בשנים האחרונות, יותר ויותר מחקרי הדמיה מוחית מדווחים על קשר בין הפרעות נפשיות ודפוסי פעילות מוחית חריגים. האם אנחנו קרובים לרגע שבו נוכל לאבחן הפרעות חרדה, דיכאון או פוסט־טראומה באמצעות סריקה מוחית תפקודית? מחקר חדש מראה שאנחנו עדיין לא שם…

מאת ד"ר זיו בן־ציון, בשיתוף עמותת סיינס אברוד

איור: Sillvi

בניגוד לענפים רפואיים אחרים, האבחון בתחום הפסיכיאטריה עדיין מתבסס אך ורק על דיווח עצמי סובייקטיבי ועל תסמינים נצפים [1]. המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס הפרעות אלו הם מורכבים ובמידה רבה בלתי ידועים, ולרוב לא נמצא קשר חזק ועקבי בין אבחנות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות לבין מדדים מוחיים. זהו למעשה אחד החסמים המרכזיים בפני פיתוח טיפולים יעילים יותר המותאמים אישית להפרעות פסיכיאטריות [2,3]. במטרה לנסות ולהתגבר על מכשול זה, יותר ויותר מחקרים בשנים האחרונות מנסים לאפיין מדדים מוחיים אובייקטיביים שיוכלו לשמש לאבחון הפרעות נפשיות, במקום המדדים הסובייקטיביים המשמשים כיום [4,5]. 

באחד המחקרים הבולטים בתחום [6] נמצא כי שימוש במדדים אובייקטיביים של תפקוד מוחי, בקרב 146 אנשים שעברו אירוע טראומתי, יכול לנבא מי יהיו אלה שיחלימו מהטראומה ומי אלו שיפתחו יותר סימפטומים של חרדה ושל הפרעת דחק פוסט־טראומטית (Post-Traumatic Stress Disorder, PTSD). במחקר בהובלת ד"ר ג'ניפר סטיבנס (Stevens), שנערך בכמה בתי חולים ברחבי ארה"ב, החוקרים השתמשו בסריקות הדמיה תפקודית של המוח בתהודה מגנטית (Functional Magnetic Resonance Imaging, fMRI) בקרב אנשים שהגיעו לחדר מיון לאחר שעברו אירוע טראומטי. כחודש אחד בלבד לאחר האירוע הטראומתי ביצעו הנבדקים מטלות פשוטות בזמן שפעילות המוח שלהם נבדקה באמצעות fMRI, והחוקרים בחנו את הקשר בין הפעילות המוחית שנחשפה בבדיקה לבין תסמינים מאוחרים יותר של פוסט־טראומה, חרדה ודיכאון. ספציפית, אנשים שהראו פעילות מוחית גבוהה יותר הן בתגובה לאיום והן בתגובה לתגמול חיובי, היו אלה שפיתחו תסמינים חמורים יותר של פוסט־טראומה וחרדה בששת החודשים לאחר מכן (נקודת הזמן שבה הסתיים המחקר).

מחקרים מסוג זה, הבוחנים את התגובה המוחית באנשים שעברו טראומה במהלך התקופה הקריטית שלאחר האירוע, נדירים בשל אורכם, עלותם והקשיים בגיוס הנבדקים ושימורם. אחד המחקרים הבודדים שאפשר להשוות עם המחקר הנ"ל הוא מחקר שנערך בבית החולים איכילוב בהובלת חוקרי אוניברסיטת תל־אביב ד"ר זיו בן־ציון ופרופ' תלמה הנדלר, בשנים 2015–2020 [7]. האם אפשר להשתמש בנתונים מהמחקר הזה על מנת לשחזר את הממצאים שנמצאו במחקר המקורי?

זה בדיוק מה שרצו לבדוק החוקרים בהובלת ד"ר בן־ציון, במחקר שהתפרסם לאחרונה בעיתון היוקרתי The American Journal of Psychiatry [8, 9]. מערך המחקר היה דומה מאוד למחקר המקורי. החוקרים עקבו אחר 171 אנשים שהגיעו לחדר המיון בעקבות אירועים טראומטיים שונים (בעיקר תאונות דרכים), וערכו לאלה ראיונות קליניים, הערכות קוגניטיביות וסריקות הדמיה מוחית הבוחנות את מבנה ותפקוד המוח, בשלושה מועדים שונים: כחודש אחד, כ־6 חודשים, וכ־14 חודשים לאחר הטראומה. שיטת ניתוח התוצאות הייתה דומה לזו שבמאמר המקורי ונעשתה תוך שיתוף פעולה עם הכותבים שלו [6]. בשונה מהתוצאות המקוריות, נמצאו דפוסי פעילות מוחית אחרים בתגובה לאיום ולתגמול בקרב הנבדקים במחקר זה. נוסף לכך, ובניגוד לממצאי המחקר המקורי, לא נמצא קשר בין דפוסים אלה ובין תסמינים מאוחרים יותר של PTSD או חרדה.

האם זה אומר שהממצאים במחקר המקורי שגויים? לא; בכל זאת יש כמה הבדלים בין המחקרים, כגון  מאפייני אוכלוסיית המחקר ושיטות המחקר, שעשויים להסביר את העובדה שהממצאים לא שוחזרו. עם זאת, ממצאי המחקר החדש ממחישים את החשיבות של ניסיונות לשחזור תוצאות: אלה הם מרכיב הכרחי בעולם המדע, והם יכולים להעיד על מהימנות ותוקף חיצוני של ממצאים קודמים אם הממצאים משוחזרים בהצלחה, ולא פחות חשוב מכך – הם עשויים להראות שהממצאים לא משתחזרים, ואז נחוץ לנסות להבין מדוע זה כך. ניסיונות לשחזור תוצאות הם נדירים יחסית בעולם המדע, מכיוון שהם מוערכים פחות ממחקרים שמוצאים תוצאות "חדשות" – הם מניבים פחות תמריצים לחוקרים (זמן, כסף), ובדרך כלל קשה יותר לפרסם אותם (בעיקר אם הממצאים לא משתחזרים). הפרסום של המאמר הזה בעיתון יוקרתי מעיד על שינוי חיובי בגישה כלפי מחקרי שיחזור בתחום של הדמיה מוחית ופסיכיאטריה.

