נתמקד בסרט משנת 2018 – משימה בלתי אפשרית Mission: Impossible - Fallout, שנחשב על ידי רבים לטוב ביותר בסדרה. טום קרוז קופץ ממטוס מגובה רב, כ-7.6 ק"מ, אך פותח את המצנח בגובה נמוך מאוד, ממש מעל הקרקע. עד כמה זה מציאותי? למה זה נחוץ? מה הסיכונים? למה כל כך קר למעלה? ומה הקשר לריצה, צלילה והחלפת פרצופים?

ראשית, ניזכר בסצינה בסרט. טום קרוז והנרי קאוויל צריכים להגיע לאירוע בפריז. הם קופצים ממטוס בגובה רב, אך פותחים את המצנח בגובה נמוך מעל הקרקע. אחר כך צריך להחליף פרצוף ו… טוב, נעזוב את העלילה, אף אחד לא צופה בסרטי ״משימה בלתי אפשרית״ בשביל הסיפור.

אז מה כל כך מיוחד בקפיצה בסרט? ראשית נבין מהי צניחה חופשית רגילה. צניחה זו היא צניחה המתבצעת בגבהים של 6,000–15,000 רגל (2–5 קילומטרים). לאחר נפילה חופשית של 30–60 שניות, הצנחן פותח את המצנח, מאט את נפילתו ונוחת בבטחה על הקרקע (זוכרים שהסברנו איך מצניחים ג'יפ? [1]).

בסרט, לעומת זאת, נחשפנו לסוג קפיצה אחר, קפיצה מגובה גבוה ופתיחה בגובה נמוך, הקרויה High attitude low opening או HALO (אין קשר לשיר של ביונסה). בטכניקה זאת נעשה שימוש צבאי בעיקר, והיא משמשת להצנחת אספקה, ציוד או כוח אדם מגובה רב. היתרון המרכזי של הטכניקה הוא שהיא מקשה על הגילוי של הצנחן/הציוד מהקרקע. לך תגלה עצם קטן שנופל מהשמיים במהירות גבוהה והמצנח שלו פתוח לזמן קצר. ובנוגע למטוסים, אלה טסים בגובה רב, וכך מקטינים את הסיכוי להיפגע מטילי קרקע–אוויר.

חשוב לציין באותה הזדמנות שטיסה בגובה רב חושפת עם זאת את המטוס לגילוי באמצעות מכ"ם, ולכן לרוב בצניחה מבצעית נבחר להצניח את הכוחות מגובה נמוך ככל האפשר, ותוך שימוש במנגנון שבו המצנח נפתח מעצמו בעת הקפיצה מהמטוס. הפתיחה האוטומטית נעשית גם כדי לאפשר לכמות גדולה של צנחנים להגיע בקבוצה מצומצמת (דבוקה) ומהר ככל האפשר לקרקע ולנקודה שאליה התכוונו להגיע.

מה בעצם מתרחש בצניחת HALO? הצנחן קופץ מהמטוס בגובה רב, 20,000–25,000 רגל, וכשהוא מתקרב לקרקע הוא פותח את המצנח בגובה נמוך של כ-4,000–5,000 רגל. למה לא נמוך יותר? פתיחה נמוכה יותר עלולה להכניס את הצנחן לטווח גבהים מסוכן שבו מתרחשת הפעלה אוטומטית של מכשיר הפתיחה הברומטרי הפותח את המצנח הרזרבי. נוסף לכך, לרוב נחוצה פתיחת חופה (הבד של המצנח) גדולה, שנדרש לה זמן רב להיפתח. כמה גדולה החופה? 28 מ"ר ויותר (בערך 2 חדרי שינה).

כל צניחה טומנת בחובה סיכונים רבים, אבל קפיצת HALO נחשבת לצניחה מסוכנת הרבה יותר מאחרות. הסיבות העיקריות: טמפרטורות נמוכות, מחסור בחמצן ואי-סלחנות לתקלות.

בשכבה הנמוכה של האטמוספירה (Troposphere), ככל שאנחנו עולים ‏גבוה יותר הטמפרטורות נמוכות יותר. (יש מחשבונים שמאפשרים לחשב את הטמפרטורה כתלות בגובה, לדוגמה [2]). כלומר, אם נסתכל בסצינה בסרט – אם הטמפרטורה בגובה פני הים הייתה 20 מעלות צלזיוס, בגובה של הקפיצה היא הייתה צפויה להיות כ־℃30- (מינוס 30 מעלות צלזיוס). נפילה במהירות גבוהה בטמפרטורות נמוכות כל כך עלולה לגרום כוויות קור. הפתרון די פשוט, להתלבש חם ומבודד. או, לפי ההיגיון של הסרט, ללבוש חליפת צניחה מתאימה וחליפת טוקסידו מתחת, דבר שמקל גם על המשך המשימה.

