צוות חוקרים יצר אלגוריתם המזהה הפרעת דחק פוסט־טראומטית לפי מאפייני דיבור שאוזן האדם אינה מסוגלת להבחין בהם. בעתיד אולי יהיה אפשר להיעזר באלגוריתמים מסוג זה כדי לאבחן את ההפרעה ביעילות.

*אזהרה*

הפוסט דן בנושא רגיש וטעון

במאה הרביעית לפני הספירה כתב ההיסטוריון היווני הרודוטוס: "אפיזלוס בן קופאגוראס האתונאי, שלחם באומץ רב בקרב פנים אל פנים, איבד לפתע את מאור עיניו, אף על פי שלא נפגע בגופו ולא נורה, ומאז היה עיוור במשך כל חייו". זו אולי אחת העדויות המוקדמות ביותר בהיסטוריה להפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD) [1]. ההפרעה זוהתה לראשונה לאחר שובם של חיילים מקרבות מלחמת העולם הראשונה, ולכן בתחילה כינו אותה "הלם קרב". אך אין מדובר בתופעה המאפיינת רק יוצאי צבא. הפרעת דחק פוסט־טראומטית עלולה להתפתח בעקבות חשיפה של האדם לאירוע או לכמה אירועים שיש בהם סיכון ממשי לאדם עצמו או לסובבים אותו (טראומה) [2].

ככלל קשה לאבחן תעוקות הנוגעות לנפש, שכן התסמינים יכולים להיות שונים מאדם לאדם, והמטופלים מדווחים על התסמינים שהם חווים במגוון אופנים. קשה עוד יותר לאבחן PTSD משום שיש תסמינים רבים המשותפים ל־PTSD ולהפרעות אחרות, כגון נדודי שינה וחרדה, והם עלולים להוביל לאבחון שגוי. כיום, האבחנה של PTSD מסתמכת במידה רבה על תהליך סובייקטיבי, ובו הפסיכיאטר שואל את המטופל שאלות על התסמינים שהוא חווה [3]. שיטת אבחון זו מעלה כמה קשיים. ראשית, המטופלים נדרשים לדווח על התסמינים במדויק, ועל הפסיכיאטרים להיות מיומנים דיים כדי לאבחן נכונה. שנית, תהליך האבחון הוא ממושך מאוד ומצריך להגיע לפסיכיאטר לכמה ראיונות אבחון, דבר המוסיף רובד של קושי לחלק מהמטופלים.

אם כך, עולה השאלה: האם אפשר לאבחן PTSD גם בדרכים אחרות?  

כבר יותר מעשור עולם הרפואה מחפש אחר סמן אמין שיאפשר לאבחן הפרעות נפש בכלל ואת הפרעת PTSD בפרט. הסמן יכול להיות פיזיולוגי ועל כן מדיד ואובייקטיבי, כגון נוכחות של חלבונים, שינויים במבנה המוח ועוד [4, 5, 6]. לחלופין אפשר שהסמן לא יימדד ישירות ויהיה סובייקטיבי, למשל התנהגות, דפוסי שינה ושינויים בפעילות גופנית [7]. צוותי מחקר מכל רחבי העולם עמלים לפיתוח סריקות מוח, בדיקות דם ואמצעים אמפיריים אחרים שעשויים להפחית מאי־הוודאות שבאבחון PTSD, ובהם גם ניתוח דיבור. 

ומה הקשר לדיבור? אומנם נדמה שפעולת הדיבור היא די פשוטה לרובנו, אך היא טומנת בחובה מורכבות רבה. פעולת הדיבור אינה רק הנעה של השפתיים, אלא זוהי "תזמורת" של תקשורת אנושית המבטאת מחשבה, כוונה ורגש. משתתפים בה יותר ממאה שרירים [8] ואזורים רבים במוח מעורבים בה, ובכלל זה אזורים המעבדים קלט מסוגים שונים, שפה, דיבור ורגש [9]. לפיכך תקשורת מדוברת היא צוהר אל התודעה, ולכן מדענים נעזרים בשפע של טכנולוגיות כדי לעבד את מאפייני הדיבור ולהעריך את בריאות הנפש. 

