הרנסנס הפסיכדלי
01/10/2023
בסוף חודש יוני היו שתי הכותבות של פוסט זה בצדדים שונים של העולם בכנסים על חומרים פסיכדליים (או חומרים מרחיבי תודעה). ליהיא הרצתה בכנס "מדברים פסיכדליה" בארץ, ודנה השתתפה בכנס "מדע פסיכדלי" בקולורדו, ארה"ב. בשני הכנסים הייתה תחושה שאנחנו על סף מהפכה בכל הנוגע לטיפולים במצבים שעד כה נחשבו קשים מאוד לטיפול, כגון פוסט-טראומה, דיכאון, הפרעות אכילה, OCD והתמכרות, ובנוסף החומרים הפסיכדליים מציעים כלים להבנה טובה יותר של המוח האנושי. בשבוע שעבר התקדמה שיטת טיפול בפוסט-טראומה בעזרת MDMA (החומר הפעיל בסם אקסטזי) צעד גדול נוסף לעבר אישורה על ידי ה-FDA. טיפול זה הוא אחת מתוצאות הרנסנס הפסיכדלי - השם שניתן לעניין המחודש של עולם המדע והרפואה בחומרים פסיכדליים, לאחר שסווגו כסמים מסוכנים שאינם מיועדים לשימוש רפואי והמחקר בהם הופסק למשך עשרות שנים.
מאת דנה בר-צבי וידידת העמותה ד"ר ליהיא פלד-אברון
חומרים פסיכדליים הם חומרים פסיכואקטיביים, אשר גורמים לשינוי בתפיסה, בתודעה וברגש. מקור השם הוא מיוונית - לחשוף (דילין) את הנפש (פסיכה). עם קבוצה זו נמנים הן חומרים טבעיים כגון פטריות או צמחים למיניהם המכילים את החומר הפעיל, למשל פסילוסיבין ומסקלין, והן חומרים סינתטיים כגון LSD.
במרבית המאה ה-20 היו חומרים פסיכדליים חלק ממחקר רפואי פסיכיאטרי ונוירולוגי נרחב ואף נעשה בהם שימוש בטיפולים פסיכיאטריים. הם הוצאו מחוץ לחוק ברחבי העולם בשנים 1999-1970, והוגדרו כסמים אסורים שאינם מיועדים לשימוש רפואי [1], מעשה פוליטי בעל משמעות מיידית - מכוני טיפול בחומרים פסיכדליים נסגרו ומחקרים הופסקו. תשדירים ממשלתיים בתקשורת נגד השימוש בחומרים אלו תרמו לקיבוע מעמדם החברתי כסמים מסוכנים ולא כתרופות פוטנציאליות. וכך, בצל השינויים בחוק ובדעת הקהל כלפי סמים פסיכדליים, מחקר מדעי בנושא הפך כמעט לטאבו.
היו אנשים שניסו לעקוף את הגזרות הפוליטיות והחברתיות. סטניסלב גרוף היה פסיכיאטר אשר חקר ועבד עם LSD. בעקבות הוצאת הכימיקל מהחוק, פיתח יחד עם אשתו כריסטינה בשנות ה-70 טכניקת נשימה אשר ביכולתה לגרום להשפעות פסיכדליות ללא נטילת חומרים, על מנת שיוכל להמשיך את מחקרו [2]. אדם נוסף אשר סירב לקבל את המציאות החדשה היה ריק דובלין, שהקים בשנות ה-80 את עמותת MAPS (Multidisciplinary Association for Psychedelic Studies) למחקר פסיכדלי [3].
אירוע מכונן התרחש בשנת 1999 כשרולנד גריפית', חוקר באוניברסיטת ג'ון הופקינס, ביקש לבצע מחקר על פסילוסיבין, חומר פסיכואקטיבי שמקורו בפטריות. עבר זמן רב, עם הרבה בירוקרטיה והרמות גבה עד שהמחקר אושר, ורבים מזהים בנקודה זו את התחלת "הרנסנס הפסיכדלי". בין המחקרים המפורסמים שיצאו ממעבדתו היה מחקר שבדק השפעת פסילוסיבין על חולי סרטן סופני, ומצא כי אלו שקיבלו פסילוסיבין חוו ירידה בדיכאון, בחרדה הכללית ובחרדה מן המוות, לצד עלייה באיכות החיים ובאופטימיות. לפני כשנה אובחן גריפית' בסרטן סופני בעצמו, וסיפר כי בעקבות מחקרו לקח פסילוסיבין כדי לקבל את מצבו בהשלמה [4].
כיום המחקר בחומרים הפסיכדליים מתבצע באוניברסיטאות ובבתי חולים ברחבי העולם, כולל בישראל, ומתמקד בכמה כיוונים: 1) הכיוון הטיפולי - אשר בוחן יעילות ובטיחות של תרכובות אלו, לדוגמה טיפול בתסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD) באמצעות MDMA והשפעת פסילוסיבין על דיכאון עמיד לטיפול. 2) מדע בסיסי להבנת המוח - לדוגמה מהי תודעה, מה מנגנון הפעולה של פסיכדליים ואיך הוא גורם להשפעות הפסיכדליות והטיפוליות. 3) השפעות פסיכולוגיות נוספות, לדוגמה - השפעת פסילוסיבין על תכונות אישיות, אפיון חוויות מיסטיות לאחר שימוש בפסיכדליים, הבנת החוויה השלילית הנקראת גם "טריפ רע" וכיצד משתפרות יכולות האמפתיה בעקבות שימוש בחומרים אלו.
