המרוץ הבין־לאומי מסוג הארד אנדורו לאופנועי שטח, "מינוס 400", יתקיים השבוע באזור ים המלח ומדבר יהודה. שוחרי טבע בישראל חרדים לגורלו של בית גידול ייחודי זה וקוראים לביטולו המיידי של המרוץ.

פוסט אורח מאת ד"ר עודד קינן, אקולוג, פעיל סביבתי ואיש חינוך. מנהל המרכז ללימודי מדע, חקלאות וסביבה בערבה, חממת הערבה.

השבוע יתקיים בים המלח ובמדבר יהודה מרוץ אופנועים בין־לאומי. ישראל תארח לראשונה תחרות עולמית מסוג הארד אנדורו – ענף ספורט מוטורי של אופנועי שטח שלוקח את הרוכב והמכונה לקצה. סרטון הפרומו לאירוע מציג שני רוכבי שטח מקצוענים מפלסים בדרך לא דרך באופנועיהם את מצוק ההעתקים מים המלח בואכה ערד ורומסים בצמיגיהם את המדבר עד שהם כובשים את הפסגות הגבוהות ביותר. לכאורה, סרטון אקשן מרתק המזמין את רוכבי ההארד אנדורו בעולם לקחת חלק בתחרות בין־לאומית במדבר הקסום של ישראל, אך בפועל מדובר בלא פחות מאסון סביבתי. 

"מדבר קיימא" הוא התאגדות של פעילי סביבה מכל רחבי הנגב, מדבר יהודה והערבה, ששם לו למטרה לחזק את הפעילות הסביבתית באזור ולפעול במשותף נגד הפגיעה הנרחבת והמתמשכת בסביבה המדברית. חברי ההתאגדות מסייעים לפעילים וארגונים מקומיים למנוע את הפיכתו של המדבר לחצר האחורית של ישראל. כאשר ראינו, פעילי מדבר קיימא ואני ביניהם, לראשונה את סרטון הפרומו, נחרדנו. הבנו שלא מדובר כאן בעוד פעילות ספורט מוטורי מקומית, אלא במהלך שיגרום נזק בלתי הפיך לשטחים פתוחים ובתוליים בין ערד לים המלח. ניתן למנות שלושה גורמים עיקריים להתנגדות שלנו:

סביבה ואקולוגיה:

כאשר כלי רכב פורצים דרכים חדשות במדבר, הם מותירים סימני צמיגים הנקראים קוליסים [1]. מבנה הקרקע והיעדר לחות וגשם מונעים מהקוליסים להימחק והם נותרים כצלקות בלב השטח שלא יימחו עשרות שנים. מעבר לפגיעה האסתטית, הקוליסים הורסים את קרום הקרקע, פוגעים בבעלי חיים ובצמחים ומשנים משטרי זרימה, מה שגורם להרס אקולוגי עצום [2]. נסיעה באזורים שיש בהם גבי מים מגדילה את הסיכון לזיהום הגבים בחומרים רעילים (דליפות שמן, מתכות כבדות ועוד) וסיכון זה מתגבר עוד יותר במדבר, שבו אירועי הגשם הם נדירים. למעלה מ-230 מדענים ואנשי סביבה מישראל חתמו על מכתב המתאר את ההשלכות הסביבתיות של מרוץ ההארד אנדורו. המכתב נשלח לשר התרבות והספורט [3].

ארכיאולוגיה וערכי מורשת:

המרוץ עובר בשטח המכיל מגוון רחב של עתיקות ואתרי מורשת כגון מערת נחל חמר, חורבת עוזה, מצד נחל גורר ועוד רבים, וכן סדרה של נתיבים עתיקים הקשורים למעבר שבין שני עברי בקע ים המלח לאורך ההיסטוריה (ובכללם דרך אדום ההיסטורית [4]). ערכיותו של הנוף התרבותי באזור זה נגזרת מהחתימה העדינה של דרכים מדבריות בנוף שעבר אך שינויים מעטים באלפי השנים האחרונות. תנועת כלי רכב בלתי מרוסנת תגרום לדרכים עתיקות אלו ולשרידים הפזורים לאורכן נזק בלתי הפיך. למעלה מ-140 ארכיאולוגים מישראל חתמו על מכתב המתאר את ההשלכות של מרוץ ההארד אנדורו על ערכי מורשת ועתיקות. המכתב נשלח למנכ"ל רשות העתיקות ולראש תחום ארכיאולוגיה ומורשת ברשות הטבע והגנים [5].

אתיקה ושמירת טבע:

הגישה האנתרופוצנטרית, התופסת את הטבע כמשהו שנועד לשרת את האדם ולכן הוא רשאי לעשות בו כרצונו - ראשיתה עוד בימי יוון העתיקה, והיא מושרשת עדיין עמוק בחברה הישראלית והיהודית [6]. במאתיים השנים האחרונות התפתחו מגוון גישות אחרות המכירות בערך הפנימי של הטבע ורואות בו וביצורים החיים בו ישויות בעלות זכויות שיש לכבד. בנוסף, התפתחה ההבנה כי לטבע יש ערך בעצם היותו, גם לבני האדם יש צורך טבוע ומובנה להיות חלק ממנו ולשמור עליו [7]. שמירת השטחים הפתוחים, מיועדת אם כך לא רק למען תועלת האדם, אלא גם לתועלתו של הטבע.