לפני כשלוש שנים הצליח צוות חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק וממכון המחקר SRI International לפתח מערכת שיכולה "להאזין" לראיונות עם מטופלים ואחרי כן לנתח את אופן הדיבור שלהם [10]. המחקר בחן 129 גברים יוצאי צבא שהיו באזורי לחימה, אך טרם אובחנו כסובלים מ־PTSD. החוקרים ערכו עימם ריאיון אבחון מסורתי מובנה, הקליטו כל ריאיון ואחר כך הזינו את ההקלטות למערכת לניתוח דיבור. מערכת זו מסוגלת להבין לא רק את מה שהאנשים אומרים, אלא גם את הרגשות שהם מביעים בדיבורם, ואף יותר מכך. בזכות האלגוריתם שדיברנו עליו בפוסט קודם [11] המערכת מסוגלת לזהות מאפייני דיבור שאין אוזן האדם מסוגלת לזהות, כגון מידת המונוטוניות בקול והמתח בגרון בזמן הדיבור. במחקר זה זיהתה המערכת 40,526 תכונות דיבור אובייקטיביות ומאפיינים פיזיולוגיים של הדיבור.

את אוסף התכונות והמאפיינים העצום הזה הזינו החוקרים למערכת בינה מלאכותית, והיא למדה אילו מהם מבדילים טוב יותר בין משתתפים עם PTSD למשתתפים האחרים. בסופו של דבר, הצליחה המערכת לצמצם את האוסף העצום הזה לכדי 18 מאפיינים מובהקים (אינדיקטורים), ובהם דיבור שטוח, גובה קול קבוע (קול אטונלי),  ביטוי מועט של הלשון ושל השפתיים בזמן הדיבור ומונוטוניות רבה. החוקרים סברו כי אירועים טראומטיים עלולים לשנות במוח אזורים האחראים לעיבוד רגשות ולטונוס השרירים, ולכן הדבר ניכר באופן הדיבור ובקולו של המטופל.

כעת השוו החוקרים בין אבחון בריאיון לאבחון על פי האינדיקטורים. בשלב הראיונות נמצא כי 52 יוצאי צבא ענו על הקריטריונים לאבחון PTSD. כאשר אבחנו החוקרים את משתתפי המחקר בהתבסס על 18 האינדיקטורים שזיהתה מערכת הבינה המלאכותית, הם גילו כי האלגוריתם הצליח לסווג נכונה 89 אחוז מן המשתתפים. מעניין לציין שאנשי הרפואה כבר זיהו בעבר את אותם 18 אינדיקטורים כסממנים של PTSD, אך בשל היעדר ביסוס אמפירי לא ייחסו להם משקל רב באבחון.

אין ספק שתוצאות המחקר מעודדות, אך חשוב להבהיר כי יש לאלגוריתם מגבלות וכיום אין משתמשים בו לאבחון. במחקר השתתפה כאמור קבוצת אוכלוסייה מצומצמת מאוד – גברים יוצאי צבא שנחשפו לאירוע טראומטי בזמן שירותם בצבא – ולכן קשה לדעת עד כמה תהיה המערכת יעילה באבחון נשים או באבחון PTSD שמקורו אחר. השאיפה היא שבעתיד הלא הרחוק ייעזרו גם בסמנים ביולוגיים ובבינה מלאכותית כדי לאבחן PTSD, לצד ראיונות האבחון המסורתיים שעורך הפסיכיאטר. אולי כך אפשר יהיה להקל אפילו במעט על הגברים והנשים המתמודדים עם מצוקה.

אם אתם מתמודדים עם PTSD, אל תהססו לפנות לקבלת תמיכה וסיוע:

ער"ן – עזרה ראשונה נפשית אנונימית

הקו החם: 1201

שירות מסרונים (SMS) למספר: 0529993544

נט"ל – נפגעי טראומה על רקע לאומי

קו הסיוע: 1-800-363-363

היחידה לתגובות קרב של משרד הביטחון

טלפון: 03-7377007

דואר אלקטרוני: tk@mail.idf.il

פקס: 03-7377657

עריכה: אדוה שוורץ

מקורות והרחבות:

[1] פוסט־טראומה

[2] מידע על PTSD, המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH)

[3] קריטריונים לאבחון PTSD על פי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה

[4] מאמר על 162 סמנים פיזיולוגיים היכולים להצביע על מחלות נפש, מגזין Nature

[5] מאמר על הקשר שבין דלקות להפרעות פסיכיאטריות, מגזין Nature

[6] מאמר הבוחן כיצד דימות מוחי יכול לסייע בזיהוי סכיזופרניה, מגזין Nature

[7] מאמר על הקשר שבין השימוש במכשיר הסלולר ובין הבריאות הנפשית

[8] השרירים המופעלים בזמן הדיבור על פי הקורס לשפה חישובית ב־UCLA

[9] ספר על פעולת הדיבור:

.Denes, Peter B., Peter Denes, and Elliot Pinson. The speech chain. Macmillan, 1993

[10] המאמר שעליו נכתב הפוסט

[11] אימות קולי

‏