מעקב אחר צמדים של אימהות וגורים של עטלף הפירות המצוי (Rousettus aegyptiacus) חשף את דרך התפתחות יכולות הניווט אצל גורי עטלפים. ככל הנראה, הגורים לומדים לנווט באופן פסיבי כאשר אימם נושאת אותם במעופה.

מאת ד"ר איה גולדשטיין וד"ר לי הרתאן, ידידות העמותה ומובילות המחקר
צילום: יובל ברקאי

בטבע, היכולות לחפש מזון ולנווט כדי למצוא אותו הן מן המיומנויות החשובות ביותר שבעלי חיים צריכים לרכוש בתחילת דרכם כדי לשרוד. למרות חשיבות הנושא, מעט מאוד ידוע לנו על  הדרך שבה בעלי חיים צעירים לומדים לנווט. אצל עטלפים משימת הניווט מורכבת, מכיוון שעליהם לנווט מהמושבה שבה הם ישנים לאזור שבו מצוי המזון, וחזרה למושבה.

לאדם מוכרים כיום למעלה מ-1400 מיני עטלפים, ולהם מגוון רחב של אסטרטגיות לחיפוש מזון ודפוסי התנהגות חברתית. עם זאת, כמעט שלא ידוע כיצד רוכשים מינים שונים של עטלפים את יכולות הניווט וחיפוש מזון שלהם, ומהי תרומתן של ההשקעה ההורית והלמידה החברתית ליכולות אלו. חוקרות ממעבדתו של פרופסור יוסי יובל מאוניברסיטת תל אביב עקבו אחר צמדים של אימהות וגורים באמצעות מכשירי GPS זעירים ותיעדו את התפתחות יכולות הניווט של העטלפים הצעירים, ממצב של תלות מוחלטת באם ועד לניווט עצמאי.

מן המחקר [1], שתוצאותיו התפרסמו לאחרונה בכתב העת Current Biology, עולה שהאימהות מסייעות לגורים ללמוד לאן לנווט. במהלך השבועות הראשונים נושאות האימהות את הגורים כל הזמן. לאחר מכן, האימהות נושאות את הגורים כשהן עוזבות את המושבה בתחילת הלילה; כל אם עפה לעץ מסוים, המשמש כ׳פעוטון׳ (חינם וללא השגחה הורית. שווה לא?...), משאירה עליו את הגור שלה וממשיכה לבדה לחפש מזון. במהלך הלילה האם מבקרת את הגור בפעוטון, כנראה כדי להיניק אותו ולחמם את גופו. לאחר מספר שבועות, כאשר הגור מסוגל לעוף בעצמו, האם יוצאת לבדה מן המערה שבה נמצאת המושבה. הגור נשאר תחילה במערה ואז עוזב לבדו את המושבה בפעם הראשונה. הוא עף ישירות לעץ הפעוטון שעליו השאירה אותו אימו בלילות הקודמים, במסלול דומה למסלול התעופה של האם. בלילות הבאים מתחיל העטלף הצעיר לבקר עצים נוספים (עצים שלא ביקר מעולם, גם לא עם אימו), אך גם בשלב הזה הוא חוזר בתחילת הלילה ובמהלכו לעץ הפעוטון שעליו הניחה אותו אימו.

נראה שעצי הפעוטון נבחרים על ידי האם כך שיספקו מחסה לגורים, ולכן אלה עצים בעלי עלים רבים. עצי הפעוטון אינם נושאים פרי בשל, ולכן הגורים צריכים לעזוב אותם כדי לחפש מזון. עץ הפעוטון מספק לגור הצעיר מקום מוכר בקרבת אזור חיפוש המזון: הגור מזהה את העץ, ממנו הוא יוצא לחפש מזון בכל לילה וממנו הוא יודע איך לחזור הביתה, למושבה. בנוסף, העץ משמש נקודת מפגש לאם ולגור: האם ממשיכה לבקר את הגור בעץ הפעוטון גם לאחר שהוא נעשה עצמאי, בודקת ומתקנת את התקדמותו. לדוגמה, האם מוודאת שהגור חוזר למערה לפני עלות השחר, ואם אינו חוזר בעצמו, היא מחזירה אותו.

אם כן, גורי עטלפים לומדים לנווט בהדרגה, תחילה בצמוד לאם ובהמשך באופן עצמאי אך תחת השגחה. המסקנה המעניינת ביותר הייתה שהגורים לומדים לנווט באופן פסיבי כאשר הם הפוכים ונישאים על בטן אימם, כמו נוסע במושב האחורי או תינוק היושב בעגלה.
לסיכום, אצל עטלפים הגורים תלויים (הפוך) באימם ולומדים לנווט תוך כדי תעופה ״מהמושב האחורי״.

ד"ר לי הרתאן וד"ר איה גולדשטיין הן חוקרות במעבדה לנוירו-אקולוגיה בהובלת פרופסור יוסי יובל בבית הספר לזואולוגיה ובבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.

ליווי מדעי: מאיה סער
עריכה: סמדר רבן

מקורות:

[1] קישור למאמר ב-Current Biology