האם כבר עקצה אתכן נמלה ג'ינג'ית בגודל 1-2 מ"מ? האם הרגשתן כאילו שנכוויתן קלות? איך הנמלה הזו הגיעה לישראל ונפוצה בה? מה מיוחד בנמלה הפולשת הזו? מה לעשות במקרה של עקיצה? למי עליכן לדווח?

מקורה של נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata) הוא באמריקה המרכזית והדרומית, ובישראל ובשאר העולם היא נחשבת מין פולש, אחד ממאה הפולשים הגרועים בעולם [1]. מינים פולשים הם מיני צמחים, פטריות ובעלי חיים אשר פלשו לסביבה חדשה שאינה טבעית להם, לרוב בסיוע ישיר או עקיף של האדם, והצליחו לשגשג בה [3-2].

אז מדוע נמלת האש הקטנה (נקרא לה פה בשם מקוצר: נמל"ש) היא פולשת מוצלחת כל כך?

ראשית, מושבה של הנמל"ש היא חלק קטן ממושבת־על (super-colony). למה הכוונה? תארו לכן עיר מוצלחת מאוד. נשותיה מצליחות לאסוף מזון רב מהסביבה, ולכן קצב ההתרבות בה גבוה; יש בה הרבה ילדות והן ניזונות היטב. משום שהעיר הזו כה מוצלחת, היא כבר עולה על גדותיה, ואז היא שולחת חיל חלוץ המקים ערים מוצלחות נוספות בסביבה. אט־אט גדל שטח המדינה ונוספות ערים קטנות המרכיבות אותה. כל עיר היא עצמאית, ויש לה ראשת עיר (כמו מלכה) משלה. אך פה יש הבדל מהותי מהאדם: בכל עיר (מושבה) כזו, היצורים המתרבים - המלכה והזכר - הם שיבוט גנטי של המתרבים של העיר המייסדת.

זוהי סיבה נוספת להצלחת הפלישה של הנמל"ש. באזורים שאליהם פלשה המלכות הצעירות הן שיבוטים גנטיים של אימן המלכה, והזכרים הם שיבוטים גנטיים של אביהם, שהזדווג עם המלכה האם. כיצד? המלכה יכולה לשבט את עצמה, וזה קורה גם אצל נמלים אחרות. אולם, איך הזכר משבט עצמו, כאשר המידע הגנטי שלו מצוי בתוך גוף המלכה (לאחר ההזדווגות), וכביכול בשליטתה? ובכן, בנקודה הזו הנמל"ש מאוד יוצאת דופן: המנגנון אינו ידוע, אך באחוזים מסוימים המידע הגנטי של הזכר 'מחסל' את המידע הגנטי של המלכה ונותר זכר משובט של אביו (!). בשונה מהמתרבים, הפועלות הן שילוב גנטי של אימן ושל אביהן [4] (ראו איור 1). כך, במערכת הרבייה הייחודית הזו, נשמרים הגנים הקריטיים של היצורים המתרבים. שהרי אם הגנים שרדו, הם כנראה מוצלחים, והם מצויים בתוך מלכה השמורה באדמה או בזכר הפעיל רק לתקופה קצרה ואז מת. הפועלות, לעומת המתרבים, נוצרות ברבייה מינית, ולכן, בשונה מהמתרבים, הן שומרות על המגוון הגנטי של המושבה. לפועלות, אלה שאחראיות על תפעול המושבה, גנים מגוונים יותר, אשר מקנים יותר עמידות לתנאי הסביבה ההפכפכים, ומשפרים את היכולת של המושבה לשרוד [5].

איור 1: סכמה של אופן הרבייה הייחודי של נמלת האש הקטנה. שימו לב לצבעי הסטים של הכרומוזומים: המלכה הצעירה היא שיבוט גנטי של אימה, והזכר הצעיר הוא שיבוט גנטי של אביו. לעומתם, הפועלות הן שילוב גנטי של הוריהן. *הערה: האיור להמחשה בלבד. הנמלים המצוירות אינן דומות למעמדות הנמל"ש במציאות

לבסוף, מערכת הרבייה הייחודית של הנמל"ש מקנה לה גם יתרון תחרותי. נמלים רבות משקיעות אנרגיה במתחרות הקשות ביותר שלהם - מושבות מאותו המין. לנמל"ש, לעומת זאת, אין מתחרות מאותו המין, משום שכל המושבות השכנות לה הן 'תאומות' שלה. הן לא תוקפניות כלפי התאומות שלהן, אבל הן תוקפניות מאוד כלפי המינים המקומיים, וכך הן מייצרות שליטה על משאבי המזון ודוחקות אותם. ודאי כבר הבנתם מדוע הנמל"ש היא פולשת מצטיינת. אולם, הצלחתה הכבירה של הנמל"ש היא אסונם של מיני נמלים ופרוקי רגליים מקומיים רבים [6].

