על אומנות, מדע וגזר
22/05/2022
ביות ותִּרְבּוּת צמחי מאכל הביאו לשינויים משמעותיים בצבעיהם, צורותיהם וגודלם של פירות וירקות שונים. בפוסט זה נתאר בעזרת סיפורו של הגזר הכתום מה אפשר ללמוד מציורים ואומנות על ביות צמחים ומה החשיבות של ידע זה.
בין מדע לאומנות יש הבדלים משמעותיים: המדע נתפס כמדויק, מוחלט ואובייקטיבי, והאומנות לעומתו נחשבת סובייקטיבית, חופשייה ונתונה לפרשנויות. עם זאת, קשר בין המדע לאומנות התקיים לאורך ההיסטוריה של שני התחומים, וייתכן שהאומנות יכולה לספק לנו מידע רלוונטי לגבי שאלות מדעיות.
ציורים יכולים לעזור לנו להבין תהליכי ביות וטיפוח של צמחים, אך הדבר תלוי כמובן ביכולותיו של האמן לייצג נאמנה את הצמחים ואת צבעיהם, וביכולת שלנו לתארך את היצירה באופן אמין. סביר כי ציור צבעוני מהמאה ה-17 "מציאותי" יותר מציור קיר מצרי, ולכן מספק תיעוד מהימן יותר. בנוסף, צבעי הציור משתנים במשך הזמן, וככל שהציור "צעיר" יותר, צבעיו שמורים וקרובים יותר למקור.
רוב הפירות והירקות שאנחנו אוכלים כיום אינם נראים כלל כמו אבותיהם הקדומים. לדוגמה, עגבניית הבר, שמקורה במרכז אמריקה, קטנה מאוד ועגולה, ואילו העגבנייה התרבותית גדולה בהרבה ומופיעה במגוון של צורות, צבעים וגדלים. הידע שלנו על תהליכי הביות והתִּרְבּוּת של צמחים מגיע בעיקר מעדויות גנטיות וארכאולוגיות, אך גם יצירות אומנות מספקות לנו מידע חשוב. לאורך ההיסטוריה תיעדו ציירים באמצעות יצירותיהם צמחים רבים, וציוריהם מאפשרים הצצה אל התהליכים שעברו מינים שונים. בכתבה זו נתאר איך יצירות אומנות מלמדות אותנו על תהליכי הביות והטיפוח של הגזר הכתום שכולנו אוהבים.
הגזר התרבותי (Daucus carota sativus), שורש גדול ולא מסועף, הוא ירק נפוץ בעל תכולה גבוהה של סוכר וויטמין A (פיגמנט מסוג קרטנואיד). הגזר הכתום הוא הנפוץ ביותר, אך ישנם בטבע גם זנים לבנים, צהובים, אדומים וסגולים, שמקורים בשינויים גנטיים לא מכוונים (מוטציות) וטבעיים. לעומת זאת, תת-המין Daucus carota carota (גזר הבר) נחשב עשב בר, בדומה לגזר הקיפח, שגם הוא תת-מין. הוא אינו צובר בשורשים פיגמנטים קרטנואידים הניתנים לזיהוי, לכן צבעו חיוור ולבן. אז מהו המסלול שהוביל מגזר הבר הלבן והמסועף לגזר התרבותי הכתום?
מורכב לקבוע מהו המקור המדויק של הגזר התרבותי. מידע מעדויות, כתובות בעיקר, מציע שמקור הגזר ככל הנראה במרכז אסיה, שם ניתן היה למצוא גזרים בצבעי סגול, אדום או צהוב-כתום. ציור קיר רומי המתוארך לשנים 98 עד 138 לספירה, מתאר ירק בצורת חרוט בצבע צהוב חיוור. זה עשוי להיות אחד הייצוגים המצוירים הראשונים של גזר תרבותי, אם כי סביר יותר שמדובר בגזר לבן. ציור משנת 512 מראה גזר כתום מסועף לצד גזר בר בצבע צהוב חיוור.
הגזר בוית לראשונה כנראה אי שם באזור שבין צפון מזרח אפגניסטן לצפון קשמיר (הודו) בשנת 900 לספירה בערך. מאוחר יותר, במאה העשירית, טבח מבגדד בשם אבן סייר אל-ווראק הזכיר בספר המתכונים שלו שלושה סוגי גזרים: צהוב, אדום-סגול ולבן (ככל הנראה גזר הבר). זנים אלו התפשטו בסוריה ובאנטוליה במהלך המאה ה-11 והגיעו לקונסטנטינופול. מהמאה ה-11 החלו להופיע רישומים של גזר צהוב בתדירות גבוהה יותר בכתבי יד. דרך צפון אפריקה הגיע הגזר לספרד, ויש תיאורים מהמאה ה-12 של גזרים צהובים ואדומים-סגולים שטופחו בספרד במשך כמה דורות. עד סוף תקופת ימי הביניים נפוץ הגזר ברחבי אירופה, לרוב בצבעים אדום כהה (כנראה מהסוג הסגול) או צהוב חיוור (כנראה כתום). במאה ה-14 הגיע הגזר גם להולנד, שם ככל הנראה זכה דווקא הזן הצהוב לפופולריות.
