שמורות טבע במעמקי הים
19/03/2024
מאז הפעם האחרונה שכתבנו כאן על הים העמוק והסברנו איך שומרים עליו, הרבה השתנה. סנונית ראשונה כבר כאן – 'גלישת פלמחים' הוכרזה כשטח המוגן הראשון בים העמוק – ועכשיו ממשיכים לקדם רשת של עשר שמורות בים העמוק של ישראל. איך שומרים על הים העמוק וכיצד מתכננים שמורות באזור שאנחנו מכירים (לכאורה) פחות מאשר את הירח?
פוסט אורח מאת הדס גן-פרקל, החצי הכחול של החברה להגנת הטבע
הים העמוק מתחיל בתחום שבו נגמר האור. מעומק של כ-200 מטרים אור השמש כמעט אינו חודר אל גוף המים, ועולם זה נמצא למעשה בחשיכה מוחלטת. סביבה מסתורית זו מכסה את מרבית שטחו של כדור הארץ, ולכן הים העמוק נחשב למערכת האקולוגית הגדולה בעולם! כן כן, 78% משטח האוקיינוסים נחשב ים עמוק! [1]
כך גם בישראל: הים העמוק בים התיכון הוא שטח הטבע הנרחב ביותר במדינה. רובו נמצא באזור הכלכלי הבלעדי של ישראל, שנמצא מעבר לקו המים הריבוניים (190-22 ק"מ מהחוף) ומגיע לעומק מרבי של יותר מ-2,000 מטרים. זהו שטח עצום, שמשתרע על פני כ-21,000 קמ"ר – כמעט כמו גודלה של מדינת ישראל ביבשה!
חתך עומקים בים התיכון של ישראל ובתי הגידול הנמצאים בעומקים השונים.
בים העמוק שלנו חיים מיני דגל, כגון כרישים, צבי ים, דולפינים ולווייתנים, ואף נמצאו בו אזורי רבייה של כרישי עומק וטונה כחולת סנפיר. יש בו גם בתי גידול נדירים, כמו גני אלמוגי עומק, נביעות גז ובריכות תמלחת בקרקעית הים, שבהם עולם שלם שאינו זקוק לקרני השמש, והוא מנצל את האנרגיה הכימית של גזים שמפעפעים מהקרקעית במקום [2]. לצד הצורך בהגנה על השטח הטבעי הנרחב ביותר בעולם, שבו בתי גידול נדירים וייחודיים שטרם גילינו, ההגנה על המגוון הביולוגי בים העמוק חשובה במיוחד למיתון השפעות שינויי האקלים, מכיוון שהיצורים הימיים מקבעים פחמן ברקמותיהם, וכך הם כולאים פחמן בעומק הים ומונעים את שחרורו לאטמוספרה [3].
כל זאת וממצאים נוספים התגלו רק לפני שנים ספורות באזור 'גלישת פלמחים' וסביבתו, במרחק של כמה עשרות קילומטרים בלבד מחופי תל אביב [4]. לפני שנתיים הכריז המשרד להגנת הסביבה על חלק מאזור מופלא זה כשטח ימי מוגן. אומנם זו התקדמות חשובה, אבל השטח המוגן כולל רק 2% מהמרחב, ולכן זו חייבת להיות התחלה בלבד.
התקבצות רבייה של כרישי עומק בגלישת פלמחים. צילום: יצחק מקובסקי, אונ' חיפה; מקסים רובין בלום, חיא"ל ; גלעד אנטלר, אוניברסיטת בן גוריון והמכון הבין-אוניברסיטאי
לחצי הפיתוח באזור הכלכלי הבלעדי הולכים וגוברים, והם מאיימים על היצורים הרגישים ועל ביתם העדין. משרד האנרגיה מתכנן להרחיב את חיפושי הגז ולהניח צנרת לייצוא, דיג הרסני מתבצע במרחב, ומיזמים לפיתוח כלכלי נוסף עומדים על הפרק – כל אלו כל מעוררים צורך דחוף להגן על שאר המרחב, לפני שיהיה מאוחר מדי [5].
מדינת ישראל, כמו מדינות נוספות רבות, אימצה לאחרונה יעד שאפתני של הגנה על 30% משטחי הים עד 2030 [6, 7]. משמעות הדבר היא שנותרו לנו שש שנים בלבד להכריז על 28% נוספים משטח הים באזור הכלכלי הבלעדי כשמורות ימיות, כדי לעמוד ביעד שישראל עצמה הציבה. לכן, החברה להגנת הטבע, יחד עם שותפים רבים ממשרדי הממשלה, האקדמיה וארגוני סביבה, גיבשה תוכנית אב לעשר שמורות באזור הכלכלי הבלעדי של ישראל בים התיכון [8]. התוכנית היא מפת דרכים למימוש היעד הלאומי, ומטרתה ליצור רשת של שמורות טבע ימיות חדשות עד שנת 2030, כדי להבטיח הגנה על יותר מ-6,000 קמ"ר במדרון היבשת ובים העמוק [9].
