רוב סרטי הפעולה מתהדרים בקטעי פיצוץ מרשימים. עד כמה הם מדויקים מדעית? האם הם דומים לפיצוצים במציאות? והאם באמת אפשר להתרחק מפיצוץ ברוגע ובנונשלנטיות?

ברוב הסרטים נראה שלושה סוגי פיצוצים: מכוניות מתפוצצות, פיצוץ יזום של חומר נפץ ופיצוץ בעקבות שובל דלק שנדלק עד להגעה אל מכל דלק. זאת כמובן חוץ מאשר בסרטיו של הבמאי מייקל ביי, שבהם פשוט הכול מתפוצץ:

נתחיל במכוניות: רכב נוסע במהירות ולפתע נופל מצוק, פוגע בקיר או מתנגש ברכב אחר – ואז מתפוצץ ועולה בלהבות. במציאות יהיה זה אירוע נדיר מאוד. מכלי הדלק מצוידים כיום בשסתומים חד כיווניים לפריקת הלחץ, כך שאדי הדלק אינם מצטברים במכל אלא מתפזרים, והפיצוץ נמנע (ראו הרחבה [1]). גם ירי מנשק קל לא יפוצץ מכוניות בקלות. קליעים רגילים לא ייצרו את הניצוץ הנדרש לפיצוץ. נכון, הקליע של כדור ייעודי המכונה 'מצית' מכיל חומר בעירה המתלקח בעת הפגיעה, ובתנאים מסוימים עלול גם כדור נותב לגרום להתלקחות, אך אלה אינם המקרים המוצגים במרבית הסרטים.

דיוק מדעי 1/10.

נעבור אל חומרי הנפץ: יש שני סוגים עיקריים של חומרי נפץ – מרסקים (High explosives) והודפים (Low explosives/Propellants, שנשרפים ולא מתפוצצים). חומר הנפץ המוכר ביותר הוא טרי-ניטרו-טולואן, המוכר בשם TNT, שהוא חומר נפץ מרסק המשמש קנה מידה לעוצמת חומרי נפץ אחרים (ראו הרחבה [2]). כדי להרשים אותנו, הצופים, יוצג בסרט פיצוץ כביר אפוף להבות אדירות, אך מופע כזה אינו תואם את כמות חומר הנפץ שראינו בהכנות לקראת הפיצוץ. ננתח לדוגמא את הקטע מ'האביר האפל' (2008), שבו הג'וקר מפוצץ את בית החולים. בקטע נראים פיצוצים רבים המתרחשים בו־זמנית בכמה בניינים עד לקריסת בית החולים כולו. סדר גודל כזה של פיצוצים ידרוש הנחת עשרות מטעני חומר נפץ, במשקל של כמה אלפי קילוגרמים, ברחבי בית החולים. זו משימה אפשרית מבחינה טכנית, כמובן, בהנחה שיש לג'וקר כמות חומרי נפץ מספיקה וגם פנאי מספיק לביצוע המטלה הממושכת, ושהוא יצליח להתחמק מלהיתפס – בעיקר אם יבצע זאת בתחפושת האחות ובאיפור הכבד.

כדי להאדיר את הפיצוץ ולהגדיל את עוצמת האש והלהבות משתמשים בגרפיקה ממוחשבת או באמצעים אחרים כמו ערבוב דלקים ליצירת עשן [3].

