אריסטו, מאבות החשיבה המדעית, טען כי בני האדם הם "חיות רציונליות", וכך נדחתה האפשרות שחיות אחרות הן רציונליות (חושבות בהיגיון). גם הפילוסוף קאנט טען כי בעלי החיים אינם יצורים רציונליים. אינטואיטיבית, רבים סבורים שבעלי חיים מסוגלים לחשוב בהיגיון, לפחות ברמה מסוימת, אך עולה השאלה: איזו גישה ניסויית מאפשרת למדוד רציונליות בבעלי חיים?

פוסט אורח מאת פרופ' דוד עילם

לפני כמאה שנים תלה החוקר הגרמני וולפגן קוכלר [6] בננות מעבר להישג ידם של שימפנזים כדי לאתגר אותם. כל אחד מהשימפנזים מצא דרך אחרת להגיע לבננות. שימפנזֶה אחד ערם ארגזים זה על זה, טיפס עליהם והגיע לבננות; אחר לקח מוט ארוך ובעזרתו הגיע לבננות; השלישי צפה בשני הראשונים ושילב את שתי המתודות: עלה על ארגז, ועם מוט הגיע לבננות. קוכלר הציע כי לשימפנזים היה הבזק תובנה, כמו נורת חשמל שנדלקה לפתע במוחם. ההצעה שלבעלי חיים יש הבזק תובנה הייתה מהפכנית מול ההנחה שרווחה עד אז, כי בעלי חיים לומדים על ידי ניסוי וטעייה. כך, מתצפית על שימפנזים, נולד המונח תובנה (insight) - הארה פתאומית לפתרון בעיה, שמופיעה בבת אחת בעקבות מחשבה וחיפוש פתרון לבעיה. 

בהמשך לגישתו של קוכלר, מקובל להניח כי שימוש בכלים הוא דוגמה לחשיבה רציונלית, כי פעולה זו כרוכה באיתור בעיה, מחשבה על דרך לפתרונה, ואז פעולת הכנה שתוביל לשימוש בכלי שבעזרתו ניתן לפתור את הבעיה. אכן, יש תחום שלם שעוסק בשימוש כלים על ידי בעלי חיים, עליו ניתן לקרוא בהרחבה בקישור כאן [7].

כדי לטעון שבעלי חיים ביצעו חשיבה רציונלית צריך לאתגר אותם בהצגת מצבים שדורשים פעולה, שאי אפשר לפרש אותה כתגובה אוטומטית או כתגובה שנרכשה מניסוי וטעייה. בניסוי לבדיקת היגיון אצל שימפנזים, שבוצע על ידי החוקר דייויד פרימאק [1], הניחו מזון במיכלים אטוּמים. פרימאק הציב לפני שימפנזֶה שני מיכלים, והראה לו כי אחד מהם ריק, אך לא הראה לו מה יש במיכל השני. עתה הניח לשימפנזה לבחור לאיזה מיכל לגשת. השימפנזה בחר ברוב הפעמים לגשת למיכל השני, מבלי שידע מה יש בו. פרימאק הציע כי השימפנזה ביצע חשיבה הגיונית כך: אם מיכל אחד ריק, סימן שהאוכל הוא במיכל השני. מצד שני, ייתכן שזאת תגובה אינסטינקטיבית של השימפנזה לא לגשת למיכל ריק, כך שנזדקק לניסיונות נוספים לפני שנוכל לטעון לחשיבה הגיונית אצל שימפנזים.

בניסוי דומה עם שימפנזים הכניסו ענבים (מזון שאהוב עליהם) לכוס אטומה, שכאשר ניערו אותה אפשר היה לשמוע את הענבים שבתוכה. לאחר מכן נתנו לשימפנזים לבחור בכוס שמשהו מרעיש בתוכה או בכוס שאינה עושה קול בניעור. הפעם, השימפנזים לא ראו מה יש בתוך הכוס, ועדיין בחרו בכוס המרעישה, בהסיקם כי חוסר קול שווה לחוסר בענבים [2].

אוקיי, אז אולי אפשר לקחת את זה עוד שלב אחד קדימה. בניסוי מורכב יותר הוצבו שני מיכלי מזון אטומים מול שימפנזֶה, והראו לו כיצד מניחים במיכל אחד בננות, ובמיכל השני מניחים תפוחים. לאחר מכן הראו לו כי אדם יושב בצד ואוכל בננות. כאשר נתנו לשימפנזה בחירה לאיזה מיכל לגשת, הוא בחר במיכל עם התפוחים. כעת, השימפנזה לא ראה מה יש במיכל, וגם לא שמע רעש ממנו, ולכן הוצע כי השימפנזה חשב בהיגיון כך: מישהו כבר אכל את הבננות, ולכן כדאי לו לגשת למיכל עם התפוחים. חיזוק לכך נמצא כאשר בחזרה על הניסוי הראו לשימפנזה קוף אחר האוכל תפוחים, ואז בחר השימפנזה לגשת למיכל שבו ראה שהניחו בננות [1,3,4].  

