בחודש שעבר פרסם כתב העת [1] physics today מאמר שנכתב על ידי כריס דהוויט והפרופסורים חוזה אדלשטיין ובאייראם טקין, על שלושה פיזיקאים צרפתים, שזכו להערכה בקרב הקהילייה המדעית של הפיזיקה ושנספו בשואה.

המאמר, שכותרתו "שלושת הפיזיקאים", הוא סיפורם האמיתי של שלושה פיזיקאים מזהירים - אנרי אברהם, יוז'ין בלוך וז'ורז' ברואה - אשר שימשו בזה אחר זה כראשי המחלקה לפיזיקה של "אקול נורמל סופרייר" (ENS), אחד ממוסדות המחקר היוקרתיים ביותר בעולם, מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד שבוע לפני שפריז שוחררה, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. שלושת הפיזיקאים נרצחו במחנות ריכוז - השניים הראשונים בשל היותם יהודים והשלישי בשל סירובו למסור מידע לגסטפו. 

למרבה התדהמה, מעטים האנשים מחוץ לקהילה המדעית של הפיזיקה בצרפת שידעו על גורלם הטרגי של שלושת הפיזיקאים. אחת המחברות, כריס דהוויט, שמעה עליהם מכיוון שהיא בִתם של שני פיזיקאים, ואִמה ססיל דהוויט-מורט, הייתה חברה קרובה ושותפה לכתיבה מדעית של בִתו של ז'ורז' ברואה, איבון שוקה-ברואה, פיזיקאית גם היא והאישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הצרפתית למדעים. בנוסף, אחד מבני הדודים של ססיל דהוויט-מורט, ז'אן-קלוד פקר, היה סטודנט ב-ENS וגם אסטרופיזיקאי מחונן. הוא זכה בפרס שניתן מדי שנה ב-ENS לזכרם של אברהם, בלוך וברואה, וידוע כ"פרס שלושת הפיזיקאים". לכן, המאמר וההשראה לכתיבתו נבעו מסיפורים שהועברו לכריס בידי אנשים שהיו קשורים ישירות לשלושת הפיזיקאים, בקשר דם או בעבודתם המדעית, או בשניהם.

אברהם, בלוך וברואה תרמו כל אחד בדרכו להתפתחויות חשובות בפיזיקה, וכל אחד מהם תרם להתפתחות מחלקת הפיזיקה ב-ENS וליוקרה שהיא זוכה לה עד היום. 

בעבודת הדוקטור של אברהם הוא בדק את התחזית של תורת מקסוול, לפיה מהירות ההתפשטות של גלים אלקטרומגנטיים חייבת להיות שווה ליחס בין הגדרת המטען החשמלי בשני סוגי מערכות יחידות שהיו בשימוש אז (אלקטרוסטטית ואלקטרומגנטית). בשנת 1892 קיבל אברהם תוצאה מדויקת, עד כדי 1% ביחס לתוצאה שנמצאה קודם לכן על ידי ג'יי. ג'יי. תומסון באוניברסיטת קיימברידג'. בזמנו, מעטים ידעו על הקשר בין גלים אלקטרומגנטיים ואור. ההסכמה בין שתי המדידות סייעה לאשש את התורה האלקטרומגנטית. לאברהם ניתן הקרדיט בשל שיפור הנורה האמריקנית בעלת שלוש האלקטרודות בעזרת מיצוי הטכניקה ליצירת ריק, ונורות אלו ניתנו לצבאות בעלות הברית. 

אברהם ובלוך בנו את מגברי הרדיו הראשונים בעזרת הנורות, ומאוחר יותר פיתחו מכשירים אלקטרוניים החיוניים להתפתחות שידורי הרדיו, ובסופו של דבר להצלחת בעלות הברית במאמץ המלחמתי. 

בלוך החל את מחקרו בתחום המשגשג של פיזיקה אטומית. הוא התמקד בקשר שבין יוניזציה וזַרְחוֹרָנוּת (פוֹסְפוֹרֵסֶנְטִיָּה). עבודה זאת הציתה את התעניינותו ביוניזציה הנגרמת על ידי אור - האפקט הפוטואלקטרי שהתגלה על-ידי הרץ בשנת 1887. בלוך היה מהראשונים להדגים את החשיבות בשימוש של אור מונוכרומטי. הפרסומים שלו בשנים 1908 ו-1910 עזרו לבסס את ההסבר התיאורטי של האפקט הפוטואלקטרי שהוצע על ידי איינשטיין בשנת 1905; תאוריה זאת זיכתה את איינשטיין בפרס נובל.

ברואה היה מומחה עולמי באופטיקה והתמחה בתווך גבישי לא-איזוטרופי, שנעשה חשוב בהתפתחות הפיזיקה של המצב המוצק אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא הכין כמה ניסויים עם אור מקוטב מעגלית בתחום הנראה ובעל-סגול, וגם התעניין בתרמודינמיקה. למרות היותו נסיונאי, הוא היה גם תאורטיקן בעל הישגים. בשנת 1926 זכה בפרס מקרן באקרל בשל עבודתו בפיזיקה תאורטית.

בנוסף, בלוך וברואה כתבו ספרי לימוד שנעשו בסיס להשכלה גבוהה של פיזיקאים צרפתים במשך כמה דורות. ספרו החלוצי של בלוך על מכניקה קוונטית כונה בידי פיזיקאים צרפתים "התורה". ספרי הלימוד המקיפים של ברואה על נושאים כמו חשמל, אופטיקה ותרמודינמיקה נודעו פשוט כ"ברואטים".

באופן אירוני, כל אחד משלושת הפיזיקאים שירת בצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, בנאמנות איתנה לארצם. אולם בסופו של דבר כל אחד מהם נבגד בידי שלטון וִישִי, ששיתף פעולה עם הנאצים ושבו היו תלויים הנאצים בביצוע הפתרון הסופי. המאמר שנכתב בידי דהוויט, אדלשטיין וטקין שופך אור על חייהם והישגיהם, שלדעת הכותבים אסור שיישכחו.

המאמר המלא שפורסם ב- Physics Today:

[1] https://physicstoday.scitation.org/doi/full/10.1063/PT.3.4700