״בדיקות גנטיות ישירות לצרכן״ הפכו פופולריות בשנים האחרונות. לאחרונה עשיתי בדיקה גנטית בחברת "בדוקאותי.דוט.קום" ולמדתי על עצמי כל מיני פרטים לא חשובים. קיים סיכוי של 80% שיש לי פחד גבהים ו-70% שיש לי גבה מחוברת (את שניהם אין לי), ואני בערך 3% ניאנדרטל (והרבה יותר אם תשאלו את אישתי). על פניו המספרים האלה אינם אומרים הרבה וגם לא ממש פגעו, אבל מכיוון אחר הם פגעו בול. הבדיקה מראה שאני 98.9% אשכנזי ולא מצאה אף מוטציה גנטית מבין 44 מוטציות שמובילות למחלות, כגון סיסטיק פיברוזיס או אנמיה חרמשית. אז איך יכול להיות שמצד אחד הבדיקה הוכיחה את עצמה כמדויקת ומצד שני טוענת שיש לי רגישות ללקטוז בעודי טורף צ׳אנקי-מאנקי ללא הכרה? ננסה להבין כאן איך עובדת הבדיקה ומהן המגבלות שלה.

ה-DNA שלנו הוא רצף ארוך מאוד של מולקולות בשם נוקלאוטידים. הרצף הארוך הזה, בערך 3 מיליארד נוקלאוטידים, מגדיר מי אנחנו (בנוסף לאלמנטים אחרים כמובן). ברמת רצף ה-DNA אנחנו מאוד דומים אחד לשני, אבל יש מקרים שבהם שינויים קטנים ברצף יכולים לגרום להבדלים גדולים בין אדם לאדם. למשל, שינוי של נוקלאוטיד בודד, שפוגע בגן בשם CFTR, יגרום לסיסטיק פיברוזיס [1], ושינוי אחר בגן של בטא-המוגלובין יוביל לאנמיה חרמשית [2]. השינויים האלה נקראים סניפּים (SNP: Single Nucleotide Polymorphism), או מוטציות, ויש לנו המון כאלה. את רובם קיבלנו בתורשה מהורינו וחלקם התפתחו אצלנו באופן ספונטני עוד כשהיינו תאי זרע וביצית [3].

הבדיקה הגנטית שעשיתי מבוססת על הסניפּים האלה. דגימת הרוק ששלחתי שימשה להפקה של ה-DNA שלי, שנבדק אל מול ספרייה של יותר מ-600,000 סניפּים ברחבי הגנום. הנתונים שהתקבלו שימשו להפקת הדוחות המאוד צפויים שקיבלתי. הגנום שלי מכיל סניפּים רבים שנפוצים מאוד בקרב יהודים יוצאי אירופה, ולכן הקביעה הברורה שאני כמעט 99% אשכנזי. שימו לב שהסניפּים האלה עברו אלי בתורשה מהורי, שקיבלו אותם משלהם, וכך הלאה דורות רבים אחורה, על משקל ״עוד באירופה הוא היה סקפטי״, רק עם הסבר גנטי לסקפטיות שלו.

חשוב לציין שסניפּים הם רק סוג מסוים של מוטציות, ולפיכך כבר נגענו במגבלה אחת של הבדיקות הגנטיות הישירות לצרכן - הן אינן מסתכלות על כל סוגי המוטציות. ישנם סוגים אחרים, למשל טריזומיות, שבהם כרומוזום מסוים יופיע שלוש פעמים במקום פעמיים. טריזומיה 21 תוביל לתסמונת דאון. אך בדיקות גנטיות ישירות לצרכן מתמקדות רק בסניפּים.

כשהסניפּים מוכרים ומאופיינים היטב, או כשהם בעלי השפעה ניכרת וחד משמעית על האדם הנושא אותם, אנחנו יודעים לקשור באופן ישיר בינם לבין השפעתם. לכן הבדיקה הגנטית שלי הראתה בביטחון רב שאיני חולה באותן 44 מחלות, שכן איני נושא את הסניפּים הרלוונטיים. ניתן להגדיר תכונות או מחלות אלה כמונוגניות - סניפּ בודד בגן בודד ישפיע על קיום מחלה או תכונה מסוימת.

