דקר הסלעים, ה"נמר" של השוניות בים התיכון, הוא דג גדול ואחד המרשימים שיש לחופים שלנו להציע. יש לו שיטת רבייה ייחודית ותפקיד אקולוגי חשוב, אך הוא בסכנת הכחדה, בעיקר בעקבות דיג יתר. הכירו את הדג הטורף מקרוב וגלו איך שומרים עליו שלא יעלם.

מאת: הדס גן-פרקל, ביולוגית ימית ורכזת SeaWatch ופרוייקטים ימיים בחצי הכחול - הרפורמה להצלת הים התיכון 

דקר הסלעים (Epinephelus marginatus), הידוע גם בשמו היומיומי "לוקוס אדום", הוא אחד הדגים המיוחדים ביותר החיים בשוניות הסלעיות של חופי הים התיכון של ישראל. אם השוניות הסלעיות הן "יערות הגשם" של הים התיכון, אז דקר הסלעים הוא הנמר. הוא דג טורף, המסתתר במערות ובכוכים קבועים בסלע ואורב לטרפו – לרוב דגים אחרים, אך גם סרטנים, דיונונים ואפילו תמנונים (1).

לדקר הסלעים קצב גדילה איטי והוא יכול לחיות במשך עשרות שנים ולהגיע למשקל של בין 3 ל-10 ק"ג, אם כי תועדו פרטים שהגיעו ליותר מ-40 ק"ג! למעשה, היכולת שלו להגיע לגיל מופלג, עד לשישים שנים, תלויה גם בצורת הרבייה שלו. כל דקרי הסלעים מתחילים את חייהם כנקבות, שחלקן יהפכו את הזוויג שלהן במהלך חייהן לזכרים. בתקופת הרבייה, החלה בחודשי האביב, יוצרים הדקרים התקבצויות רבייה, בהן זכרים ונקבות משחררים תאי מין לגוף המים שם מתרחשת ההפריה. הנקבות בישראל מגיעות לבגרות מינית בגיל 4 בערך, אך רק בגיל 7 ומעלה יהפכו חלקן לזכרים - לא פלא שהם חיים כל כך הרבה זמן (2)!

הבעיה היא שתחת לחץ דיג, כל התכונות המיוחדות האלה הופכות לחולשות. קצב הגדילה האיטי, החלפת הזוויג בגיל מאוחר, התקבצויות הרבייה וזה שהוא לרוב נמצא בסביבת ביתו הקבוע, הופכות את דקר הסלעים לרגיש ולפגיע במיוחד לדיג יתר ולצניחה מהירה בגודל האוכלוסייה בעקבות כך (3). כבר מאות שנים שדקר הסלעים נידוג על ידי דייגי פנאי ודייגים מסחריים כאחד, במיוחד באזור תפוצתו האירופאית והים תיכונית. מאחר והזכרים, שגדולים יותר מהנקבות, הם בעיקר אלו שנידוגים. כתגובה לצפיפות הנמוכה של הזכרים, הנקבות מתחילות להפוך לזכרים בשלב מוקדם יותר בחייהן כשהן קטנות יחסית. לזכרים האלו נותר להתרבות בעיקר עם נקבות קטנות (כי הגדולות יותר כבר התחלפו לזכרים) אשר מייצרות פחות ביצים ובהתאם – גם פחות דגיגונים בכל דור. כלומר, בנוסף לפגיעה הישירה בעקבות הוצאת הדגים מהמים, נפגע גם האיזון של האוכלוסייה כולה והיכולת שלה להתרבות. כתוצאה, במדינות רבות נצפתה ירידה של 90% בכמות הדקרים הנידוגים תוך 20 שנים, ומוערך כי האוכלוסייה העולמית פחתה בחצי במהלך העשורים האחרונים (7).

כיום, סטטוס השימור של דקר הסלעים לפי ארגון שמירת הטבע העולמי (IUCN)  - הסמכות הבינלאומית בתחום – הינו "עתידו בסכנה" (VU) ברמה הבינלאומית (4),  ו"בסכנת הכחדה" (EN) בים התיכון (5) ובאירופה (6) - שני השלבים האלו מעידים כבר על סכנת הכחדה. סקרים מהשנים האחרונות בישראל מראים שדקרים בוגרים ובוגרות, כאלו שהגיעו לגודל רבייה, נדירים ביותר באזורנו, ומצויים בעיקר בשמורה הימית היחידה שאסורה לדיג על כל שיטותיו - ראש הנקרה-אכזיב (9,8).

