ג'סטין שמידט, חוקר חרקים המכונה 'מלך העקיצות', שם לו למטרה להיעקץ על ידי חרקים קשוחים מסדרת הדבוראים כדי לפתח את 'מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות'. על כך הוא זכה בפרס איג נובל!

שמידט (Schmidt) הוא חוקר חרקים מכובד, שחקר רבות את מרכיבי הארס של הדבוראים. זוהי סדרה הכוללת לצערו או לשמחתו (תלוי את מי שואלים) צרעות, דבורים ונמלים. הבעיה היא, שכדי לחקור את החרקים האלה במעבדה צריך לתפוס אותם ולהביאם אליה. אך הדבוראים, מושאי מחקרו של שמידט, מעולם לא ששו לשתף פעולה ולהיתפס. למען האמת, הם די התעצבנו. וכשדבוראים רבים מתעצבנים, או יותר נכון כשהנקבות מתעצבנות, הן עוקצות. כך שמידט נעקץ פעם אחר פעם. אין לדעת כיצד נרקם הרעיון במוחו – אולי היה מרכיב הזייתי באחד מתמהילי הארס של מושאי מחקרו – אך שמידט החליט לחקור את תחושת הכאב מעקיצותיהם של 78 מינים מתוך 41 סוגים של דבוראים [1, 2, 3]. במחקר עקצו את שמידט דבוראים, שרק שמם ([4, 5] וראו דוגמאות בהמשך) יכול לגרום לכל בר דעת למרוט את שערות ראשו. אבל שמידט עשה סדר בכאב, ובפיכחון מעורר התפעלות דירג את חוויותיו במה שנודע לאחר מכן כ'מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות' (Schmidt Sting Pain Index) [6]. המדד נע בין 0 ל־4: דירוג 0 מתאר תחושה הנגרמת מעקיצה שאינה חודרת את עור האדם; דירוג 2 מתאר תחושת כאב בינונית המוכרת לרובנו, כמו של עקיצת דבורת הדבש; ועד דירוג 4 – תחושת כאב עמוקה ומשתקת. שמידט האמין שתחושת כאב יכולה להגיע במגוון של 'טעמים'. לכן לכל דירוג מצורף גם תיאור קצר – הומוריסטי או כזה המזכיר מעט יינן הטועם יינות שונים.

הינה כמה דוגמאות מספרו [7] (התרגום – עלינו):

דירוג 1

נמלת מחט אסייתית (Brachyponera chinensis): ערב יורד לאחר שביליתם יום שלם בחוף הים. שכחתם למרוח קרם הגנה, והאף שלכם יודע זאת.

דירוג 2

צרעת דבש מקסיקנית (Brachygastra mellifica): חריף מאוד, כמו מקל עם צמר גפן טבול ברוטב פלפל חריף שנדחף לתוך האף.

דירוג 3

פלכית אדומה (Polistes canadensis): צורב וחורך עם טעם לוואי מריר. כמו לשפוך חומצת מלח לתוך חתך באצבע.

דירוג 4

צרעה לוחמת (Synoeca septentrionalis): עינוי. אתם לכודים בזרם של לבה בהר געש. למה התחלתי לכתוב את הרשימה הזו?!

ב־2015 זכה שמידט בפרס איג נובל [8] על פיתוח מדד הכאב. אך מתברר שעוד חוקר היה מוכן לסבול למען המדע [9]. מייקל סמית (Smith), הזוכה הנוסף באותה שנה, מצא לנכון לבדוק על 25 איברים מגופו את עוקץ דבורת הדבש ופיתח גם הוא מדד כאב דומה. העקיצות הכואבות ביותר היו בנחיר האף, בשפה העליונה ובפין (פה חשדנו). קל לדמיין את שמידט וסמית מגיעים בצליעה כדי לקבל את הפרס, אם כי קשה לדעת למי משניהם היו שתי ידיים מתפקדות כדי להחזיקו. הרי את זרועו של שמידט עקצו דבוראים רבים אין־ספור פעמים; זרועו האחת של סמית נעקצה אומנם מעט פעמים ורק על ידי דבורת הדבש, אך זרועו השנייה החזיקה בוודאי את אזור חלציו. בכל אופן, בעקבות הזכייה הפך שמידט בִּן־לילה לסלב, והוא הופיע למשל בתוכנית האירוח המצליחה של ג'ימי קימל [10]. אפילו בסרט שובר הקופות של מארוול 'אנטמן' הוזכר מדד הכאב שפיתח.