בציורים של אומנים פלמים והולנדים מהמאה ה-15 וה-16 ניתן לראות גזרים בצבעי אדום-סגול או צהוב-כתום, לדוגמה בציור The purveyor of vegetables משנת 1563 [1] ובציור Vegetable Market משנת 1563 [2]. דוגמאות נוספות ניתן לראות באתר מוזיאון הגזר העולמי (כן, יש דבר כזה!) [3].
כאשר האגרונום ההולנדי אוטו באנגה ביקר במוזיאונים בארצו בסוף שנות החמישים של המאה העשרים, הוא החל להרהר בשאלה על מקור גזר התרבות הכתום, זאת בעקבות תופעה מעניינת שהבחין בה: בעוד ציורים מתור הזהב ההולנדי של תחילת המאה ה-17 מציגים גזרים לבנים, אדומים, צהובים וכתומים, בתמונות שצוירו מאוחר יותר באותה מאה בולט בעיקר הגזר הכתום. הוא הסיק שהגזר הכתום כפי שאנו מכירים אותו כיום, הופיע ככל הנראה בזמן כלשהו לפני המאה ה-17. נראה כי הגזר הכתום הופיע בעקבות שינוי גנטי מקרי בגזר הצהוב, מה שמרמז על כך שגן עיקרי יחיד מבקר את קביעת הצבע בשורשי הגזר.
הגזר התרבותי הכתום הופיע בעקבות מהפכת גננות בהולנד. מהפכה זו התרחשה בעת המאבק ההולנדי של בית אורנג' לקבלת עצמאות מספרד, הידוע גם בשם מלחמת שמונים השנים (1648-1566). מבחינת האומנות, המאה ה-17 מכונה גם 'תור הזהב של הולנד'. ציורים רבים נוצרו בתקופה זו, ובחלקם ניתן לזהות גם את הגזר הכתום המודרני. אחת ההשערות היא שגזר זה טופח כמחווה לבית אורנג', ששלט במלוכה בהולנד והיה מזוהה עם הצבע הכתום – גזר כתום הולנדי ככלי לתעמולה פוליטית – אך אין ראיות מוצקות המאששות השערה זו. ההולנדים היו חקלאים נלהבים, וכאשר ויליאם השלישי מבית אורנג' הפך למלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד לאחר המהפכה המפוארת של 1686, נראה שהוא הניע מהפכה חקלאית אנגלית, שכללה טיפוח של הגזר הכתום בלונדון וסביבתה.
אז למה כל זה חשוב? במהלך הביות והתרבות של צמחי מאכל רבים, בררו בני אדם תכונות שונות כגון גודל, צורה וצבע פרי. הניסיונות לשפר את הגידולים החקלאיים נמשכים כל הזמן, כדי לענות על צרכים ודרישות. לדוגמה, בשנים האחרונות התפתח הצורך בטיפוח צמחים עמידים יותר לשינויים בתנאי סביבה, כמו טמפרטורות קיצוניות ותקופות של יובש. אחד המקורות הטובים ביותר לשונות גנטית ותכונות רצויות כאלה הוא צמחי הבר, שעוברים סלקציה מתמשכת בסביבתם הטבעית ומתמודדים עם אותם שינויים בתנאי הסביבה המקוריים שלהם, בטבע. לכן, כדי שנוכל להשתמש באותם צמחי בר, יש חשיבות רבה לידע על אודות הזמן והמקום שבהם התרחשו תהליכי הביות והתרבות של צמחי מאכל. המידע המגיע מתיעוד היסטורי, וכפי שהראינו בכתבה זו, גם מיצירות אומנות, בשילוב עם תחומים נוספים, עשוי לסייע במאמץ המורכב של שחזור תהליכי הביות של צמחי החקלאות.
* בפעם הבאה שאתם נתקלים ביצירת אומנות ובה תיעוד של פירות או ירקות, אתם מוזמנים לצלם את היצירה ולרשום את פרטיה, בהתאם לכללי המוזיאון, ולשלוח אל מחבר הפוסט.
עריכה: סמדר רבן
מקורות והרחבות:
[1] הציור The Purveyor of Vegetables
מאמר לקריאה נוספת והרחבה, הכולל תמונות של חלק מהציורים המוזכרים בכתבה
פוסטדוקטורנט באוניברסיטת ציריך, מחקרו עוסק בהתפתחות ואבולוציה של מערכת הרבייה בצמחים
