טראומה ממין שונה
30/04/2023
האם אנשים מסוימים עמידים בפני טראומה ואנשים אחרים לא? מחקר חדש מצא כי מולקולות miRNA קשורות להבדלים בין זכרים לנקבות במידת העמידות בפני טראומה. לממצא זה חשיבות בפיתוח של אבחון, טיפול ותרופות מותאמי מגדר.
מאת ד״ר מעיין קריספיל-אלון, בשיתוף עמותת סיינס אברוד
מתח נפשי על רקעי חברתי הוא חלק מחיי היום-יום שלנו – למשל חוויה של הצקה בבית הספר או בעבודה, אובדן של אדם קרוב, או התעללות פיזית או מינית. אומנם אנשים רבים חווים מתח ואף אירועים טראומטיים, אך התגובות האישיות לחוויות אלו יכולות להיות שונות מאוד זו מזו. ישנם אנשים אשר יצליחו להתגבר על הטראומה או אף להתחזק בעקבותיה, ואילו אחרים עלולים לסבול מהפרעות נפשיות בעקבות טראומה. חוקרים אשר רוצים לעזור לאנשים המתמודדים עם הפרעות כאלו, מנסים להבין את המנגנונים הנוירוביולוגיים הקשורים למידת העמידות או הפגיעות של כל פרט בפני טראומה. הבנה של מנגנונים אלו תוכל לעזור בעתיד בפיתוח שיטות מדויקות יותר לאבחנה וטיפול [1].
בנוסף להבדלים אישיים ייחודיים במידת הפגיעות מטראומה, כיום ידוע גם שגברים ונשים אינם מגיבים באופן זהה לטראומה [4-2]. לדוגמה, נשים נוטות פי שניים יותר מגברים לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית ( Post-Traumatic Stress Disorder, PTSD ) לאחר אירוע טראומטי [6-5]. נשים גם חוות תסמינים חמורים ומתמשכים יותר בהשוואה לגברים. מכאן, אפשר להניח שיש הבדלים בין גברים לנשים במנגנונים הביולוגיים הקשורים לתגובה לטראומה, הנחה שנתמכת על ידי ממצאים שונים על הבדלים גנטיים, הורמונליים וחיסוניים [9-7]. אנחנו יודעים, אם כן, שהתגובות לטראומה הן אינדיבידואליות, ושנשים וגברים מגיבים באופן שונה. מה שעדיין לא ברור הוא הקשר שבין מין ומגדר לבין התגובה האינדיבידואלית לטראומה. במילים אחרות, האם המנגנון הקובע את מידת הפגיעות והעמידות אצל נשים שונה מהמנגנון המקביל אצל גברים?
במחקר שהתפרסם לאחרונה [10] נערכו במעבדה של פרופסור גל ריכטר-לוין מאוניברסיטת חיפה ניסויים שבחנו מנגנונים של עמידות ופגיעות בפני טראומה בזכרים ונקבות של חולדות. המחקר התמקד בסוג מסוים של מולקולות miRNA, אשר נמצאו קשורות להפרעות נפשיות כגון דיכאון, חרדה ו-miRNAs .PTSD הן מולקולות RNA קטנות, אשר מפחיתות ביטוי של גנים מסוימים. בשונה מהמידע הגנטי ב-DNA שאינו מושפע מהסביבה, מולקולות miRNA יכולות להיות מושפעות גם מגורמים סביבתיים, למשל מתח בעקבות טראומה.
במחקר הנוכחי רצינו לבדוק אם יש הבדל ברמות miRNAs בין פרטים עמידים בפני טראומה לבין פרטים פגיעים, ואם מנגנונים אלו שונים בין זכרים ונקבות. לשם כך חשפנו חולדות (זכרים ונקבות) לטראומות בילדות, בבגרות, או גם בילדות וגם בבגרות. החשיפה לטראומה בנקודות הזמן השונות אפשרה לנו לבדוק את מידת ההשפעה של שלב ההתפתחות על הפגיעות והעמידות בפני טראומה, וכן את מידת ההשפעה של חשיפה לטראומה אחת לעומת חשיפה לשתי טראומות. ארבעה עשר יום לאחר החשיפה בחנו מדדים שונים בהתנהגות של החולדות, שמצביעים על חרדה (לדוגמה זמן עמידה במקום ללא תזוזה לעומת זמן התרוצצות חופשית). לפי מדדים אלו סיווגנו את החולדות לפרטים שהושפעו מהטראומה (פגיעים) וכאלו שלא הושפעו מהטראומה (עמידים). מצאנו כי השיעור של זכרים פגיעים היה גבוה יותר בקרב הקבוצה שנחשפה לשתי טראומות (בילדות ובבגרות) בהשוואה לקבוצות שנחשפו לטראומה אחת בלבד, ולקבוצת הביקורת, שלא נחשפה לטראומה. לעומת זאת, שיעור הנקבות הפגיעות עלה באותה מידה אחרי טראומה אחת (בילדות או בבגרות) ואחרי שתי טראומות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
לאחר מכן, בחנו אם יש הבדלים ברמות ביטוי של miRNAs בהיפוקמפוס (אזור במוח אשר משתתף בתהליכי למידה וזיכרון) בין חולדות שסווגו כעמידות לחולדות שסווגו כפגיעות, והשווינו בין זכרים לנקבות. מצאנו כי בקרב חולדות זכרים שנמצאו עמידים לטראומה, רמות ה- miRNAs בחלק הגבי והגחוני של ההיפוקמפוס היו גבוהות בהשוואה לזכרים הפגיעים, ואילו בנקבות נמצאה מגמה הפוכה – רמות ה-miRNAs בחלק הגחוני של ההיפוקמפוס היו גבוהות יותר דווקא בחולדות הפגיעות. מכך ניתן להסיק שישנם מנגנונים של עיבוד זיכרון של טראומה אשר משפיעים על פגיעות ועמידות בפני טראומה באופן שונה אצל זכרים ואצל נקבות.