וברצינות, מדד הכאב נולד מתוך היפותזה רחבה יותר: האבולוציה של חברתיות הדבוראים הייתה תלויה כנראה באבולוציה של מרכיבי ארס כואבים ומזיקים. כאב מסמן לגוף שנעשה נזק, אך מולקולות שמפיקות תחושת כאב ומולקולות שבאמת מזיקות הן לא בהכרח אותן מולקולות. כאב עשוי להרתיע טורף, אך אם יבחין הטורף שהכאב לא מסב נזק אמיתי, הוא עלול לשוב לטרוף. הדבוראים המוקדמים היו בעיקר יחידאים (כלומר כאלה החיים לבדם), לכן עוקץ שמסב כאב בלבד הספיק להם כנראה כדי לברוח מטורף. הם גם לא נתנו לטורף רווח אנרגטי משובח כל כך. לעומת זאת, הדבוראים שעם הזמן נהפכו לחברתיים פיתחו מושבות עסיסיות הכוללות גם צאצאים רבים, מקור לחלבון עבור טורפים. לכן הם היו צריכים לפתח הגנה טובה יותר, כואבת אך גם מזיקה באמת כדי להימנע מטריפה חוזרת. שלא כמו חומרים מזיקים ידועים, כאב אי אפשר לכמת, ועד פיתוח מדד הכאב לא הייתה דרך לקשר בין רמת החברתיות של הדבוראים למידת הכאב שמסב העוקץ שלהם. ואכן מחקרים מראים, שארס הדבוראים החברתיים מזיק יותר ומכאיב יותר לעומת ארס הדבוראים היחידאים (אם כי יש כמה יוצאי דופן) [11, 12].

חשוב לציין, שמדד כאב זה פותח על סמך חוויותיהם של מעטים, והמחקר לא נעשה בתנאים מבוקרים. אלה חסרונות שמטילים ספק במחקר. בפרסומיו שמידט מציין בבירור את חסרונות המדד, ולכן הוא לפחות נוהג בשקיפות. לדעתם של רבים, זהו מדד הכאב הטוב ביותר שאפשר לפתח במגבלות הטכניות והמוסריות הקיימות. 

שמידט טוען בצניעות כי הוא בסך הכול חוקר מסור שאוהב את עבודתו, גם כשהוא נעקץ [13]. אפשר לומר, שקופידון ירה חץ בצורת עוקץ היישר אל ליבו של שמידט. שוב ושוב.

• הצילום באדיבות ג'סטין א' שמידט, מחבר הספר 'The Sting of the Wild'.
• .Picture credit: Justin O. Schmidt, author of The Sting of the Wild, 2016

מקורות וקישורים לקריאה נוספת:

1. מאמר המתאר את 'מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות' מתוך ספרם של אוונס ושמידט על מנגנוני ההגנה של חרקים 
2. מאמר הסוקר מחקרים על כאב ומתאר בהרחבה את 'מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות'
3. סרטון על פועלו של שמידט
4. כתבתו של נעם לוויתן על צרעת נץ הטרנטולה
5. לכתבתנו על נמלת האש האדומה
6. מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות מתוך ויקיפדיה
7. ספרו השני של שמידט 'The Sting of the Wild'
8. רשימת הזוכים באיג נובל 2015
9. מאמרו של מייקל סמית על מדד הכאב הנגרם מעקיצות דבורת הדבש באיברי גוף שונים
10. התוכנית שבה ג'ימי קימל מארח את שמידט
11. מאמרו של שמידט על הקשר בין האבולוציה של חברתיות הדבוראים לאבולוציה של מרכיבי הארס שלהם
12. מאמר נוסף של שמידט על הקשר האבולוציוני בין חברתיות הדבוראים למרכיבי הארס שלהם
13. ריאיון של אגודת האנטומולוגיה האמריקנית עם שמידט