כן כן, היונק הקטן בעולם חי פה, בישראל! הכירו את החדף הזעיר: הוא אינו עכבר וגם לא קיפוד, והוא חמוד מאוד! מחקרים חושפים פרטים חדשים על היונק הקטנטן.

מאת אריאל דרבקין, בעל תואר שני באקולוגיה ולימודי סביבה מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, דוקטורנט בפקולטה לחקלאות וביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון.

רבים חשים התרגשות מיוחדת כאשר הם נתקלים בבעל חיים לא מוכר. הפעם מדובר ביונק בעל חזות חמודה מאוד אשר מחזיק בתואר 'הכי קטן בעולם', והוא אחד משלנו, כלומר חי בטבע הישראלי! עכשיו ההתרגשות רבה אף יותר בוודאי. מחקר המאסטר שלי, בהנחייתם של ד"ר ערן לוין וד"ר פבלו בלינדר מאוניברסיטת תל אביב, התמקד ביונק שמתאים להגדרות אלו בדיוק. עונת הסתיו, התקופה שבה הוא נעשה פעיל יותר, היא כנראה העיתוי הנכון לשתף ולספר מעט על אודות היונק המסתורי והמיוחד – החדף הזעיר (Suncus etruscus).

שמו של החדף, הֶלְחֵם המילים חד ואף, ניתן לו בשל אפו המחודד. חוטם זה עטוי שפם עבות ארוך ורגיש, אשר משמש למציאת טרף. במבט ראשון החדפים נראים אולי כמו עכברי שדה, אך במבט שני אפשר להבחין בהבדלים גופניים רבים, שנובעים מכך שהחדפים רחוקים אבולוציונית ממכרסמים כמו עכברים. למעשה החדפים משתייכים לסדרת אוכלי החרקים, אשר כוללת עוד משפחה אחת המצויה בישראל – משפחת הקיפודים (טוב, בסדר. גם הם חמודים).

משפחת החדפיים היא המשפחה המגוונת ביותר בכל סדרות היונקים – יש יותר מ-300 מיני חדפים בעולם, והספירה משתנה תכופות מכיוון שאחת לכמה שנים מתגלה מין או תת-מין חדש. נכון לחלוקת המינים העדכנית, בישראל חיים ארבעה מיני חדפים: חדף לבן-שיניים (Crocidura leucodon) – הגדול בחדפי ישראל, חדף קטן (Crocidura suaveolens) – המין הנפוץ ביותר, חדף הרמון (Crocidura ramona), שהתגלה לראשונה בשנת 1996 והוא מין אנדמי למרכז הנגב, כלומר מצוי אך ורק באזור זה [1], ואחרון חביב, ובו אתמקד בכתבה זו – חדף זעיר (Suncus etruscus), היונק הקטן ביותר בטבע על פי משקלו: מסת הגוף הממוצעת שלו היא 1.8 גרם בלבד!

לחדף הזעיר אסטרטגיית חיים הדומה לזו של ראשוני היונקים, שהתהלכו על פני כדור הארץ לפני יותר מ-200 מיליון שנים, אשר היו בעלי גוף קטן מאוד ופעילים בעיקר לאחר שעות הדמדומים. בשל כך נדיר ביותר לחזות בחדפים זעירים, על אף היותם פעילים כל השנה, ועל כן רב הנסתר על הגלוי באשר לאזור התפוצה המדויק של החדף הזעיר ולמאפיינים של חייו בטבע.

מכיוון שהחדפים ניזונים מחסרי חוליות ופרוקי רגליים קרקעיים, הם חשובים לאיזון המארג האקולוגי. ידוע שהם נפוצים בשדות חקלאיים, אך לא רק בהם – מרבית החדפים הזעירים שנצפו היו "מנחות" שחתולים הביאו לבעליהם, או נמצאו כעצמות לא מעוכלות בצנפות של דורסי לילה – באזורים כפריים ועירוניים כאחד.

מסת הגוף הנמוכה של החדפים הזעירים יוצרת יחס גדול מאוד בין שטח הפנים לנפח הגוף, מה שגורם לחדף הזעיר לאבד חום גוף לסביבה באופן עקבי (ראו איור 1). עם זאת, החדף הוא יונק בעל "דם חם" (ליתר דיוק – אנדותרמי) וחום גופו נשמר בטווח של 38-34 מעלות צלזיוס, על כן נוצר פער אנרגטי גדול, שהחדף צריך להשלים על ידי צריכת מזון בכמות עצומה: כדי לייצר את חום הגוף הדרוש לו לפעילות, החדף צורך ביממה אחת כמות מזון שיכולה להגיע לכדי פי שלושה ממשקל גופו!