בישראל, ככל הידוע, המקור הגנטי של פלישת הנמל"ש היא מלכה אחת וזכר אחד בלבד (!) מארגנטינה [8-7]. הנמלה זוהתה לראשונה ב־2005 בקיבוץ אפיקים. לא תאמינו, מושבות של הנמל"ש שנאספו בגליל, במישור החוף ואפילו בערבה הן זהות גנטית למושבה באפיקים. כלומר, ככל הידוע כיום, הנמל"ש יצרה מדינת נמלי אש קטנות (או מושבת-על) בישראל [9-8]. כיצד נמלה קטנה כזו צלחה מסעות של מאות קילומטרים בישראל? כמו הרבה טיילניות פרזיטיות (מי, אני?), היא תפסה טרמפים.

התברר שהנמל"ש התבססה במשתלות מסוימות בישראל, וכיום אנו חושבות שמשתלות הן דרך ההפצה המרכזית שלה. בכל פעם שמישהי רצתה לשמח את ליבה בשתיל חדש, היא הוסיפה בלא יודעין נקודה במפה כאשר לקחה אותו הביתה. הנמלה עלתה על טרמפים מרובים בישראל בתור נוסעת סמויה בשתילים, באדמה ובגזם. היא קטנה כל כך, שפשוט קשה מאוד לשים לב להימצאותה שם. מאז 2018 זיהו חוקרות וחוקרים מהמעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט מאות נקודות נוספות שבהן הנמל"ש מצויה בישראל [10] (ראו איור 2), אם כי עוד לא נבדק מהיכן אלה פלשו.
כיום נעשים מאמצים לנטר ולהדביר את הנמל"ש בישראל. החל משנת 2020 המשרד להגנת הסביבה מפרסם את תוצאות בדיקות הנוכחות של הנמל"ש במשתלות בישראל [12-11] כדי להגביר בציבור את המודעות להימצאות הנמלה ואת ההתנהגות הצרכנית בהתאם.

איור 2: התפשטות נמלת האש הקטנה בישראל לפי שנות דווח ואזורים, נכון לינואר 2018. מתוך וידן ורנן 2018 (באישור המחברים, מקור 10).

אומנם הנמל"ש כזו קטנה, אך העקיצה שלה מכאיבה [13]. נמלים עוקצות הן לא שכיחות במיוחד, אך דווקא אחד החרקים הארסיים ביותר הוא נמלת קציר שחיה בדרום מערב ארצות הברית (Pogonomyrmex maricopa). [14]. במקרה של עקיצה של הנמל"ש אפשר לשכך את הכאב באמצעות מריחת משחה אנטיהיסטמינית או תכשיר להקלה, כגון ג'ל אלוורה, וקירור המקום. אם מתעורר חשד לתגובה אלרגית בעקבות העקיצה יש לפנות לעזרה רפואית בהקדם האפשרי [15].

אם זיהיתן נמלי אש קטנות בסביבתכן וטרם נעקצתן והתעצבנתן, תוכלו לעזור למחקר ולמאמצי הניטור וההדברה בישראל על ידי לחיצה על הקישור "ראיתי נמלת אש" [16]. בקישור תוכלו לדווח היכן בארץ ראיתן את הנמלה ואף להעלות תמונות ולקבל משוב. ואם בכל זאת נעקצתן - בבקשה דווחו! מה'כפת לכן? לאחר מכן הזמינו מדבירה מוסמכת.

בתמונה: מלכה ושתי פועלות של נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata).

ליווי מדעי: קרן אור.

עריכה לשונית: רגב צברי.

מקורות וקריאה נוספת:

1. מאה המינים הפולשים הגרועים בעולם
2. הסבר בעברית על מינים פולשים
3. כתבתם של נעם לוויתן ויונת שחר על הצלחתם של מינים פולשים עקב ההיסטוריה האבולוציונית שלהם
4. המאמר הראשון שהראה את המערכת הרבייה המוזרה של נמלת האש הקטנה
5. מאמר שמראה כיצד המתרבים משובטים ואילו הפועלות בנמל"ש משמרות מגוון גנטי
6. מאמר שמראה את השפעתה השלילית של הנמל"ש על פרוקי רגליים בישראל
7. מאמר על מקורן הגנטי של הנמל"ש בישראל
8. מאמר שמראה מושבת-על אחת גדולה בישראל של הנמל"ש
9. הרחבה של המאמר הקודם על התפוצה של הנמל"ש בארץ, וכן על התאמתה לתנאי קור
10. נמלת האש הקטנה - רקע ושיטות מיגור
11. תוצאות בדיקת נוכחות של נמלת האש הקטנה במשתלות בישראל
12. מפת ניטור נמלת האש הקטנה במשתלות בישראל
13. כתבתה של מאיה סער על מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות
14. ספר לתיעוד חרקים בהוצאת אוניברסיטת פלורידה. פרק 23: ארס החרקים הרעיל ביותר
15. תגובה וטיפול בעקיצות חרקים - קופ"ח כללית
16. "ראיתי נמלת אש" - לדווח תצפיות בנמלת האש הקטנה בישראל