חמש מהשמורות בתוכנית מציעות הגנה על ציר מדרון היבשת, שבו קרקעית הים צונחת מעומק של כ-100 מטר עד לעומק של יותר מקילומטר. מדובר על אזור שבו הקרקעית עשירה בתופעות גיאולוגיות, נביעות גז, ומה לא. שמורות אלו יגנו על בעלי חיים ובתי גידול רגישים בקרקעית הים וגם בגוף המים שמעל. חמש שמורות נוספות בתוכנית יגנו על המישורים בחלקים העמוקים ביותר בים שלנו ועל הים הפתוח שמעליהם, שם אותרו תעלות בוץ מרשימות, מרבדי ספוגים [10], נביעות גז ו"מערבלים", אזורים שבהם יש עלייה של זרמים עשירים בחומרי הזנה מן העומק אל פני הים.
כדי לתכנן שמורות ביבשה צריך רק רכב או מקל הליכה, ואפשר להיעזר בתצלומי אוויר, חישה מרחוק ואמצעים טכנולוגיים זמינים נוספים. אבל אלו אינם יכולים לעזור כשמדובר במיפוי בעומק הים. אז איך מתכננים שמורות באזור עצום ומרוחק, שבו רב הנסתר על הגלוי, והגעה אליו דורשת שימוש ברובוטים מתקדמים ועולה סכומי עתק?
תחילה אוספים ומעבדים מידע סביבתי וכלכלי, כמו התיעוד (המועט) של בתי גידול באזור ומפות של נתיבי שיט ותשתיות ימיות, כדי לגבש תמונה של תפוצת בתי הגידול הייחודיים ושל הפעילות האנושית באזור. כדי למפות את מיקומם בפועל של בתי הגידול הרגישים, נעזרים בכלים סטטיסטיים שונים. כלים אלו מנבאים את ההסתברות לנוכחות בתי גידול ייחודיים על בסיס ניתוח המאפיינים הסביבתיים באזורים שבהם נצפו בתי גידול כאלו בעבר, כמו תצורת הקרקע והכימיה של המים, ואיתור אזורים שבהם יש תנאים דומים.
לאחר מכן, מבצעים תיעדוף של השטחים שאותרו בשלב הראשון, על פי קריטריונים של גודל, שמירה על תפקודים אקולוגיים ועוד. כאן נעזרנו במודלים מתקדמים כדי לבחון את תגובת המערכת האקולוגית לתרחישים של שינויי אקלים, כדי לאתר אזורים שיכולים להוות מקלט אקלימי – אזורים שבהם מינים יוכלו להסתגל לתנאים המשתנים בים בעקבות שינויי האקלים. בנוסף, בדקנו את הקישוריות בין בתי הגידול כדי לזהות אזורים שחשובים לשמירה על חיבור גנטי בין אוכלוסיות שונות של אותו מין, וכדי למנוע קיטוע והפרדה בין אזורים מוגנים. חלק מהשמורות אף מיועדות להיות שמורות בין-לאומיות, שיתחברו לאזורים מוגנים בקפריסין, במצרים ואולי גם בלבנון.
התוכנית התפרסמה ב-2023 ואומצה על ידי המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות. אבל בינתיים הזמן רץ, 2030 מעבר לפינה, ועכשיו הזמן להפוך הצהרות לעשייה. החברה להגנת הטבע תמשיך לקדם את יישום התוכנית כדי להבטיח הגנה על הים העמוק של ישראל ועל החיים המסתוריים שבו, לאזן בין צורכי פיתוח וצורכי שימור ולממש את התחייבות ישראל להגן על 30% משטחה הימי עד שנת 2030.
תמונת הנושא: כרישי עומק בגלישת פלמחים. צילום: צוות המחקר בהובלת אוניברסיטת חיפה, חקר ימים ואגמים לישראל והמוסדות השותפים במסגרת המרכז לחקר הים התיכון
עריכה: סמדר רבן
מקורות והרחבות
[2] אטלס הים העמוק במזרח הים התיכון
[4] בתי גידול נדירים על קרקעית הים בהפרעת פלמחים
[6] החלטת אמנת המגוון הביולוגי
[7] החלטת האו"ם להגנה על הים במסגרת אזורים שמורים
[8] פגישות ועדת ההיגוי של תוכנית האב
[9] תוכנית אב לשמורות טבע ימיות באזור הכלכלי הבלעדי של ישראל, החברה להגנת הטבע, 2023.
[10] מרבדי ספוגים