כשהסניפּים אינם מאופיינים היטב, או כשהשפעתם על האדם הנושא אותם אינה חד משמעית, יורדת רמת הביטחון שבה נוכל לקבוע לגבי תכונה מסוימת. לכן הבדיקה הגנטית שלי לא קבעה באופן חד משמעי שיש לי גבה מחוברת, אלא אמרה רק שזה סביר על סמך הגנטיקה שלי. אלו תכונות מורכבות שיושפעו ממגוון של גורמים גנטיים (כמו גם גורמים סביבתיים), כמו במקרה של שיער פנים [4]. בניגוד לתכונות מונוגניות, בתכונות או מחלות מורכבות, הימצאות הסניפּ או אפילו כמה סניפּים אינה מחייבת את קיום התכונה או המחלה. הן כוללות מחלות כדוגמת סרטן מסוגים מסוימים או סוכרת מסוג 2. 

נראה גם שחלק מהסניפּים שלי נפוצים אצל בעלי גבה מחוברת שסובלים מפחד גבהים, אך ראשית - כפי שהוסבר לעיל - זה לא חד-משמעי, ושנית זה נכון רק לאוכלוסייה שיש לגביה את הנתונים האלה, ובהנחה שהדיווח נכון. זו נקודה חשובה: הפרופיל שלי נבדק אל מול פרופילים אחרים שנמצאים במערכת של החברה, אך הדיווח לגבי גבה מחוברת או פחד גבהים הוא דיווח עצמי, ולכן תיתכן הטיה של התוצאות כלפי האוכלוסייה שענתה על השאלות האלה. בנוסף, כפי שהוזכר לעיל, הבדיקה אינה מסתכלת על כל סוגי המוטציות. ייתכן שישנן מוטציות שאינן סניפּים שישפיעו על התכונות הנבדקות, ולכן התוצאה ניתנת רק בסבירות מסוימת. 

לגבי הסניפּים הניאנדרטליים שלי, הם תואמים סניפּים שנמצאו ב-DNA של שלדים ניאנדרטליים שנחפרו ברחבי העולם. כולנו קיבלנו כאלה מאבות אבותינו, השאלה היא רק כמה, והתשובה היא שכל אחד ואחת מכם הוא 1%-5% ניאנדרטל, כך שאני במקום טוב באמצע.

הדיוק הרב לגבי מוצא הנבדק הוביל לכך שבדיקות מסוג זה הפכו נפוצות בקרב אנשים שמחפשים את הוריהם הביולוגיים או קרובי משפחה אבודים, או סתם רוצים ללמוד יותר לגבי מוצאם. במקרים כאלה תוצאות הבדיקה יכולות להיות חד משמעיות. אחד המקרים שתפסו את עיניי לאחרונה הוא זה של פרופ׳ סטיוארט שרייבר, חוקר מוערך, זוכה פרס וולף לכימיה וממייסדי מכון ברוד של MIT ו-הרווארד, מהמכונים המובילים בעולם למחקר גנטי וגנומי. שרייבר מסר דגימת DNA יחד עם אחיו, והשניים, שלא חשדו כי אינם אחים ביולוגיים מלאים, גילו שהם למעשה אחים למחצה בעלי אבות ביולוגיים שונים [5]. 

כאמור, הדיוק הרב לגבי מוצא הנבדק הפך את הבדיקות האלה לפופולריות, אך חשוב לזכור שחוסר הדיוק שהוסבר כאן מוביל לכך שרוב המידע הבריאותי שנקבל מבדיקה כזו לא יהיה יותר מקוריוז.

מקורות וקריאה נוספת:

1. פוסט אורח במדע גדול בקטנה מאת ד״ר אורי ענבר, יושב ראש איגוד סיסטיק פיברוזיס הישראלי
2. מדע גדול בקטנה, "טיפול חדשני לאנמיה חרמשית"
3. מדע גדול בקטנה, "אבות אכלו בוסר"
4. הגנטיקה של שיער הפנים  - מאמר בנייצ'ר: A genome-wide association scan in admixed Latin Americans identifies loci influencing facial and scalp hair features
5. סיפורו של סטוארט שרייבר - Truth: a love story, Harvard Magazine