איור 1: צילום של חדף זעיר (Suncus etruscus) במצלמה תרמית. הכתם האדום מתחת לחדף ממחיש את איבוד החום לסביבה. צילם: אריאל דרבקין.

בשל הפיזיולוגיה של החדפים, המאופיינת במשך חיים ממוצע קצר (קצת יותר משנה אחת בטבע), קצב לב של כ-835 פעימות לדקה במנוחה וצריכת חמצן ליחידת מסה הגבוהה פי 67 מזו של בני האדם [2], בעבר סברו כי חדפים זעירים נפוצים אך ורק בבתי גידול שהאקלים בהם חמים ונוח, דוגמת האקלים הים-תיכוני. אולם בשלושת העשורים האחרונים נצפו חדפים זעירים באזורים של אקלים ממוזג (וקר יותר) במרכז-צפון אירופה [3] וכן אצלנו במדבר הנגב, אשר נחשב אזור אקלים מאתגר עבור החדף הזעיר, בשל הטמפרטורות הקיצוניות בחורף ובקיץ. איור 2 מציג את אזורי התפוצה של החדף הזעיר ושל שלושת מיני החדפים הנוספים החיים בישראל.

איור 2: הנקודות מתארות תיעודים של ארבעת מיני החדפים בישראל. בירוק - החדף הזעיר. הצבעים מאדום עד כחול מתארים את ממוצע הטמפרטורות השנתי. מתוך התזה לתואר שני של אריאל דרבקין.

הפיזיולוגיה המורכבת של היונקים הקטנטנים האלו מצריכה שימוש באסטרטגיות מיוחדות לשמירה על אנרגיה. אחת האסטרטגיות שנוקט החדף הזעיר נקראת 'תופעת דהנל' [4], על שם הזואולוג הפולני אוגוסט דהנל (Dehnel). מדובר במנגנון פיזיולוגי אשר גורם לכך שבחורף, שהוא העונה הקשה ביותר עבור החדפים, הם מכווצים אזורים בעלי צריכה אנרגטית גבוהה במוחם בכעשרים אחוז. מה שמדהים לא פחות הוא שאזורים אלו גדלים מחדש באביב ומגיעים כמעט לגודלם ההתחלתי. התפיסה הרווחת כיום היא שתופעה זו קשורה לכמות המזון הזמינה לחדפים בטבע: כיווץ המוח בחורף מקטין את כמות האנרגיה הנדרשת לפעילות ומעלה את סיכויי ההישרדות. עדיין לא ידוע כיצד החדפים מפעילים את המנגנון וגורמים לתופעה להתרחש, ואם מדובר בהסתגלות לתנאי הסביבה או במנגנון גנטי מתוזמן.

כאמור, עדיין רב הנסתר על הגלוי באשר לחדף הזעיר. אומנם לא פשוט לחקור אותו, בשל גודלו ומאפייני פעילותו של היונק החביב, אך בהחלט כדאי לחכות למחקרי המשך.

צילום תמונת הפוסט: אריאל דרבקין
עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] Ivanitskaya, E., Ivanitskaya, E., Shenbrot, G., & Nevo, E. (1996). Crocidura ramona sp. nov. (insectivora, soricidae): A new species of shrew from the central negev desert, israel. Zeitschrift Für Säugetierkunde : Im Auftrage Der Deutschen Gesellschaft Für Säugetierkunde E.V., 61, 93-103.

[2] Jürgens, K.D., Fons, R.A., Peters, T., & Sender, S. (1996). Heart and respiratory rates and their significance for convective oxygen transport rates in the smallest mammal, the Etruscan shrew Suncus etruscus. The Journal of experimental biology, 199 Pt 12, 2579-84.

[3] Alekseev, S. K., & Sheftel, B. (2017). The pygmy white-toothed shrew (suncus etruscus (SAVI 1822), a species new to the fauna of Russia. Zoologicheskii Zhurnal, 96, 1078-1084. doi:10.7868/S0044513417090033

[4] Ray, S., Li, M., Koch, S. P., Mueller, S., Boehm-Sturm, P., Wang, H., . . . Naumann, R. K. (2020). Seasonal plasticity in the adult somatosensory cortex. Proceedings of the National Academy of Sciences - PNAS, 117(50), 32136-32144. doi:10.1073/pnas.192288811