בדיקת ההיריון שאנחנו מכירים היום היא מהירה, מדויקת, נוחה וזמינה. באופן מפתיע, לפני זמן לא רב, בדיקות ההיריון היו רחוקות מלהיות כל כך נוחות, ודרשו לבחון את דגימת השתן באופן שנראה לנו היום... לא-קונבנציונלי.

בדיקת ההיריון הביתית המוכרת לנו מזהה סימנים כימיים המאפיינים מצב של היריון בדגימת שתן. הסימן הכימי הנפוץ ביותר הוא נוכחותו של ההורמון החלבוני גונדוטרופין שלייתי אנושי (hCG). הורמון זה מופרש בתחילת ההיריון על ידי תאי השִליה המתפתחת. כמות ההורמון מוכפלת בכל יומיים ומגיעה לשיאה בחודש השלישי להיריון [1]. בדיקת ההיריון מזהה את נוכחות ההורמון בשתן החל משבועיים לאחר ההפריה.

אחד מתפקידי ההורמון hCG הוא לגרות מבנה הורמונלי שמתפתח בשחלה לאחר הביוץ, המכונה "הגופיף הצהוב" (Corpus luteum), ולאפשר לו להפריש הורמונים החיוניים להמשך ההיריון, כדוגמת הורמון הפרוגסטרון [2].

הורמון ה-hCG דומה במבנהו הכימי להורמון אחר, המכונה "הורמון ההצהבה" (Luteinizing hormone), המופרש מבלוטת יותרת המוח ותפקידו לעודד הבשלת ביציות וגירוי הביוץ – תהליך שבו יוצאת ביצית בשלה מהשחלה כחלק מהמחזור החודשי של האישה [3]. שני ההורמונים גם חולקים קולטן משותף. בגלל דמיון זה ניתן להשתמש בהורמון ה- hCG שבודד ונוקה משתן של נשים הרות על מנת לעודד ביוץ, כחלק מטיפולי פוריות [4,5].

משונה ככל שיישמע, שנים רבות לפני המצאת בדיקת ההיריון הביתית, דגימות שתן נאספו ונבדקו באמצעים מפתיעים.

העדויות הראשונות לבדיקות היריון תועדו בכתבים בני אלפי שנים בתרבות מצרים ויוון העתיקות. במצרים העתיקה, למשל, נהגו המצרים לאסוף דגימות שתן מנשים שנחשדו כהרות, ולהשקות באמצעותן את שדותיהם, כאשר סוג הדגן שצמח, חיטה או שעורה, וקצב הגדילה, שימשו כמדד לקיומו של היריון וכך גם חזו את מין העובר, עם סיכויי הצלחה מרשימים למדי לגבי היכולת לאבחן קיומו של היריון [6,7].

בדיקות ההיריון המודרניות המדויקות, שהתפתחו במהלך המאה ה-20 והתבססו על נוכחותו של הורמון ה-hCG בשתן של נשים הרות, לא היו פחות משונות ונעשו על ידי הזרקת השתן לגופם של בעלי חיים.

בשנת 1928 המציא צמד רופאים גרמנים - ד"ר אשהיים וד"ר וצונדק (שהיה גם חתן פרס ישראל לרפואה לשנת 1958), את בדיקת ההיריון המדויקת והאמינה הראשונה בהיסטוריה.

הבדיקה, שנודעה בתור "מבחן אשהיים-צונדק" (Aschheim- Zondek test), כללה הזרקת דגימת שתן מנוקה ומרוכזת מאישה שנחשדה כהרה, מתחת לעור של נקבת עכבר. אם האישה אכן הייתה הרה, נוכחות הורמון ה-hCG בגוף נקבת העכבר גרמה לה לבייץ. באמצעות המתת העכברה וניתוחה מספר שעות לאחר הזרקת השתן נבדק אם היא אכן מבייצת [8]. מבחן דומה פותח זמן קצר לאחר מכן, והתבסס על הזרקת שתן לארנבות [9].

מבחן אשהיים-צונדק ודומיו לא היו אידיאליים – הם ארכו זמן רב, עלותם הייתה גבוהה והם דרשו המתה של חיות רבות לצורך האבחון, ולכן לא היו זמינים לכל האוכלוסייה.

