ארנסט הקל למד רפואה, נעשה פרופסור לזואולוגיה, העשיר את תורת האבולוציה, הפיץ רעיונות פילוסופיים של אחדות הטבע וטבע את המונח 'אקולוגיה'. הוא גם חיבר בין אהבתו לציור ואהבתו לטבע באופן שנתן השראה לפיתוח סגנון אומנות חדש – ה"אר נובו". סגנון זה השפיע על אומנים נודעים רבים, וכך תרם הקל לעיצוב סביבתנו בשילוב צורות אורגניות שמעטרות מתכשיטים עד בניינים.

ארנסט הקל (Ernst Haeckel) נולד בגרמניה בשנת 1834. בילדותו אהב לשהות בטבע, והיה מלא פליאה מן הפרטים שנגלו אליו בשיטוטיו ביערות. כשהיה בן 18 הוא החל ללמוד רפואה בווירצבורג, בעקבות משאלת ליבו של אביו. במהלך לימודיו הוא עשה סמסטר בברלין, שם לקח קורסים באנטומיה משווה אצל זואולוג נודע שהתמחה בדגים וחסרי חוליות. הקל התמלא השראה מן המפגש הזה, ובעקבותיו בילה את הקיץ באי קטן בים הצפוני, שם לכד ובחן יצורים ימיים [1].

הקל השלים את לימודי הרפואה שלו, אך סלד מהתחום. הוא רצה לטייל בעולם וללמוד על הבר באופן בלתי אמצעי, כמו גיבורו, חוקר הטבע המפורסם אלכסנדר פון הומבולדט. הוא תכנן לעבוד כרופא בספינה כדי לצאת למסעות בעולם, אך לבסוף נכנע לתחינות הוריו והחל לעבוד כרופא בברלין. הוא היה מאורס באותה עת, ואהבתו לאנה ארוסתו השאירה אותו בגרמניה וניתבה אותו לשאוף להפוך לפרופסור לזואולוגיה.

בשנת 1859 הגיע הקל לאיטליה כדי לחקור חסרי חוליות ימיים. שיטוטיו הביאו אותו לאיסקיה, אי קטן במפרץ נאפולי, שם הקל התוודע אל הרמן אלמרס, משורר וצייר גרמני. במשך שבועות שוטטו השניים באיסקיה, ואחר כך גם בקפרי. הם רשמו, טיילו, שחו ושוחחו. הקל אימץ אורח חיים בוהמי ובילה את זמנו כשהוא שרוי בחלומות, מצייר ומתבונן, בעוד המיקרוסקופ נשאר מונח בתיבה. במכתביו לאהובתו אנה הוא סיפר שהטבע הפראי קורא לו החוצה, וכי הוא רוצה להקדיש את חייו לעולם הפיוטי של אור וצבעים ולהפוך לצייר.

לבסוף חזר הקל למטרת נסיעתו המקורית. הוא נסע למסינה שבסיציליה כדי להתרכז בעבודתו המדעית, אך השבועות בקפרי שינו אותו. הוא קיבל דליים מלאים בעשבי ים, וכשחקר אותם תחת מיקרוסקופ הוא התבונן בהם הן כזואולוג והן כצייר. חסרי החוליות הימיים נראו בעיניו כ"יצירות אומנות ענוגות", והוא התחיל לצייר אותם בקפדנות. הוא נכנס לשגרה של עבודה קדחתנית, ובמהרה מצא את המיזם שעתיד לבנות את הקריירה שלו: קרנוניות.

קרנוניות (Radiolaria) הן אורגניזמים ימיים חד-תאיים שגודלם כשתי מאיות המילימטר, בעלי שלדים מינרליים מגוונים שלהם סימטריה סבוכה. כ-90% ממיני הקרנוניות נכחדו מן העולם, אך שרידי השלדים שלהן, שעשויים בדרך כלל סיליקה או סידן, יוצרים חלק גדול מכיסוי קרקעית האוקיינוס ומהווים מקור מידע המשמש לתיארוך גאולוגי, לחיפושי נפט ולזיהוי תנאי אקלים קדומים [2]. במהלך מחקרו גילה הקל יותר ממאה מינים חדשים של קרנוניות.

הקל אייר את ממצאיו בדיוק מדעי מרהיב [3]. ב-1862 הוא פרסם ספר של רישומי קרנוניות, ונעשה פרופסור חבר באוניברסיטת יינה. באותה שנה גם נשא את אנה אהובתו לאישה. שנתיים לאחר מכן, ביום הולדתו השלושים של הקל, מתה אנה עקב מחלה.

הקל העריץ את תורתו של דרווין, שהתפרסמה באותה עת בספרו הנודע "מוצא המינים". בעוד הקל, השבור ממותה של אנה, שקע בדיכאון וחי כמתבודד, רעיונותיו של דרווין חוללו סערה בעולם המדעי. הקל תיעל את יגונו לעבודת הגנה על תאוריות האבולוציה של דרווין, ואף המשיך והגה תאוריות משלימות על התפתחות המינים. הוא כתב ספר רחב היקף בשבחה של האבולוציה, בהתבסס על חקר המבנה והצורות של אורגניזמים. בספר זה טבע הקל  את המונח "אקולוגיה" השגור כיום. הוא שאל את המילה היוונית 'אקוס', שמשמעותה משק בית, אל עולם הטבע, בכוונה לבטא את הרעיון שכל האורגניזמים בטבע חיים יחד כמשפחה בבית, שיקוף של ראייתו את הטבע כשלם מאוחד המאגד מגוון יחסים סבוכים.

