עטלפים נחשבים מומחים שמיעתיים, ובמשך שנים שיערו כי הם חסינים להדרדרות השמיעה עם הגיל, אשר נפוצה בקרב שאר היונקים. מחקר חדש מגלה שלא כך הדבר, וכי השמיעה של עטלפי פירות מדרדרת בקצב הדומה לקצב הדרדרות השמיעה בבני אדם. ועם זאת נראה כי העטלפים, החיים באחת הסביבות הרועשות בטבע, נהנים מחסינות מפני נזקי רעש לשמיעה.

מאת יפעת טרנובסקי, ידידת העמותה ומובילת המחקר

עטלפים, אשר להם מבני מוח הדומים לבני אדם ויונקים אחרים, מתחילים לקבל הכרה כחיית מודל לחקר תהליכי הזדקנות, וזאת עקב עדויות על הזדקנות איטית בעטלפים ותוחלת החיים הארוכה שלהם בהשוואה לבעלי חיים אחרים שגודלם דומה. לדוגמה, עטלף ממין נשפון ברנדטי (Myotis brandtii) אותר בטבע 41 שנה לאחר שסומן – אורך חיים עצום בהשוואה לעכברים אשר חיים בסך הכל כשנתיים.

ועם זאת, ביתרון זה של העטלפים כחיית מודל גלומה גם מגבלה מחקרית, מכיוון שכמעט בלתי אפשרי להעריך את גילו של עטלף מתוך הטווח הרחב האפשרי. במחקר חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב במעבדה של פרופ' יוסי יובל ובשיתוף פעולה עם המעבדה של פרופ' קרן אברהם, נעשה שימוש בשיטה שאינה פולשנית להערכת גיל עטלפי פירות (Rousettus aegyptiacus), באמצעות בחינת הצטברות שינויים כימיים במולקולות ה־DNA שלהם. כמו כן נבחנה שמיעתם של העטלפים, ונמצא כי זו מדרדרת עם השנים.

בהיותם פעילי לילה, רוב העטלפים משתמשים באיכון הד (אקולוקציה) לצורך התמצאות במרחב ואיתור מזון. הם עושים זאת באמצעות השמעת קריאות בעלות תדר גבוה ועיבוד ההדים המוחזרים מהסביבה. זִקנה ביונקים מתבטאת בהדרדרות הדרגתית של רגישות השמיעה, הדרדרות המתחילה בתדרים הגבוהים וממשיכה אל התדרים הנמוכים יותר. השילוב של תוחלת חיים ארוכה והסתמכות על שמיעת תדרים גבוהים הופכת את העטלפים לרלוונטיים ביותר לחקר ירידה בשמיעה עם הגיל. אולם, בהיעדר נתונים, ההשערה עד כה הייתה שיכולת השמיעה של העטלפים נשמרת גם בגיל מבוגר.

במסגרת המחקר נבדקה השמיעה של העטלפים בקרב 47 עטלפי פירות באופן שאינו פולשני, באמצעות הקלטת תגובות מוחיות חשמליות בתגובה לצלילים בתדרים ועוצמות משתנים. נוסף לכך, בחינה מיקרוסקופית של רקמת האוזן הפנימית של פרטים מתים בוצעה בארבע עטלפות [1].

תוצאות המחקר הראו ירידה ברורה בשמיעה עם הגיל ובעיקר בתדרים הגבוהים. הפגיעה כוללת פגיעה חושית באוזן הפנימית, כלומר פגיעה בתפקוד תאי השערה הקולטים את גלי הקול בתוך השבלול, וכן פגיעה עצבית, המתבטאת בעיבוד איטי יותר של האות השמיעתי.

ירידה בשמיעה עם הגיל עשויה להיות מושפעת מחשיפה מצטברת לרעש עם השנים. העטלפים הם חיה חברתית – הם חיים במערות בקבוצות צפופות של אלפי פרטים ו'מפטפטים' בקול רם. החוקרים הראו כי הקריאות החברתיות של עטלפי הפירות נמשכות באופן רציף וכי הן מגיעות לעוצמות גבוהות ביותר של עד 140 דציבל (בדומה למטוס ממריא/ירי), עוצמה החורגת מסף הכאב בבני אדם. נראה, אם כך, שעטלפי הפירות חיים באחת הסביבות הרועשות ביותר בטבע.

ועם זאת, קצב ההדרדרות בשמיעה של העטלפים דומה לקצב הדרדרות השמיעה בבני אדם. כמו כן, לא נמצאה קורלציה בין התדרים שבהם נצפתה הירידה המקסימלית בשמיעה לבין התדרים העיקריים של הקריאות החברתיות. נראה אם כך שהחשיפה לרעש אינה הגורם הבלעדי, או אף העיקרי, לירידה בשמיעה בעטלפים. ואכן, ההשערה המקובלת היא שלעטלפים מנגנונים המסייעים להם להימנע מפגיעת רעש בשמיעה, מחקרים קודמים הראו שלעטלפים לא נגרמת ירידה זמנית בשמיעה לאחר חשיפה לרעש הגורם לירידה זמנית בשמיעה ביונקים אחרים [2, 3].

תוצאות המחקר מציעות כי עטלפים עשויים לשמש חיית מודל מתאימה לחקר ירידה בשמיעה עם הגיל. ירידה בשמיעה עם הגיל בבני אדם מדווחת בכשליש מהמבוגרים בני 65 ומעלה. שכיחות התופעה הולכת ועולה עם הגיל ויש לה לעיתים השלכות הרסניות על איכות החיים. בשנים האחרונות אף נמצא קשר סיבתי בין ירידה בשמיעה לבין ירידה קוגנטיבית, ומסתמן שירידה בשמיעה היא הגורם המשמעותי ביותר לדמנציה שכיום ניתן לשלוט עליו או לטפל בו [4].

החוקרים מקווים שהמחקר יוביל לעבודות המשך ויפתח הזדמנויות חדשות לחקר השמיעה, הזקנה, והקשר ביניהן.

גילוי נאות: במחקר זה לקח חלק מנכ"ל "מדע גדול, בקטנה", יומירן ניסן.

עריכה: יהונתן הופמן

מקורות והרחבות

[1] המאמר המקורי שעליו הכתבה מבוססת

[2] חשיפה לרעש אינה משפיעה על הרגישות השמיעתית של עטלפים (1)

[3] חשיפה לרעש אינה משפיעה על הרגישות השמיעתית של עטלפים (2)

[4] על הקשר שבין ירידה בשמיעה והתפתחות דמנציה