עוד משהו: לרוב, הגיבור מתרחק מאזור הפיצוץ בלי להביט לאחור. הוא הרי cool; וכפי שהוכיחה להקת The Lonely Island בשירה Cool Guys Don't Look at Explosions. אם מדובר בפיצוץ חומר נפץ מרסק, נפלטת בו אנרגיה רבה מנפח מרוכז וקטן יחסית. בפיצוץ גרם אחד של TNT משתחררים 4,184 ג'ול של אנרגיה (לשם השוואה, הגבהת תפוח מהרצפה לשולחן היא 1 ג'ול). הפיצוץ מעלה את הלחץ בחדות, כך שנוצר הבדל לחצים בין מוקד הפיצוץ לסביבתו. כדי להשוות את הלחץ, נוצר גל המכונה 'גל הלם מתקדם' (Moving Shockwave), המתפשט ממוקד הפיצוץ החוצה[4], ולמעשה לא ניתן לעמוד בפניו: השמיעה, מערכת העצבים, הריאות ומערכת העיכול, למשל, יינזקו. לכך נוסיף את גל החום העצום ואת הרסיסים והשברים הבוערים שיפגעו באדם במהירות ובטמפרטורות גבוהות.[5] ככל שנתרחק ממוקד הפיצוץ, ייחלש גל ההלם (הוא נחלש עם תנועתו במרחב). אז עם כל הכבוד למגניבות, במציאות יוגדר מרחק בטיחות על פי כמות חומר הנפץ ותוואי השטח, ומומלץ מאוד לשמור עליו, למצוא מחסה ולא לצעוד חשופים אל מול הפיצוץ.

ומה לגבי האנשים המתעופפים ומסתחררים באוויר כתוצאה מגל ההדף, כפי שהוליווד אוהבת להראות? בפועל, רוב גל ההדף ייספג בגוף ובכך יגרום נזק רב. אם האדם אכן יעוף כתוצאה מהפיצוץ, ההוא יעוף הצידה או קדימה – ולא יתרומם, ירחף ויסתחרר באוויר.

דיוק מדעי 3/10.

נסיים בפיצוץ בעקבות הדלקת שובל דלק: ראשית, החומר שנדלק אינו נוזל הדלק, אלא אדים. כאשר דלק נשפך על הקרקע, מתרחש נידוף של אדי הבנזין, והם למעשה החומר שנדלק. גם אם נניח ששובל רציף של חומר יידלק לכל אורכו – גם אז קטן הסיכוי שמכל דלק יתפוצץ, כפי שהסברנו בראש דברינו. כשמדובר בכלי רכב בתנועה, ההסתברות קטנה אף יותר: שובל האש ינוע במהירות של כ-5 קמ"ש,[6] מהירות הליכה, כך שרוב כלי הרכב יחמקו ממנו בקלות. מצטערים, ג'ון מקליין, המטוס יצליח להימלט בשלום.

דיוק מדעי 1/10

לסיום, גם קול הפיצוץ מוצג באופן שגוי: הפיצוץ נראה בדרך כלל ממרחק, ובו־ברגע אנו שומעים את הרעש מחריש האוזניים. אך בשל ההפרש שבין מהירות האור למהירות הקול תהיה במציאות השהיה בין מראה הפיצוץ לצליל שלו, כמו ההשהיה בין הבזק הברק לקול הרעם. אומנם, קול פיצוץ נע מהר מקול 'רגיל' – הוא נע במהירות של גל ההלם המתקדם – אך מהירותו עדיין קטנה ממהירות האור. כך או כך, נראה שזה מצטלם פחות טוב.

דיוק מדעי 5/10.

ואחרונים חביבים, פיצוצים בחלל: ראשית, לא נשמע דבר. גלי קול אינם נעים בריק שבחלל. שנית, סוגיית מראה הפיצוץ מורכבת מאוד. התנאי לפיצוץ בחללית הוא הימצאות מקור חמצן זמין בחללית עצמה או בחומר הפיצוץ (אש זקוקה לדלק, חמצן וחום). בפגיעה בדופן החללית צפוי פיצוץ קצר וקטן, כנראה; בפגיעה באזור המאחסן חמצן לנשימה או לדלק יהיה פיצוץ גדול יותר עד להתכלות החמצן. בכל מקרה, הפיצוצים לא ייראו ככדורי האש המרשימים שבסרטים, אלא יהיו כנראה קטנים בהרבה.

דיוק מדעי 4/10

לסיכום, כמובן איננו ממליצים לפוצץ דבר, אך בכל מקרה דעו שיש קשר רופף בין המציאות לפיצוצים המוצגים בסרטים.

עריכה: חגי גלרנטר

מקורות והרחבות:

[1] מכוניות מתפוצצות

[2] פוסט פיצוץ

[3] כך מפיקים פיצוץ בסרטים

[4] פוסט גל הלם

[5] נזקים לגוף כתוצאה מפיצוץ

[6] מהירות שובל אש