בחורף, עם ירידת הטמפרטורה, הופכים רבים מאיתנו למאכסן עונתי של טפילים נפוצים. נגיפים הגורמים להצטננות מתיישבים בדרכי הנשימה העליונות ולא מתפנים בקלות. חמושים בממחטות נייר יצאנו לבדוק: למה דווקא בחורף? ולמה דווקא בתוך האף של רבים כל כך מאיתנו?

מכירים את אלו שמרגע שירד הגשם הראשון כבר מחוברים לחבילת ממחטות נייר בקשרי עבותות? אלו שכל החורף מצוננים ומתעטשים אבל מתעקשים שהם לא באמת חולים? 

ננסה לענות על השאלה: מדוע החורף מביא איתו דווקא מחלות הקשורות בדרכי הנשימה?

ספוילר: התשובה נעוצה במאפיינים העיקריים של החורף - קור ויובש. 

וגם כאן, כפי שהורגלנו בצה"ל, מתחלקת השפעת הקור והיובש לשלושה חלקים:

• השפעה על הִתְרַבּוּת הנגיפים 
• השפעה על התפקוד של מערכת הנשימה
• השפעה על התנהגות בני האדם

איך טמפרטורה משפיעה על התרבות נגיפים?

רגישות לטמפרטורה מאפיינת את כל החי. כבר לפני יותר מ-150 שנים הראה לואי פסטר שחימום מזון הורג חיידקים ומונע את קלקולו [1]. בדרך כלל, החימום משבש פעילויות ביוכימיות הקשורות להתרבות החיידקים וכך מוביל למותם. נגיפים, בשונה מחיידקים, אינם מסוגלים להתרבות בעצמם אלא רק לאחר שהדביקו תאים של יצור חי אחר, כגון אדם או בעל חיים. אם כן, האם וכיצד הם רגישים לטמפרטורה?

במאמר סקירה העוסק בהשפעה של טמפרטורה על נגיפים בחן החוקר הבריטי רונלד אקלס (Eccles) מאמרים המתארים את הרגישות של נגיפים לטמפרטורות וניסה ללמוד מהם מדוע טמפרטורות נמוכות בחורף מביאות לשגשוג נגיפים מסוימים [2].

טמפרטורות באזורים שונים במערכת הנשימה

לאחר ניסויים של הדבקת תאים במעבדה הגדירו ריצ'מן ומרפי (Richman and Murphy) מהם נגיפים רגישים לטמפרטורה: אלו שמתרבים היטב בטמפרטורות נמוכות של מתחת ל-30 מעלות צלזיוס, אבל מתרבים לאט או בכלל לא בטמפרטורות גבוהות. כך גם נקבעה מידת האלימות של הנגיפים - כלומר יכולת ההדבקה שלהם את תאי האדם. מידת האלימות תלויה ביכולת ההתרבות של הנגיפים בטמפרטורת הגוף: נגיפים המסוגלים להתרבות בנוחות בטמפרטורת הגוף, שהיא 36 עד 38 מעלות,  נחשבים לנגיפים אלימים יותר [3] 

רוב המחקרים הקשורים לרגישות הנגיפים לטמפרטורה נעשים על תרביות תאים תוך שימוש בזני מעבדה של נגיפים, ולא בזני בר (זנים טבעיים) כדי שאפשר יהיה לפתח מהם חיסונים. בחיסונים כאלו משתמשים בנגיפים שחוממו כך שיעילות ההתרבות שלהם בתאי המטרה תיפגע. נגיפים מוחלשים כאלו יפעילו את מערכת החיסון ויביאו ליצירת נוגדנים אבל לא יוכלו לעורר מחלה, כלומר חיסון. כבר משנות ה-60 של המאה הקודמת ידוע כי נגיפי מערכת הנשימה רגישים לטמפרטורה, כשגילו שנגיפי הרינו, הגורמים להצטננות, מתרבים היטב בטמפרטורה של 32 מעלות ואילו ב-36 מעלות הם מתרבים באיטיות [4]. 

בהמשך התברר כי רוב נגיפי מערכת הנשימה (ובכללם נגיפים מקבוצות רינו, אדנו, אנטרו, קורונה, שפעת, metapneumonia ו-RSV) אשר גורמים למחלות מגוונות בדרכי הנשימה, החל מהצטננות קלה וכלה בדלקת ריאות חמורה, כולם מתרבים ביעילות הגבוהה ביותר דווקא בטווח הטמפרטורות 32 עד 35 מעלות. זהו טווח הטמפרטורות השורר בדרכי הנשימה העליונות, כלומר חלל האף והלוע. חלק מהם יכולים להתרבות גם בטמפרטורות גבוהות יותר, עד 40 מעלות, ולגרום לדלקת בריאות ובאיברים פנימיים אחרים.

