהתרסקה בשנת 1979 וחלקים שלה פגעו בשטח לא מיושב באוסטרליה המערבית.

כדי לבצע התרסקות מבוקרת ובטוחה יש צורך בכלי שידע לכוון את התחנה הנופלת למקום בטוח – במרכז האוקיינוס. נאס"א הקצתה לפרויקט תקציב של 843 מיליון דולר, והחברה שזכתה בפרויקט היא ספייס-אקס. הפרויקט יכלול רכב חלל שיגרור את התחנה אל תוך האטמוספרה, יכוון אותה למרכז האוקיינוס ויתרסק יחד איתה. ההפעלה בזמן אמת אמורה להיעשות על ידי נאס"א.

זה יהיה סיום מרהיב לפרוייקט שיתופי מוצלח ביותר וסופו של עידן בחלל, אבל החלל לא יישאר מיותם: לסינים כבר יש תחנת חלל מרשימה [4], חברות פרטיות כמו אקסיום [5] עוסקות בפיתוח וייצור של מודולים ורכיבים לדור הבא של תחנות החלל, ואי אפשר שלא לציין את פרויקט השער לירח [6].

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] על תחנת החלל הבין-לאומית באתר NASA

[2] ניסוי הנבטת חומוס בחלל (במסגרת משימת רקיע)

[3] ניתוח ההוצאה של תחנת החלל מהמסלול

[4] תחנת החלל הסינית

[5] אקסיום

[6] השער לירח