בעשורים הבאים הרבה הקל במסעות, נהנה מהוראת סטודנטים ביינה וגם נישא מחדש. במהלך מסעותיו הוא אסף וחקר דגימות ושרטט רישומים רבים. בתחילת המאה העשרים, לקראת שנות השבעים לחייו, פרסם הקל סדרת חוברות שנקראה "צורות אומנות בטבע" [4]. זהו אוסף של יותר ממאה איורים אשר חושפים את יופיים של אורגניזמים זעירים שאפשר לראות באמצעות מיקרוסקופ.

לסדרת הספרים "צורות אומנות בטבע" נודעה השפעה רבה בעולם האומנות. בעוד שמגמת התיעוש והעיור באותה עת הרחיקה בקצב גובר את האנושות מהטבע, רישומיו של הקל סיפקו חומר גלם של צורות ומוטיבים טבעיים לאָמָּנִים, אדריכלים ואֻמָּנִים שביקשו לחזור ולאחד בין האדם והבר באמצעות האומנות. מגמה זאת הובילה לפיתוח סגנון אמנות חדש: "אר נובו". אמני האר נובו ניסו ליישב את היחסים שנטרדו בין האדם והטבע באמצעות השראה אסתטית מן הבר, ובכך החדירו את האורגני לעולם המכני [5].

את השפעותיו של הקל על עולם האומנות אפשר לראות, בין היתר, בדוגמאות הבאות:

• אומני הזכוכית הנודעים אמיל גאלה ורנה לליקוואה הושפע מאיוריו של הקל, ובפרט ניתן לראות בעבודותיהם עיטורי מדוזות בהשראת ציורי הקל [6].
• האדריכל המפורסם אנטוניו גאודי הושפע רבות מתנועת האר נובו, השפעה המתבטאת בצורות האורגניות המורכבות אשר מעטרות את המבנים שתכנן [7].
• המעצב האמריקאי לואיס קומפורט טיפאני הושפע מהקל, ואכן אפשר למצוא אצות, מדוזות ועשבי ים מעטרים את התכשיטים וחפצי הנוי של המותג הנודע טיפאני [8].
• האדריכל האמריקאי לואיס סליבן קישט את חזית בנייניו במוטיבים של חי וצומח בהשראת ספרי הקל שהיו ברשותו [9].
• האדריכל הצרפתי רנה בינה שאב השראה מרישומי יצורי הים המיקרוסקופיים של הקל בעיצוב ה"שער המונומנטלי" שלו, שמוצב בפריז. בינה כתב לאחר מכן ספר בשם "רישומים קישוטיים", שבו הראה כיצד אפשר לתרגם את איוריו של הקל לעיצובי פנים [10].

בשעה שהאנושות פירקה את עולם הטבע לגורמים קטנים ותתי התמחויות, הקל האמין ברעיונות של אחדות הטבע – גיבוש מחדש של העולם המפוצל. בשלהי חייו כתב את "חידת היקום" – מניפסט פילוסופי שנעשה רב מכר בשעתו, שבו הוא מביע את תפיסתו כחסיד תנועת המוֹנִיזְם [11], אשר אורגת יחד רעיונות של מדע ודת, גוף ונפש.

הקל האמין כי האסתטיקה משותפת למדע ואומנות ומהדהדת ביניהם. רעיונות אלו ממשיכים ומתבטאים בתפיסתם של אנשי מדע ששואפים לאלגנטיות בהסבירם את חוקי הטבע, לדוגמה איינשטיין ותורת היחסות [12]; ויינברג, מאבות המודל הסטנדרטי השואף לתאר במשוואה אחת את כוחות הטבע [13]; וכן ווטסון וקריק, שתיארו את הסליל הכפול של המידע הגנטי [14].

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] הכתבה נכתבה בהשראת ספרה הנפלא של אנדריאה וולף "המצאת הטבע", והיא תמצות הפרק על ארנסט הקל.

[2] קרנוניות

[3] איורי הקרנוניות של הקל

[4] סדרת הספרים "art forms in nature" מומלצת לצפייה כאן, כאן, כאן וכאן 

[5] על תנועת האר נובו והקשר שלה לארנסט הקל

[6] דוגמאות לכדי זכוכית של האמן אמיל גאלה עם איורים בהשראת ציורי הקל כאן, כאן וכאן

[7] עבודותיו של גאודי

[8] הסיפור על המדוזה של טיפאני

[9] על עבודתו של לואיס סליבן

[10] על הקשרים ההדוקים בין האדריכל רנה בינה והביולוגי ארנסט הקל כאן וכאן

[11] מוניזם

[12] תורת היחסות הכללית והגאומטריה של המרחב – פוסט במדע גדול, בקטנה

[13] ריאיון עם סטיבן ויינברג –  מדע גדול, בקטנה

[14] על "מדע אלגנטי" ותאוריית הסליל הכפול 

[15] נמליץ לקרוא גם על הציירת וחוקרת החקרים מריה סיביליה מריאן