נעבור לנושא הנשימה: בגובה גבוה הלחץ של האוויר נמוך יותר, ולכן כמות החמצן פר נשימה יורדת משמעותית (הלחץ החלקי של החמצן יורד). אפילו טום קרוז צריך לנשום, ולהיזהר ממצב הנקרא היפוקסיה, שהוא מצב של מחסור באספקת חמצן לתאי הגוף. מצב כזה יכול להוביל לבלבול ולחוסר קואורדינציה מוטורית, ובמקרים קשים אף למוות.

איך מתמודדים עם מצב זה ונמנעים ממנו? דואגים להרבה חמצן. לפני הקפיצה הצנחן נושם חמצן טהור במשך כחצי שעה על מנת לשטוף את החנקן ממחזור הדם ולהעלות את שיעור החמצן בדם. נוסף לכך, במהלך הקפיצה הוא נושם ממכל חמצן. כמובן שאם יש בעיות במכל החמצן או בצינורות ההזנה, הדבר עלול להגביר את הסיכוי להיפוקסיה. כתוצאה, האדם עלול לאבד את ההכרה ולכן לא יוכל לפתוח את המצנח שלו – בדיוק כפי שמוצג בסרט, שם התנתק צינור ההזנה של הצנחן השני, ולכן זה איבד את ההכרה.

אי-סלחנות לתקלות. בגלל שפתיחת המצנח מבוצעת בגובה נמוך, אם יש תקלה כלשהי – יש פחות זמן להתמודד איתה (פירוט התקלות האפשריות מופיע למטה). ומה עם המהירות? אם אני נופל מגובה רב יותר, אז המהירות תהיה גבוהה יותר, לא?! מתברר שלמעשה הצנחן יגיע למהירות שתישאר קבועה ללא תלות בגובה (פחות או יותר) אלא למנח הגוף בנפילה. על כך אפשר לקרוא בהרחבה בפוסט הבא [4].

מלבד כל הסכנות האלו, עדיף שהאדם יהיה "סאחי" (אין אנו מעודדים או לא מעודדים "סאחיות"). בשל התנאים הקיצוניים, למצב הרפואי של הצנחן יש השפעה מכרעת: עישון סיגריות, שימוש באלכוהול וסמים, עייפות או חרדה יגדילו את הסיכוי להיפוקסיה. ‏במקרה שלנו, בגלל שאנחנו יודעים שטום קרוז מסוגל לכול - להכין קוקטיילים, לחזור בזמן, להטיס מטוסי קרב ולרוץ ספרינט של חמישה קילומטר בממוצע בכל סרט – אז זו לא בעיה.

לסיכום, ציון מדעי. זה קל במיוחד, מכיוון שטום קרוז ביצע בעצמו (!) את הפעלול המצולם. הוא צנח יותר מ-100 פעמים על מנת לקבל את הסצינה המוצגת בסרט. הקפיצה בוצעה מגובה 25,000 רגל, וההבדל היחיד הוא הקסדה. צוות ההפקה תכנן וייצר קסדה שונה מזו שבה משתמשים במציאות. נוסף לתפקידה הבטיחותי, בזמן התכנון התחשבו באספקט הקולנועי -  שפני השחקן ייראו בצורה המיטבית [5].

ציון מדעי: 10/10.

הפוסט ישמיד את עצמו בתוך 10 שניות.

תודה לסא״ל אלעד גרוסמן, מפקד יחידת צניחה והטסה, ולרס״ן משה אבו, רמ''ד אמצעי הטסה, על הסיוע.

עריכה: יהונתן הופמן

מקורות והרחבות

[1] איך מצניחים ג'יפ

[2] מחשבון טמפ' כתלות בגובה

[3] צלילה

[4] מדע מאחורי סרטים – נקודת פריצה

[5] מאחורי הקלעים של צילום הסצינה

תקלות הצניחה מתחלקות לשני סוגים: א. תקלה במהירות גבוהה – דוגמת "נר", מצנח שלא נשלף מהתיק, תיק מצנח שנותר סגור, מצנחון נגרר, אי-מציאת ידית פתיחה - נדרשת  פתיחת מצנח רזרי או ביצוע ניתוק חופה ראשית ופתיחת רזרבי. תקלה במהירות נמוכה – מיתרים המצנח המלופפים על החופה, פיתולים, קרעים בחופה – יש לבדוק את התקלה ולהחליט על אופן הפעולה הנדרש (לפעמים ניתוק חופה ופתיחת רזרבי, ולפעמים טיפול בתקלה בחופה הראשית).