כדי לבדוק אם ניתן להשפיע על העמידות והפגיעות אצל זכרים ונקבות, השתמשנו במניפולציית עיכוב, המאפשרת להוריד באופן מלאכותי את רמות הביטוי של miRNAs. החולדות שעליהן עשינו את המניפולציה נחשפו לאותן טראומות כמו בניסוי הקודם. מצאנו שבעקבות עיכוב ה-miRNAs השתנו מגמות הפגיעות והעמידות אצל זכרים ונקבות, כך ששיעור הזכרים הפגיעים עלה, ואילו שיעור הנקבות הפגיעות ירד. ממצאים אלו מחזקים את ההנחה שמולקולות ה-miRNAs שנבדקו בניסוי פועלות באופן שונה אצל זכרים ונקבות, ושניתן להשפיע על התפקוד שלהן באמצעות מניפולציה.
במחקרים עתידיים ניתן יהיה לבחון איך הבדלים מסוג זה באים לידי ביטוי אצל בני אדם; האם יש הבדלים בין גברים לנשים במנגנונים הקובעים עמידות ופגיעות בפני טראומה. אם אכן זה המצב, יהיה צורך להתאים מגדרית את האבחון של הפרעות נפשיות הקשורות לטראומה, וגם את הטיפול בהן. חשוב להדגיש שה-miRNA הוא רק חלק מהמנגנון הנוירוביולוגי הקשור בעמידות ופגיעות בפני טראומה, מנגנון אשר כולל מערכות רבות, המשפיעות יחדיו על תפקודו של המוח ועל ההשפעות הנפשיות הנלוות לכך.
ד״ר מעיין קריספיל-אלון היא פוסט-דוקטורנטית בבית הספר לרפואה ע״ש אלברט איינשטיין בניו יורק. היא חוקרת את המנגנונים הנוירוביולוגים במוח שקשורים בזיכרון אפיזודי ואת ההשפעות שלהם על התמודדות עם אירועים טראומטיים. קראו ריאיון עם הכותבת באתר סיינס אברוד.
ארגון המדענים הישראלים בחו"ל ScienceAbroad הוא ארגון ללא כוונות רווח הפועל מאז 2006 לשמירת קשר עם חוקרים ישראלים בעולם והשבת המוחות לישראל. ScienceAbroad הוא קהילה בינלאומית עבור יותר מ-4,500 חוקרים ישראלים ב-300 קמפוסים ברחבי העולם. הארגון מפעיל 30 מרכזים בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה וחמישה תחומים מקוונים המנוהלים על ידי מדענים מתנדבים. הארגון מעניק כלים, מפתח קשרים ופותח דלתות למדענים ישראלים המבקשים לשוב לישראל, על מנת שיביאו עימם את הידע, הכישרון, הניסיון והקשרים שצברו לאקדמיה ולתעשיה כמנוע צמיחה לישראל.
עריכה: סמדר רבן
מקורות והרחבות
[1] מאמר סקירה על מנגנונים נוירוביולוגיים של עמידות לאחר חשיפה לטראומה
[2] מאמר סקירה על מנגנונים פוטנציאליים המניעים את ההבדלים בין המינים בתגובה ללחץ
[3] מאמר סקירה על הבדלים בין המינים בתגובה לפחד וחרדה
[4] מאמר על הבדלים בין המינים בעקבות חשיפה לטראומה בילדות
[5] מחקר ניסויי בנושא השכיחות של התפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית בעקבות חשיפה לסוגים שונים של טראומה
[6] הבדלים בין המינים בפיתוח הפרעת דחק פוסט-טראומטית
[7] מחקר ניסויי העוסק באבחון PTSD אצל נשים, זיהוי סימפטומים וטיפול תרופתי
[8] מאמר העוסק בחוסר ויסות של המערכת ההורמונלית ומערכת החיסון לפני התפתחות PTSD ולאחריה
[9] השפעה של הורמונים על מנגנונים של תגובה ללחץ בהפרעות מבוססות חרדה, בהקשר של הבדלים בין המינים