מדינת ישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם והשטחים הפתוחים שבה סובלים מפגיעה, קיטוע והרס בתי גידול ייחודיים. לפי דו"ח הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה בישראל משנת 2018 [8], עד שנת 2050 תאבד ישראל מעל עשרה אחוזים מהשטחים הפתוחים שלה. לפיכך, מרוץ ההארד אנדורו הוא פעולה לא אתית מבחינה סביבתית, הוא מעודד את המשך הפגיעה בשטחים הפתוחים בישראל ואין לו מקום במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל. מכתב ברוח זו שלחו למעלה מ-70 תושבי המועצה האזורית תמר, שמרבית המרוץ עובר בשטח שיפוטה, לראש המועצה ניר ונגר, אך עד היום לא הגיעה ממנו כל התייחסות עניינית [9].

מאז תחילת המאבק פעלנו, חברי מדבר קיימא, בכל דרך חוקית אפשרית כדי למנוע את קיומו של המרוץ או לפחות להסיט אותו משטחים טבעיים ורגישים לאזורי מחצבות, מכרות ושטחים פגועים. חברנו אל החברה להגנת הטבע, קיימנו סקרים והתייעצויות והגשנו למארגנים חלופות הגיוניות. בנוסף פעלנו באופן אינטנסיבי במישור הפוליטי והתקשורתי [10, 11, 12, 13, 14, 15]. לבסוף הגיעו מארגני המרוץ ומשרד הספורט לפשרה מול החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים והמרוץ יצא לפועל בתוואי מרוכך. חשוב לנו לציין כי למרות השמחה על כך שהטבע ייפגע פחות, אנחנו עדיין מתנגדים בכל תוקף לקיום מרוץ כזה בשטחים פתוחים. על משרד התרבות והספורט לעשות "חישוב מסלול מחדש" ולהימנע בעתיד מלתמוך בפרויקטים תיירותיים וספורטיביים שעלולים להזיק לטבע ולערכי מורשת.

לסיכום: לפני כארבעים ושתיים שנים, בחנוכה תשמ"א (1980) התקיים בבית ספר שדה חצבה כנס שעסק בממד הציוני של שמירת הטבע [16]. בכנס השתתפו דמויות מפתח בשמירת הטבע בישראל, כגון עזריה אלון ופרופסור אמוץ זהבי וגם סופרים ואנשי רוח, ביניהם עמוס קינן, עמוס עוז וס' יזהר. הנושאים שעלו שם נותרו רלוונטיים גם היום, ואולי הפכו לרלוונטיים יותר. על מקבלי ההחלטות בישראל וגם על רוכבי האופנועים ומארגני המרוץ לחזור למה שנאמר באותו כנס ובמיוחד לדבריו של עמוס עוז: 

"מול ההרים השגיאים או מול חרק קטן צריך לעמוד בענווה. לא בהכנעה פולחנית. החלטת לגעת? גע בענווה. לסלול כביש? סלול אותו בענווה. היום אתה כאן, מחר יהיו כאן אחרים. טעמך, גם אם יש לו תמיכת רוב ועוצמת שררה, לא בהכרח הוא גם טעמם של הדורות הבאים. וכשאתה נוגע בנוף אתה מכתיב עובדות לדורות הבאים". 

הגיע הזמן לפעול ולהטמיע את הדברים הללו בבסיס החקיקה והרגולציה בישראל, לפני שיהיה מאוחר מדי.

חברי וחברות צוות מדע גדול, בקטנה תומכים במאמר דעה זה וקוראים לרשויות בישראל להפגין אחריות ולא לאפשר בעתיד פעילויות שיגרמו נזקים בלתי הפיכים לטבע. 

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות והרחבות:

[1] הצמיגים חותכים עמוק (אתר מכון דוידסון)

[2] ספר על רכיבת שטח (אנגלית)

[3] מכתב המדענים לשר התרבות והספורט

[4] מאמר על דרך אדום (אנגלית)

[5] מכתב הארכיאולוגים למנכ"ל רשות העתיקות ולראש תחום ברשות הטבע והגנים

[6] אתיקה סביבתית מאת זאב שטסל

[7] הספר ביופיליה מאת אדוארד וילסון ( אנגלית)

[8] עתיד צפוף - ישראל 2050

[9] מכתב לראש המועצה האזורית תמר

[10] כתבה ב'הארץ'

[11] כתבה ב'וואלה תיירות'

[12] כתבה של אביב לביא ב'זמן ישראל' 

[13] כתבה ב'משחקי הכיס', כאן

[14] השרה להגנת הסביבה בפנייה לשר התרבות והספורט

[15] כתבה ב'עין השביעית'

[16] ארבעים שנה לכנס חצבה