במחקר שנעשה בפינלנד ב-2016 נבדקו כ-940 חיילים לתסמינים של מחלות בדרכי הנשימה והקשר שלהם למזג האוויר התת-ארקטי. במקרים שבהם מצאו נוכחות של נגיפי רינו, נבדקו הטמפרטורות והלחות ששררו באזור החל מ-3 ימים לפני הבדיקה ועד לגילוי הנגיפים. ב-74 אחוזים מהמקרים שררה באזור טמפרטורה של מתחת לאפס [5]. מחקרים דומים נערכו גם באירופה ובאפריקה וגם בהם הוכח הקשר בין הטמפרטורה הנמוכה להתרבות נגיפי רינו. 

ואיך מושפע התפקוד של מערכת הנשימה כשהטמפרטורה נמוכה?

דרכי הנשימה העליונות מצופות ברקמה רירית המפרישה ריר דביק. הטמפרטורה ברירית מושפעת מהטמפרטורה של האוויר הבא איתה במגע. כשהאוויר נכנס לגוף הוא מתחמם עד לטמפרטורה של 35 מעלות בסמפונות (הצינורות המחברים בין קנה הנשימה לריאות) ו-37 מעלות בריאות [6]. ככל שהאוויר קר ויבש יותר, נוטה הגוף לייצר עוד ועוד ריר. הריר מופרש אל מחוץ לגוף בשיעול, עיטוש או דיבור ובמקרה של אדם חולה הוא עלול להדביק אחרים בנגיף שבתוך הריר.  

אבל לא רק הטמפרטורה והתפקוד של מערכת הנשימה משפיעים על התרבות הנגיפים, גם התנהלות והתנהגות אנושיות:

הצטננות היא המחלה הקלה השכיחה ביותר בבני אדם, שכיחותה נובעת מעצם היותה מחלה קלה. הנגיפים נשארים בחלל האף וגורמים שם לתסמינים קלים, כאלו שלא משביתים את החולה. אנשים ממשיכים ללכת לעבודה גם כשהם מתעטשים, ילדים מצוננים נשלחים לבית הספר ולגן, וכך הנגיפים מתפשטים בקלות מאחד לשני. 

נגיפי השפעת, למשל, משגשגים דווקא בחורף הן בשל הטמפרטורות הנמוכות והן בשל התנהלות בני האדם בעונה זו. בחורף אנו ממעטים לצאת החוצה ונוטים להישאר במקומות סגורים ולא מאווררים גם לצורך מפגשים חברתיים [7], מה שמאפשר לנגיפים לעבור מאדם לאדם בטיפות רוק קטנטנות הניתזות בעת הדיבור (droplet או טיפית). 

הלחות הנמוכה בחורף מאפשרת גם היא לנגיפים לשרוד יותר זמן בטיפות אלו ולעבור בקלות בין בני אדם. אומנם לא ברור לחלוטין הקשר בין לחות להישרדות הנגיף בטיפות, אבל המחקר מלמד כי הנגיף שורד כאשר לחות הסביבה גבוהה מאוד (קרוב ל-100 אחוז) או נמוכה באופן יחסי (פחות מ-50 אחוז), זאת ככל הנראה בשל שינוי בריכוז המלחים בטיפת הרוק [8]. נקודה זו יכולה גם להסביר מדוע בישראל נגיפי הנשימה משגשגים בעיקר בחורף כאשר הלחות נמוכה מ-50 אחוז ואילו באזורים טרופיים הם משגשגים דווקא כשגשום, כאשר הלחות קרובה ל-100 אחוז.

נגיף נוסף הגורם למחלה נשימתית בעיקר בילדים מתחת לגיל שנתיים הוא נגיף ה-RSV. גם נגיף זה עובר בטיפות ומשגשג בעיקר בעונת החורף. בדרך כלל הוא גורם להצטננות קלה אך במקרים מסוימים עלול להוביל למחלת ריאות חמורה יותר. בישראל RSV הוא הגורם מספר אחת לאשפוז תינוקות. לאחרונה פרסמו רשויות הבריאות בארצות הברית כי השנה נצפתה עלייה בהיקף ההידבקות של תינוקות בנגיף זה בתקופה מוקדמת יחסית של העונה הקרה [9]. 

לסיכום, החורף בישראל מאפשר לנגיפי מערכת הנשימה לשגשג בגלל הטמפרטורה והלחות הנמוכות, המתאימות להתרבות נגיפים אלו ועקב ההתנהלות האנושית שמעודדת את התפשטותם. 

כדאי לזכור כי חלק מהנגיפים המוזכרים כאן כמו נגיף האינפלואנזה, הגורם לשפעת ונגיף metapneumonia, הגורם לדלקות ריאות הם נגיפים העלולים להביא לידי מחלות לא קלות. על כן מומלץ להתחסן ולשמור על כללי ההיגיינה - שיעול לתוך המרפק, רחיצת ידיים תדירה ואוורור הבית.

ושיהיה חורף בריא!

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות והרחבות:

[1] לואי פסטר

[2] המאמר העיקרי שעלי התבססנוו

[3] אלימות חידקים

[4] רגישות נגיפים לטמפרטורה

[5] הצטננות בקרב חיילים בפינלנד

[6] הטמפרטורה ברירית והשפעתה על התרבות נגיף הרינו

[7] שפעת בחורף

[8] השפעת הלחות על נגיפי הנשימה

[9] נגיף ה-RSV