דיווחים מהימים האחרונים שוב מזהירים מפני קריסה של מערך האקמו. נכון להיום, כ-720 חולי קורונה בישראל מאושפזים במצב קשה [1], 40 מהם מחוברים למכשיר האקמו, מתוכם 34 אינם מחוסנים כלל [2]. המכשיר מחליף את פעולת הלב והריאות, ומאפשר להחזיק את החולה בחיים למשך כמה ימים ולעיתים גם שבועות, עד שיתאושש. כך עובד המכשיר שכבר הציל אלפי חולים בישראל, עוד לפני מגפת הקורונה.

תהליך הנשימה הוא תהליך של חילוף גזים שמאפשר לגוף לקלוט חמצן ולפלוט פחמן דו־חמצני. אוויר עשיר בחמצן נכנס דרך הסימפונות ועושה את דרכו לריאות. בתוך הריאות הסימפונות הולכים ומתפצלים לצינורות קטנים יותר ויותר, עד אשר הם דקיקים מספיק כדי להגיע אל נאדיות הריאה - מבנים מיקרוסקופיים בצורת שלפוחיות, העטופים בנימי דם רבים. חילוף הגזים מתרחש בתוך הנאדיות - גזים עוברים בין הנאדיות לבין הנימים ובין הנימים לבין הנאדיות, חמצן נכנס אל הגוף ופחמן דו־חמצני יוצא ממנו [3].

הבעיה המרכזית אצל חולי קורונה היא שנאדיות הריאה נהרסות, מה שפוגע מאוד בתהליך חילוף הגזים. נאדיות הריאה מתמלאות בנוזלים ובחלבונים שלא מאפשרים לחמצן להגיע אליהן ולהיקלט דרכן בדם. כאשר מצב הנשימה מידרדר החולה צריך להיעזר בחמצן או במכשיר הדוחף חמצן בלחץ. אם מצבו של החולה ממשיך להידרדר ייתכן שהוא יזדקק למכונת הנשמה.

אבל לפעמים הנשמה אינה משפרת את מצבו של החולה והוא ממשיך להידרדר. לעיתים הפגיעה בריאות נרחבת מדי והנשמה מלאכותית אינה אפשרית או מועילה. במצב כזה מתכנסים צוותי מומחים לטיפול נמרץ, ריאות וקרדיולוגיה ומחליטים לחבר את החולה למכשיר ה-ECMO. זהו למעשה הסיכוי האחרון לחולים קשים שהנשמה לא מועילה להם [4].

טכנולוגיית ה-ECMO, או בשמה המלא "חמצון חוץ־גופי באמצעות ממברנה", היא טכנולוגיה רפואית המאפשרת לחמצן את דמו של מטופל באמצעות מכשור מלאכותי המחליף את הריאות. החיבור למכונה מורכב ונעשה בקנולציה - החדרה של צינורית (קנולה) לתוך חלל גוף כלשהו או לכלי דם. צינורות מוכנסים למערכת הדם של המטופל ומתחברים לכלי דם מרכזי, משם שואבים את הדם הלא מחומצן אל תוך מכונה. המכונה מבצעת את שחלוף הגזים: הדם נפרד מפחמן דו־חמצני, מתעשר מחדש בחמצן ומוחזר למחזור הדם דרך כלי דם אחר. בזכות העובדה שהדבר נעשה מחוץ לגוף, הריאות והלב של המטופל יכולים לנוח ולהתאושש כדי לחזור לפעולה רגילה [5]. 

חיבור מכשיר אקמו לגוף האדם. מתוך מקור מספר [7]

רק כדי לסבר את האוזן, שיטת הטיפול ב-ECMO דומה לשיטת הטיפול במכונת לב-ריאה, אלא שמכונת לב-ריאה מאפשרת לעצור לחלוטין את פעילות הלב והריאות בעוד איברים חיוניים ממשיכים לקבל זרימת דם וחמצן. ניתן לחבר מטופל למכונת לב-ריאה למשך שעות ספורות בלבד, כיוון שאסור להפסיק את פעולות הלב והריאות לזמן ארוך מדי. בניגוד לכך, הטיפול ב-ECMO נעשה ללא הפסקת פעולת הלב, הריאות עדיין מונשמות בצורה מלאכותית, ולכן הוא יכול להיות ממושך הרבה יותר [6]. 

טיפול באקמו כרוך גם בסיכונים, והוא אינו טיפול פשוט או אידיאלי. הוא מתבצע תוך כדי מתן מדללי דם למניעת היווצרות קרישים בצנרת, ולכן מעלה את הסיכון לדימומים מפושטים בגוף. פרט לכך, יציאת הדם מהגוף חושפת אותו לזיהומים קשים, בועות אוויר וקרישי דם בצנרת. אלה מובילים לבעיה מרכזית בטיפול אקמו והיא זמינות כוח אדם: סביב כל מכשיר נדרשים שני אנשי צוות צמודים ומיומנים. ככול שיש חולים רבים יותר, היכולת של בתי החולים לטפל בהם ולהציל את אותם חולים המחוברים למכשירי האקמו הולכת ופוחתת. 

חשוב גם לקחת בחשבון כי מאקמו צריך להיגמל [7], פעולת הגמילה לא תמיד מצליחה, ולכן הגיל הוא פקטור מכריע בהחלטה אם לחבר מטופל לאקמו. גיל 65 הוא הגבול הקשיח כשמעריכים אם לחבר לאקמו או לא. השיקול לכך הוא כמובן רפואי, שכן במרבית המקרים מטופלים מעל גיל 65 לא ישרדו גם אם יחוברו לאקמו. אם צריך לבחור בין שני חולים, הצוות הרפואי יעדיף לחבר את החולה שגילו נמוך מ-65, כי סיכויי ההישרדות שלו גבוהים יותר.

ברור לכולנו, שעלייה במספר החולים הקשים גורמת לעלייה במספר החולים הזקוקים למכשירי אקמו. מכשירי אקמו והצוות המפעיל אותם מוגבלים במספרם. המציאות העגומה היא שיש חולים שעלולים למצוא את עצמם נאבקים לנשום.  

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות והרחבות

[1] לוח בקרה של משרד הבריאות

[2] כתבה בהארץ בנוגע לתפוסת מכשירי האקמו

[3] סרטון TED על פעולת הריאות

[4] כתבה ב-ynet על מכשיר האקמו

[5] סרטון המסביר על פעולת מכשיר האקמו

[6] הסבר של אוניברסיטת Penn על מכשיר האקמו בחדרי הניתוח

[7] מאמר של Mayo Clinic על תהליך הגמילה ממכשיר האקמו