איך ממשיכים מכאן? ראשית, הממצאים ממחישים שמוקדם מדי לגזור השלכות קליניות וטיפוליות מתוצאות הסיווג המוחי של נפגעי פוסט־טראומה ושל הפרעות פסיכיאטריות ככלל. בין האתגרים של הפסיכיאטריה נכללים הקושי בהגדרת ההפרעות השונות (למשל, אנשים שונים עם פוסט־טראומה סובלים מתסמינים שונים המופיעים בדרגות חומרה שונות [10]), וכן הקושי באבחון אובייקטיבי (פסיכיאטרים ופסיכולוגים שונים יכולים לאבחן את אותו אדם באבחנות שונות). נוסף לכך, גם בתחום ההדמיה המוחית (fMRI) ישנה שונות משמעותית באופן שבו מנתחים את הנתונים אנשים שונים, דבר שעלול להוביל לתוצאות שונות גם בהינתן אותם נתונים מוחיים [11]. ולכן, מחקרים כאלו, המשלבים הן שיטות הדמיה מוחית והן אוכלוסיות פסיכיאטריות, הם מורכבים מאוד. הדרך להתקדם לכיוון טיפול מותאם אישית, המבוסס על מדדים מוחיים אובייקטיביים, היא בשיתוף פעולה בין קבוצות מחקר שונות, ובניסיון לשחזור ממצאים קודמים, וזאת לעומת התמקדות במציאת תוצאות חדשות שאינן מוכללות. למעשה, בעקבות העבודה המשותפת על המאמר, החוקרים הישראליים והאמריקאיים בהובלת ד"ר בן־ציון וד"ר סטיבנס עובדים כעת יחד על מאגרי המידע המשותפים משני המחקרים במטרה לזהות בשני המאגרים דפוסי פעילות מוחית דומים הקשורים לפוסט־טראומה.

ד"ר זיו בן־ציון הוא פוסט־דוקטורנט בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת ייל (Yale), וחוקר בהנחיה משותפת של פרופ' יפעת לוי ופרופ' אילן הרפז־רותם. הוא השלים את לימודי הדוקטורט שלו, בהנחייתה של פרופ' תלמה הנדלר, במכון סגול לתפקודי המוח, המשוייך לאוניברסיטת תל אביב ולמרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב). כחוקר, ד"ר בן־ציון מתמקד במנגנונים המוחיים העומדים בבסיס הפרעות חרדה, סטרס ופוסט־טראומה, וזאת במטרה לשפר את ההבנה שלנו וכתוצאה מכך את הטיפול באנשים הסובלים מהפרעות אלו.

עריכה: יהונתן הופמן.

ארגון המדענים הישראלים בחו"ל ScienceAbroad הוא ארגון ללא כוונות רווח, הפועל מאז 2006 לשמירת קשר עם חוקרים ישראלים בעולם והשבת המוחות לישראל. ScienceAbroad הוא קהילה בינלאומית עבור יותר מ־4,500 חוקרים ישראלים ב־300 קמפוסים ברחבי העולם. הארגון מפעיל 30 מרכזים בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה ו־5 תחומים מקוונים המנוהלים על ידי מדענים מתנדבים. הארגון מעניק כלים, מפתח קשרים ופותח דלתות למדענים ישראלים המבקשים לשוב לישראל על מנת שיביאו עימם את הידע, הכישרון, הניסיון והקשרים שצברו לאקדמיה ולתעשיה כמנוע צמיחה לישראל.

מקורות והרחבות

[1] מאמר דעה על הצורך באבחון טוב יותר של הפרעות פסיכיאטריות, דבר שיוביל גם לטיפול טוב יותר (רפואה מותאמת אישית)

[2] מאמר דעה על שימוש במדדים מוחיים אובייקטיביים לאבחון של הפרעות פסיכיאטריות

[3] מאמר ביקורת על תחום הפסיכיאטריה הביולוגית, הבעיות המרכזיות ואיך ניתן לפתור אותן

[4] מאמר סקירה על גישות חישוביות לאפיון ואבחון הפרעות פסיכיאטריות באמצעות מדדים אובייקטיביים

[5] מחקר המדגים שימוש במדדים של תפקוד מוחי בזמן מנוחה לזיהוי תת־קבוצות קליניות של פוסט־טראומה 

[6] המחקר המקורי שניסו ד"ר בן-ציון ושותפיו לשחזר 

[7] מאמר פרוטוקול המחקר בהובלת ד"ר זיו בן־ציון ופרופ' תלמה הנדלר, שעקב באמצעות הדמיה מוחית אחרי נבדקים לאחר טראומה ונערך בבית החולים איכילוב (2015–2020)

[8] ניסיון השחזור של המחקר המקורי, בהובלת ד"ר זיו בן־ציון, שלא שיחזר את הממצאים הקודמים

[9] אתר החדשות של אוניברסיטת ייל: כתבה אודות המחקר של ד"ר זיו בן־ציון

[10] מאמר הסוקר יותר מ־600,000 אופנים שונים שבהם אפשר לחוות הפרעת דחק פוסט־טראומטית

[11] עבודה המוכיחה קיום שונוּת בדרכי ניתוח הנתונים במחקרי הדמיה מוחית