כת משיחית קיצונית נעלמת ומשאירה כתבים מסתוריים במערות באמצע המדבר. אלפיים שנים מאוחר יותר, הכתבים מתגלים כאוסף של פיסות קטנות שרק הרכבה שלהן תוכל לגלות את המשמעות האמיתית ואת המסרים של הכת. חוקרים משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כדי להרכיב את הפאזל ולפתור את החידה העתיקה. הסיפור הזה נשמע לכם מוכר?

מאת מורן נויהוף, מצוות החוקרים

למרות שנשמע כאילו הוא לקוח מאחד מסרטי אינדיאנה ג׳ונס - הסיפור הוא סיפורן של מגילות ים המלח (המכונות גם מגילות מדבר יהודה). מגילות מדבר יהודה כוללות כ-900 מגילות שונות מהמאות ה-3 לפנה"ס עד ה-1 לספירה, שהתפרקו או הופרדו לכ-25,000 מקטעים שונים, חלקם חוברו בשיטות שונות, לדוגמא חיבור גבולות המקטע כמו פאזל או לפי דמיון בכתב, בניסוח או בצבע הקלף. רוב המגילות נכתבו על קלף, העשוי מעור של חיות כגון כבשים, עזים או פרות. המגילות נמצאו באתרים שונים במדבר יהודה ובראשם במערות קומראן, וחלקן נכתבו ככל הנראה על ידי כת עתיקה שחיה במקום. הטקסטים נכתבו בעברית, ארמית או יוונית וכוללים בין השאר נוסחים של ספרים תנ"כיים, כתבים טקסיים וגם מסמכים בעלי אופי משפטי. עקב הזמן הרב שחלף המגילות התפוררו למקטעים רבים, ונגרם להן נזק גם בנסיונות השימור הראשוניים.

במחקר שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי היוקרתי Cell, חוקרים מהפקולטה למדעי החיים והחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב השתמשו בשיטות גנטיות כדי לזהות מקטעי מגילה נפרדים ולבחון את הקשר שלהם למקטעים אחרים. כעת, החוקרים השתמשו בשיטות מתחום ה-DNA העתיק כדי לדגום מקטעים וחפצי עור שונים מהתקופה, להפיק את ה-DNA העתיק שבתוך הקלף, ולחבר או להפריד קטעי מגילות שונים על סמך ה"חתימה הגנטית" של כל אחת מהדגימות, ממש כמו להרכיב פאזל. 

כדי למזער את הפגיעה במגילות, הדגימה נעשתה על ידי חוקרות וּמְשַׁמְּרוֹת המגילות ברשות העתיקות באמצעות איסוף גרגרים דקיקים שנשרו מהמגילות לאורך השנים או גירוד חלקיקים מגב הקלף. הדגימות הללו הכילו כמויות מזעריות של DNA עתיק (DNA שמקורו באורגניזם שמת לפני שנים רבות ולא נתון למנגנוני תיקון ושימור הקיימים באורגניזמים חיים). DNA זה הוא מטבעו באיכות מאוד נמוכה, עקב נזקים כימיים שנגרמו למולקולות בעקבות פגעי הזמן והעיבוד הכימי שהמגילות עברו בעת הכנתן. ה-DNA העתיק מופק במעבדה נקייה ייחודית המונעת זיהום הדגימות ב-DNA מודרני.

כדי לנתח את ה-DNA, היה על החוקרים להתחשב לא רק בנזק שנגרם לו ובכמויות המועטות של חומר גנטי שהופקו, אלא גם בכמויות המזהמים המשמעותיות בדגימות. במשך השנים הצטברו על המגילות מולקולות DNA מחיידקים, מפטריות ומבעלי חיים שונים, בעיקר מיני עטלפים שחיים במערות קומראן. זאת, בנוסף לטביעות DNA אנושי רבות, שמקורן הן באנשים אשר כתבו את המגילות וקראו בהן והן בהאנשים שגילו אותן, סחרו בהן או חקרו אותן (כפפות לא היו חלק מארגז הכלים של חוקרי המקרא באותה התקופה). 

לצורך ההתמודדות עם האתגרים הללו, פיתחנו שיטות ביואינפורמטיות המאפשרות זיהוי ברגישות גבוהה של בעל החיים ממנו הופקו המגילות, המתבססות על DNA מיטוכונדריאלי (שמקורו אימהי) [1]. במחקר גילינו שרוב המגילות שנדגמו הוכנו מעור של כבשה, מלבד שתיים שהוכנו מעור פרה. גילוי זה הפריד בין קטעים שנחשבו בעבר כשייכים לאותה המגילה, אך כעת נראה שמהווים גרסאות שונות של ספר ירמיהו. הממצאים מעידים על הפלורליזם הטקסטואלי בכת קומראן: נראה שחברי הכת היו מוכנים לקבל נוסחים שונים של ספרים תנ"כיים, תוך שימת דגש הרוח הכללית של הטקסט ועל תוכנו, ולא על המילים והנוסח המדוייק. כמו כן, כיוון שגידול פרות במדבר יהודה ככל הנראה לא היה אפשרי עקב היעדר תנאי מרעה ראויים, מסתמן שהמגילות הובאו ממקומות אחרים בממלכת יהודה. לכן, מגילות ירמיהו, וייתכן שגם מגילות נוספות מתוך האוסף האדיר שנמצא בקומראן, מקורן באתרים אחרים, יכולות ללמד אותנו על החיים בממלכת יהודה בתקופת בית שני ולא רק על אמונותיה של כת קטנה במדבר.

בנוסף, פיתחנו כלים חישוביים לסיווג המגילות העשויות מעור כבשה על פי ההבדלים ב-DNA המיטוכונדריאלי והגרעיני, כך שניתן להבדיל בין מקטעים שונים שנכתבו על כבשים שונות, ולזהות מקטעים שנכתבו על קלף שהופק מאותה כבשה. שיטות אלו אפשרו לחוקרים לחבר מקטעים שונים השייכים לאותה מגילה, לאתר את מקור הימצאן האמיתי של חלק מהדגימות, ולבסס את הקשר בין מגילות המכילות מאפיינים טקסטואליים ופילולוגיים ייחודיים לקומראן על סמך חתימות גנטיות ייחודיות שמאפיינות את המגילות הללו.

במחקר השתתפו ד"ר שרית ענוה, מורן נויהוף, ד"ר הילה גינגולד, אור שגיא מהמעבדה של פרופ' עודד רכבי באוניברסיטת תל אביב בשיתוף פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא. המחקר נעשה בשיתוף רשות העתיקות, פרופ' דורותה הושון מאונ' ת"א, וחוקרים מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה וקורנל בניו יורק.

מקורות:

[1] על דנא מיטוכונדריאלי

קריאה נוספת:

• כתבה מפורטת מאוד על המחקר בעיתון הארץ
• שיחה על המחקר בפודקסט "מדברימדע"
• כתבה ב-CNN
• כתבה ב-Jerusalem Post
• כתבה ב-National Geographic:
• המאמר המלא