בשבוע שעבר פורסמו ב-Nature Medicine תוצאות שלב 3 הקליני הנוסף של טיפול בסיוע MDMA בתסמונת דחק פוסט-טראומטית [5]. ניסויים קליניים הם יקרים מאוד ועולים עשרות מיליוני דולרים ואף יותר. מחקר זה, אשר בוצע על ידי MAPS, מומן על ידי תורמים מהציבור הרחב. כ-86.5% מהמטופלים אשר עברו טיפול בסיוע MDMA חוו ירידה משמעותית בסימפטומים הפוסט-טראומטיים, לעומת 69% בקבוצת הפלצבו. אבל השפעה דרמטית במיוחד נצפתה בשיעור האנשים שכבר לא עמדו בקריטריון האבחנתי לפוסט טראומה - 71.2% אחוז מהמטופלים בסיוע MDMA כבר לא נחשבו מבחינה רפואית קלינית כפוסט-טראומטיים, לעומת 47.6% בקבוצת הפלצבו! (ראו גרף להלן). חשוב להדגיש כי המטופלים לא קיבלו MDMA לשימוש עצמי, אלא נטלו את התרופה בליווי פסיכותרפיה ובהשגחה רפואית מלאה במסגרת פרוטוקול טיפולי אשר נמשך כשלושה חודשים (הסבר נוסף בתיאור הגרף). טיפול זה נמצא בשלבים מתקדמים של אישור FDA, לאחר שהוגדר על ידו כטיפול פורץ דרך. באוסטרליה אושר בחודש יולי טיפול רפואי ב-MDMA ופסילוסיבין.
תיאור הגרף: עיבוד תוצאות שלב שלוש הנוסף במחקר הקליני על פרוטוקול טיפולי בסיוע MDMA לאנשים הסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית [5]. פרוטוקול הטיפול המלא נמשך כשלושה חודשים, וכלל בתוכו 3 מפגשים טיפוליים ("סשנים") של 8 שעות בסיוע MDMA ופגישות אינטגרציה, כאשר קבוצת הביקורת קיבלה את אותו הטיפול אך נטלה תרופת דמה (פלצבו). לאחר כל מפגש טיפולי שכזה התבצעה הערכה כמותית של חומרת התסמינים ונבדק אם המטופלים עדיין עומדים בקריטריון הקליני לאבחנה פוסט-טראומטית (לגרף המורחב במאמר [6]).
כאמור, המונח השגור "הרנסנס הפסיכדלי" מתאר את הגילוי המחודש של חומרים פסיכדליים על ידי הקהילה המדעית והעולם ה"מתועש". עם זאת, ראוי לציין שבקהילות הילידיות מעולם לא נפסק השימוש בחומרים פסיכדליים. קהילות רבות משתמשות במשך אלפי שנים ברציפות בחומרים פסיכדליים מן הטבע, מייחסות להם סגולות ריפוי ומשתמשות בהם בטקסים. פעמים רבות אף ניתן לקהילות ילידיות אישור מיוחד להמשיך להשתמש בחומרים אלו גם במדינות שבהן הם הוצאו מחוץ לחוק עבור האוכלוסייה הכללית.
היסטוריית המחקר הפסיכדלי מציגה מקרה מרתק שבו רגולציה ממשלתית השפיעה ישירות באופן בירוקרטי וחברתי על שדה מחקר שלם, ולמעשה גרמה לביטולו. אולם הסכר נפרץ, וכעת משחוזרת הלגיטימציה הציבורית לחקור חומרים פסיכדליים, אנו מקוות כי נוכל לקצור את הפירות, ללמוד יותר על השפעתם על המוח, מה אפשר לרפא וכיצד, וכמובן - ללמוד על המגבלות ועל הסכנות הטמונות בחומרים אלו.
* חשוב לנו להדגיש כי פוסט זה אינו מהווה המלצה רפואית לשימוש בפסיכדליים בשום צורה וכמובן שאינו המלצה לעבור על החוק. לצד היתרונות קיימים גם סיכונים. חשוב לזכור שלכל חומר יש את הסיכונים שלו, ונטילת חומרים פסיכדליים עלולה לגרום למצוקה רבה ולהשפעות לטווח ארוך. אזהרה נוספת היא שיש "מטפלים" רבים ללא שום הכשרה המציעים טיפול פסיכדלי בלתי חוקי ללא אישור משרד הבריאות, ועל כן עלולים לגרום נזק בשל חוסר מקצועיות או רשלנות, ואף לנצל לרעה את מצב ההכרה המעורפל של המטופלים כדי לפגוע בזדון. כמו כן, במסגרות בלתי חוקיות אין שום פיקוח על טיב ועל זהות החומרים עצמם.
ד"ר ליהיא פלד-אברון היא חברת סגל במחלקה לפסיכולוגיה ולמדעי המוח באוניברסיטת בר-אילן [7].
עריכה: שיר רוזנבלום-מן
מקורות לקריאה נוספת
[2] מאמר סקירה על נשימה הולוטרופית
[3] אתר MAPS
[5] מאמר על תוצאות שלב 3 הנוסף של טיפול ב PTSD בעזרת MDMA
[6] הגרף מ[5] המתאר את התגובה לטיפול לעומת הפלצבו
[7] דף גוגל סקולר של ד"ר ליהיא פלד-אברון
סמנכ"לית תפעול ב"מדע גדול בקטנה". ביואינפורמטיקאית. בעלת תואר שני בתחום ביולוגיה של מערכות ממכון ויצמן, במחלקות לגנטיקה מולקולרית ולמדעי הצמח והסביבה, ותואר ראשון במדעי בעלי-החיים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.