הפגיעה אינה עוצרת באוכלוסיית הדקרים עצמה. כטורף גדול, לדקר הסלעים יש חשיבות רבה במערכת האקולוגית. בהיותם הטורפים המרכזיים בשוניות הסלעיות בים התיכון, לדקרים תפקיד מרכזי בוויסות גודלן של אוכלוסיות דגים ברמות נמוכות יותר במארג המזון, כמו דגים צמחוניים ודגים טורפים קטנים. אם זה באמצעות טריפה או בהשפעה על ההתנהגות של דגי הטרף. דיג יתר של דגים טורפים, ובראשם דקר הסלעים, עלול לגרום לתגובת שרשרת אקולוגית שתפגע במינים רבים נוספים במערכת, ועלולה לגרום לקריסת המערכת כולה.

אז מה עושים?

תקנות הדיג שאושרו ב-2016, המגדילות במעט את גודל הדקר המינימלי שמותר לדוג (40 ס"מ) ומגבילות את הדיג בעונת הרבייה ובשיטות דיג פוגעניות כמו דיג באמצעות מיכלי צלילה, צפויות להקל מעט את לחץ הדיג על האוכלוסייה. אולם מדובר במין שמתאושש בקצב איטי בעקבות מאפייני הרבייה שלו, ולכן מחייב נקיטת צעדים נוספים.

"החצי הכחול", הפרוייקט הימי של החברה להגנת הטבע, ממשיך לקדם ניהול ממשק דיג בר קיימא בישראל ואת ההכרזה על דקר הסלעים כמין מוגן. בצרפת, לאחר קביעת איסור על דיג דקרים, דווח על עליה של פי 6.5 בגודל האוכלוסייה בין 1993 ועד לשנת 2008 (10). מגבלה דומה נקבעה בטורקיה ואסרה על דיג דקר הסלעים לארבע שנים, ובקורסיקה קיים איסור דיג דקרים ברובה מאז 1980.

במקביל, אנו פועלים לקידום תכנית השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים, ככלי חיוני להגנה על בית הגידול של הדקר.

ומה אתם יכולים לעשות? שינוי מציאות חייב לבוא לידי ביטוי בחקיקה, אבל זה לא אומר שהציבור לא יכול להפעיל לחץ משלו במקביל:

אנו ממליצים לא לדוג ולא לקנות דגי דקר מהים התיכון במסעדות ובשווקים. בואו נשאיר אותם בים – לטובת הדורות הבאים! 

בנוסף – אם נתקלתם בדיג דקרים באזור אסור או מתחת לגודל המינימום, אנא דווחו על כך באפליקציית SeaWatch. הדיווח ישלח אוטומטית לגורמי הטיפול והאכיפה ברשות הטבע והגנים ויקבל מענה בזמן אמת.

מקורות:

1.  A review on habitat, diet and growth of the dusky grouper Epinephelus marginatus (Lowe, 1834) (Harmelin and Harmelin, 1999)

2.  Reproductive pattern of an exploited dusky grouper Epinephelus marginatus (Lowe 1834) (Pisces: Serranidae) population in the western Mediterranean (REÑONES et al., 2010) 

3.  Valuable but vulnerable: Over-fishing and under-management continue to threaten groupers so what now? (Mitchison et al. 2020)

4. Dusky Grouper in ICUN RedList - ברמה בינלאומית 

5. Dusky Grouper in IUCN RedList  - בים התיכון

6. Dusky Grouper in ICUN RedList  - באירופה

7. Epinephelus marginatus. The IUCN Red List of Threatened Species 2018 (Pollard et al. 2018)

8.     סקר ביולוגי Marine Bioblitz בשמורות טבע ימיות בים התיכון הישראלי- דוח מסכם 2015

9. Alien turf: Overfishing, overgrazing and invader domination in south‐eastern Levant reef ecosystems (Rilov et al. 2017)

10.  Dusky grouper recovery: after 20 years of moratorium along French coasts, do MPAs still make the Difference? (Seytre C, Cottalorda J.M., Harmelin-Vivien M. Harmelin J.G. Bodilis P. Francour, 2013)

קריאה נוספת

1. דקר הסלעים באתר 'החצי הכחול'