במחקר חדש, חוקרים זיהו בטחול תאי עצב שמגיבים לכאב. להפתעתם, נמצא שתאים אלו גם עוזרים לחזק את מערכת החיסון כדי להדוף זיהומים. על הקשר המפתיע בין איבר בעל צורה משונה, חיסון נגד שפעת ואוכל חריף

הטחול הוא איבר בצורת נקניקייה שמנמנה ופחוסה בחלק השמאלי העליון של הבטן. בין אם יש לנו טחול (לחלקנו אפילו יותר מאחד [1]) ובין אם נולדנו בלעדיו או שהוא הוסר בניתוח, רובנו לא יודעים מה תפקידו של הטחול בגוף. למעשה, לטחול יש כמה תפקידים, כשאחד החשובים שבהם הוא לספק מצע גידול לתאי מערכת החיסון כדי לסייע להם להתרבות ולתפקד כראוי. זו הסיבה שמחלות זיהומיות גורמות להגדלה של הטחול, לפעמים עד שנוצר בו קרע. הטחול חשוב במיוחד להתפתחות תקינה של תאי B, אלה הם תאי דם לבנים שמייצרים נוגדנים שכה חשובים להגנה על הגוף מזיהומים. תאי B הם גם התאים שהכרחיים ליצירת זיכרון חיסוני, למשל לאחר קבלת חיסון נגד שפעת. מכאן שהטחול חשוב לתפקוד תקין של מערכת החיסון (אם כי נציין שחיסונים פועלים היטב גם באנשים שאין להם טחול).

אז איך קשורים לכל זה תאי עצב? מה להם ולפעילות של מערכת החיסון? תאי עצב מגיעים לכל פינה בגוף: חלקם מעבירים מידע חושי אל המוח, כמו מגע או ריח, וחלקם מעבירים פקודות מהמוח לשאר הגוף, מה שמאפשר לנו למשל להניע שרירים. כך מערכת העצבים יכולה להשפיע על מערכת החיסון בכל מיני דרכים (למשל על ידי יצירת דלקת יש מאין [2]). הטחול אינו שונה במובן הזה, אבל לא ברור מה תאי העצב משדרים ממנו או אליו. הרי איננו חשים את הטחול באופן מודע, והטחול הוא לא שריר שאנחנו יכולים לכווץ.

במחקר חדש [3] שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Cell, קבוצת חוקרים מסין בדקה את זה בדיוק. החוקרים לקחו טחול של עכבר והפכו אותו לשקוף, מה שאפשר להם לסרוק את כולו באמצעות מיקרוסקופ מיוחד ולאחר מכן לייצר הדמיה תלת-ממדית ממוחשבת שלו. החוקרים מצאו שהטחול של העכבר מרושת בצפיפות בסיבים של תאי עצב הרגישים לכאב הקרויים קולטני כאב או נוֹסיצֶפְּטוֹרִים. באופן כללי נוסיצפטורים נפוצים בעור וברקמות אחרות ויודעים לזהות גירויים מזיקים, כמו טמפרטורה גבוהה או חומרים צורבים, והמידע שהם מעבירים למוח מתורגם לתחושת כאב. להפתעת החוקרים, הם מצאו שהסיבים של הנוסיצפטורים בטחול מרוכזים בצמידות לכלי דם ולאזורים שבהם מתרכזים תאי B. מה הנוסיצפטורים עושים שם?

כדי לחקור זאת, החוקרים השתמשו בשיטות שונות כדי לתמרן את תאי העצב הללו. על ידי הסרה או הפעלה בררנית של הנוסיצפטורים בטחול של העכברים, הם הראו שנוכחותם של תאי עצב אלו חיונית כדי לאפשר לתאי ה-B להתרבות ולפתח נוגדנים נגד תרכובת שהוזרקה לעכברים, המעוררת תגובה חיסונית. ללא הנוסיצפטורים, לעכברים היו פחות תאי B ורמה נמוכה יותר של נוגדנים נגד אותה תרכובת. כשהחוקרים התעמקו בתופעה זו, הם מצאו שהנוסיצפטורים מפרישים לרקמת הטחול חלבון קטן בשם CGRP. תאי ה-B קולטים את החלבון ובתגובה אליו מתרבים ומתפתחים. למעשה, הזרקת CGRP לעכברים שאין להם נוסיצפטורים ושקיבלו מנה של התרכובת מעוררת התגובה החיסונית, החזירה את תפקוד תאי ה-B למצב תקין.

אבל זה לא הכול: כאשר החוקרים שילבו קפסאיצין - התרכובת שנותנת חריפות לפלפל צ'ילי, ושנוסיצפטורים רגישים אליה [4] - באוכל של העכברים, הם גילו שהעכברים מצליחים לייצר תגובה חיסונית חזקה יותר לעומת עכברים שאכלו אוכל רגיל! אותם עכברים שצרכו קפסאיצין ייצרו יותר נוגדנים כשקיבלו חיסון נגד שפעת, והם התמודדו בהצלחה רבה יותר עם הנגיף החי. כאשר הסירו מהטחול של עכברים אלה את הנוסיצפטורים, האפקט של הקפסאיצין על תאי ה-B נעלם.  

אבל רגע, קודם אמרנו שנוסיצפטורים מעבירים מידע מהגוף למוח, אז איך זה שהם גם מעבירים פקודות מהמוח לטחול? בעצם, הם לא. מתברר שלנוסיצפטורים יש שני כובעים – מצד אחד הם מעבירים מידע חושי למוח, ומצד שני הם משפיעים באופן ישיר על הרקמות שהם נמצאים בהן, ללא התערבות המוח. מעניין שבמחקר אחר מצאו שלתאים אלה יש תפקיד ממתן על פעילות מערכת החיסון בעור, באופן שעלול לגרום לזיהומים חיידקיים לצאת משליטה [5]. התפקיד הכפול של הנוסיצפטורים מעלה שאלות מרתקות על מה עומד בבסיס תחושת הכאב והמשמעות שלה לגוף.

מחקרים כמו זה שתיארנו כאן מדגימים עד כמה אנחנו עדיין לא יודעים על האופן שבו הגוף שלנו פועל ועל מהם יחסי הגומלין בין מערכות הגוף השונות. מנגד, הם ממחישים את הפוטנציאל העצום למציאת דרכים נוספות לשיפור הבריאות שלנו. דמיינו עתיד שבו נוכל להשתמש בגירוי עצבי ממוקד, או ברכיבי תזונה כמו קפסאיצין, כדי להגביר את החסינות שלנו נגד מחלות. אז בפעם הבאה שאתם מזמינים מנת פלאפל, תשקלו לשים עוד קצת חריף – יכול להיות שזה דווקא מה שהגוף שלכם צריך.

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות

1. טחולון 
2. המוח שהדליק אותי
3. המחקר שמתואר בפוסט
4. על הקולטן של קפסאיצין
5. מחקר על תאי עצב בעור שמשפיעים על דלקת