טוב, אז שימפנזים יודעים לבחור מיכלים עם אוכל, אך האם הם יכולים ללמוד דברים יותר מורכבים? 

לקופים, כמו לבני אדם, כושר חיקוי גבוה שהוא מרכיב חשוב בלמידה. יש שתי צורות חיקוי, האחת היא חיקוי אוטומטי (true imitation), שבו חוזרים על סדרת פעולות שעושה האחר כדי לקבל את אותה תוצאה של פעולות האחר. במקרה זה אי אפשר לדעת אם אכן יש חשיבה מאחורי הביצוע, או חזרה מכניסטית על תנועות. לעומת זאת, בחיקוי מושכל (emulation) יש הבנה של המטרה, וכי ניתן להגיע לאותה תוצאה בעזרת ביצוע פעולות שאינן בהכרח אלה שביצע המדגים [5]. 

כך למשל, הראו לשימפנזה אדם שידיו עמוסות לוחץ ברגלו על דוושה כדי לפתוח דלת אל חדר שבו יש בננות. השימפנזה חיקה את האדם ולחץ על הדוושה ברגלו, שכן להבנתו כך מקבלים גישה לבננות. זהו חיקוי "אוטומטי", שלא ניתן לדעת אם הייתה מאחריו חשיבה. לעומת זאת, כאשר ידי האדם היו פנויות והוא לחץ על הדוושה ברגלו, השימפנזה שצפה בו לחץ על הדוושה בידו ולא ברגלו. כלומר, הוא הבין מה המטרה שמאחרי הפעולה של לחיצת הדוושה, ולא ייחס חשיבות לדרך שבה בוצעה הפעולה. ניסוי זה, שפותח במקור עבור ילדים, הועתק לשימפנזים והראה כי אכן יש להם חיקוי מושכל. 

לסיכום, החלוקה הקטגורית שהוצגה בהתחלה: "רציונלי או לא-רציונלי", היא פשטנית בהתחשב במורכבות ובפנים הרבות שיש לחשיבה רציונלית. כיום ברור כי בעלי חיים, ודאי אלה שמפותחים יחסית וקרובים אבולוציונית אלינו, כמו השימפנזים, מסוגלים לחשיבה והסקה הגיונית, לפחות ברמה בסיסית. בהקשר זה, צורות של שימוש בכלים, שנרכשות במהלך החיים ואינן התנהגות מולדת, אכן משקפות חשיבה רציונלית. צורות אלה מופיעות בקשת רחבה של בעלי חיים, החל מדבורים ותמנונים, עבור דרך דגים, תוכים, עורבים, לווייתנים, וכלה בקופים. לכן ניתן לטעון כי כל אלה מציגים צורות שונות, בסיסיות בעיקר, של חשיבה רציונלית.

פרופסור דוד עילם, מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, חוקר ומלמד אודות קוגניציה בבעלי החיים. מחקריו עוסקים בעיקר בשאלות כיצד מתמצאים ומנווטים במרחב, מה משותף להתנהגות כפייתית (OCD) ולאמונות טפלות, כיצד זרים יוצרים קבוצה, ואיך תנשמות מצליחות בציד. כיום עוסק גם בהעלאה לרשת של תכני לימוד בזואולוגיה.

עריכה: ינון קחטן

מקורות והרחבות:

[1] Premack, D. and Premack, A. J. (1994). Levels of causal understanding in chimpanzees and children. Cognition, 50(1-3), 347-362.‏

[2] De-Waal, F. 2016. Are we smart enough to know how smart animals are?  W.W. Norton & Company, New-York.

[3] Premack, D. 1976. Intelligence in ape and man.  Oxford, England

[4] Premack, D. and Woodruff G. 1978. Chimpanzee problem solving: a test for comprehension. Science, 202, 532-535

[5] Wynne, C.D.L and Udell, M.A.R 2013. Animal Cognition: Evolution, Behavior & Cognition. 2nd edition. Palgrave and Macmillan, New-York.

[6] Kohler, W. 1925. The mentality of apes. Kagan Paul & Trubner, London. 

[7] הם משתמשים בכלים | פרופסור דוד עילם | זואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב (tau.ac.il)