בשנות ה-30 פותחה שיטה חדשה, שכללה שיפור משמעותי של השיטה הקודמת, והיא הפכה לדרך האבחון הנפוצה בשנות ה-50. היא בוצעה על ידי הזרקת השתן לגופה של צפרדע מהמין "צפרדע רפואית מצויה" (Xenopus laevis) ובדיקת ביוץ ללא צורך בניתוח: בתגובה לנוכחות ההורמון בייצו הצפרדעים והטילו ביצים במים, וכך התאפשר לבחון את התוצאות בקלות. שיטה זאת הייתה מוצלחת מקודמותיה מכיוון שהייתה זולה, זמינה ומהירה יותר. בנוסף, ברוב המקרים לא היה צריך להמית את הצפרדע כדי לבדוק אם היה ביוץ, ולכן ניתן היה להשתמש בה כמה פעמים [10]. את השיטה פיתח חוקר בריטי בשם לנסלוט הוגבן (Lancelot Hogben), שבכלל חקר שינויי צבע בצפרדעים בהתאם לסביבה. הוגבן גילה לגמרי במקרה שהזרקה של מיצוי בלוטת יותרת המוח שהופקה משור גרמה לצפרדעים לבייץ ולהטיל ביצים.
פופולריות הבדיקה ע"ש הוגבן הובילה לרביית יתר ורכישה מסיבית של מין הצפרדע הרפואית ברחבי העולם, ותוך זמן קצר הפכה למודל מקובל לחקר שלל נושאים אחרים במעבדות מחקר רפואיות, בחקר החלל [11] ובחקר תאים עובריים [12].

אגב, להפצת היתר של הצפרדע הרפואית ברחבי העולם היו גם צדדים פחות חיוביים, שכן מאוחר יותר התגלה שמין זה נושא פטרייה, הקטלנית לדו-חיים רבים אחרים, שפגעה פגיעה אקולוגית הרסנית ביבשת אמריקה [13].

בדיקת ההיריון הביתית הראשונה, שפותחה בשנת 1967 על ידי מרגרט קריין, מנהלת מוצר בחברת תרופות אמריקנית, נראתה כמו ערכת כימיה קטנה, ודרשה מהבודקת לעבוד בדיוק רב ובזהירות עם מבחנות, טפטפות, תאי דם שמקורם בכבשים, נוגדנים ונוזל המכיל את ההורמון hCG, על מנת לבדוק את דגימת השתן שלה [14]. בדיקה זאת נחשבה לפורצת דרך, שכן פרט להיותה מהירה ומדויקת, היא אפשרה לנשים לבדוק היריון בנוחיות ובפרטיות בביתן, ללא תלות ברופאים. מסיבות שונות, נתקלה הבדיקה החדשה בהתנגדות חברתית קשה, וכך התעכבה הפצתה המסחרית בכמעט עשור [15].

מאז הפכו בדיקות ההיריון הביתיות לקטנות, זמינות ונוחות יותר לתפעול, והן שומרות על אותו עקרון פעולה – זיהוי הורמון ה-hCG בדגימת השתן, רק ללא תלות בצמח החיטה, בעכברים, בארנבות, בצפרדעים ובכבשים, וטוב שכך. תשאלו את סבא וסבתא, הם בטח יסכימו.

מקורות וקריאה נוספת:

1) בדיקת היריון, קופת חולים מאוחדת

2) סקירה על בדיקת ההיריון הביתית

3) על הביוץ וחישוב ימי הביוץ, קופת חולים כללית

4) הרחבה על הורמון ה-hCG

5) תרופות פריון, אתר בית חולים תל השומר

6) שיטה מצרית עתיקה לאבחון היריון ומין עוברי

7) בדיקות היריון היסטוריות, בלוג אוניברסיטת הארווארד

8) מבחן אשהיים-צונדק, בכתב העת NEJM

9) מבחן פרידמן, לבדיקת היריון על ידי הזרקת שתן לארנבת

10) בדיקת היריון על הצפרדע הרפואית המצויה, כתב העת Nature

11) איך הצפרדע הרפואית המצויה הגיעה... לחלל

12) הצפרדע הרפואית המצויה משמשת כמודל לחקר תאים עובריים

13) בדיקות ההיריון הובילו להפצת פטריה קטלנית לדו-חיים, כתב העת Nature

14) ערכת בדיקת ההיריון הביתית הראשונה שפותחה על ידי מרגרט קריין, מרשם הפטנטים ארה"ב

15) "האם ניתן לסמוך על נשים עם בדיקת היריון ביתית?", כתבה בעיתון NYT