התוכי אפור-חזה חי בצפון מזרח ברזיל ומוגבל לשני אתרים בלבד. המין הוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", כשאחת הבעיות עבור אוכלוסיית התוכים הייתה מחסור בחורי קינון טבעיים. כחלק מפרויקט שימור הותקנו עבורם קופסאות קינון מלאכותיות. הפרויקט נחל הצלחה: ב-2010 תועדו שלושה גוזלים שפרחו מהקן, ובשנה שעברה תועדו למעלה מ-300!

תוכי אפור-חזה (Pyrrhura griseipectus) התגלה לראשונה למדע לפני קצת יותר ממאה שנים. מין תוכי זה אנדמי לברזיל – כלומר, הוא חי אך ורק בצפון מזרח ברזיל [1]. גודלו הממוצע הוא כ-25 סנטימטרים והוא ניזון בעיקר מפירות, זרעים ופרחים. הוא מקנן אחת לשנה בין פברואר ליוני בתוך חורים בעצים [2]. בעבר אפשר היה למצוא אותו באזורים שונים בצפון מזרח המדינה, אבל כיום הוא מוגבל לשני יערות גשם הרריים: הרי בטוריטה (Baturité) והרי קויקסדה (Quixadá) הנמצאים במחוז סארה (Ceará). במבט ממעוף הציפור, היערות הללו הם ״איים״, מובלעות באזור שברובו אקלים וצמחייה מדבריים [1].

בשנת 2007 הוערך שישנם פחות מ-250 תוכים בלבד בטבע, ומצב השימור של המין הוכרז ״בסכנת הכחדה חמורה״ [4]. ישנן שתי סיבות עיקריות שהובילו למספר הפרטים הנמוך: הראשונה היא ציד בלתי חוקי נרחב של התוכים. התוכי אפור-חזה הוא חיית מחמד פופולרית במיוחד, מכיוון שהוא מסוגל לשרוד בתנאי שבי בדומה למיני תוכים אחרים.
הסיבה השנייה היא הרס בתי גידול. כריתת עצים באזור תפוצתו על מנת להקים מטעי פירות, קנה סוכר ובמיוחד פולי קפה הותירו באזור רק 13% מגודל היערות המקורי. אמנם הוקמו במחוז סארה מספר שמורות טבע, אך מכיוון שלא היתה אכיפה, בפועל לא העניקו שמורות הטבע הגנה לתוכים [1]. בגלל שחורי קינון מתאימים נמצאים בעיקר בגזעים של עצים זקנים, כריתת היערות יצרה מחסור במספר העצים הזקנים ובהתאם במספר חורי הקינון, דבר שפגע ישירות ביכולת ההתרבות של התוכים, מאחר שתוכים באופן כללי אינם בונים קנים בעצמם אלא מסתמכים לרוב על חורים בגזעי עצים [4].

בעבר חיו לפחות 15 אוכלוסיות של התוכים באזורים שונים בצפון מזרח ברזיל, אך לא היה מידע עדכני על אודותיהן. בשנת 2012 הוקם פרויקט מחקר לגיבוש תמונת מצב עדכנית על תפוצת התוכים. מיפוי האוכלוסיות נועד לבדוק לאילו מהן יש סיכויים גבוהים לשרוד, ובהתאם לתכנן תוכנית שימור יעילה וממוקדת. צוות חוקרים יצא לסרוק אתרים בשלושה מחוזות על פי עדויות היסטוריות (איפה נראו התוכים בעבר) ותנאי שטח (בתי גידול פוטנציאליים). כל אתר כלל מספר נקודות תצפית שנבחרו מראש. החוקרים עצרו בכל נקודה למשך עשר דקות, השקיפו על השטח בתקווה לראות או לשמוע את התוכי. אם לא מצאו עדויות לתוכים, השמיעו הקלטות של קריאת התוכי בניסיון למשוך את תשומת ליבם [3].

בנוסף, נערכו ראיונות עם תושבים מקומיים הגרים בסמוך ליערות הגשם. החוקרים קיוו ללמוד מהם על אזורים נוספים ולא ידועים שבהם חי התוכי. כצעד ראשוני, נבחנו התושבים על הידע שלהם בציפורים מקומיות על מנת שיהיה ניתן להעריך אם המידע שברשותם אמין. מתוך 100 ראיונות, רק 20 אנשים הצליחו לעבור את בוחן הצפרות הבסיסי, ומתוכם רק שישה סיפקו תיאור מדויק על תוכי אפור-חזה. נתון זה אינו מפתיע, מכיוון שעבור מרבית המרואיינים, הפעם האחרונה שראו את תוכי אפור-חזה היתה לפני שני עשורים [3].

תוצאות המחקר לא היו מאוד משמחות: מלבד שתי האוכלוסיות הידועות בהרי בטוריטה וקויקסדה, האתרים שנבדקו לא חשפו עדויות חדשות לקיומו של תוכי אפור-חזה, אפילו באתרים שבהם נצפה המין בעבר. יתכן כמובן שישנן אוכלוסיות תוכים שלא נצפו על ידי החוקרים, אך יש להניח שמדובר באוכלוסיות מאוד קטנות ומבודדות. עם זאת, אוכלוסייה חדשה וקטנה (חמישה פרטים בלבד [5]) התגלתה ברכס ההרים איברטמה (Ibaretama), גם הוא במחוז סארה [3]. המחקר הדגיש את הצורך הדחוף בפעולה על מנת לשמר את התוכים: בתמיכה ממשלתית הצליחו מספר ארגונים מקומיים ליזום תוכנית שימור עבור התוכים ובתי הגידול שלהם [6].

הסוגיה המרכזית שדרשה טיפול מיידי היתה פתרון בעיית הדיור – המחסור בחורי קינון. לכן מוקמו בשנת 2010 30 קופסאות קינון מלאכותיות באתרים שונים עבור התוכים, וכבר באותה השנה תועדו שלושה פרחונים, גוזלים שפרחו בהצלחה מהקן. בכל שנה עלה מספר הפרחונים, ובעקבות כך הותקנו 70 קנים נוספים. בשנה שעברה (2019) תועדו 324 פרחונים! בסך הכול, מתחילת הפרויקט, תועדו יותר מאלף פרחונים [6], עלייה דרמטית כשנלקחת בחשבון העובדה שלפני שנחנך הפרויקט היו פחות מ-250 פרטים [4]. הפרויקט הקפיד לשלב את התושבים המקומיים בשימור. הקנים המלאכותיים הותקנו בשטחים פרטיים והחוקרים דירבנו את התושבים לעזור ולתצפת על הקנים כדי למנוע ציד בלתי חוקי [6].

בעקבות הצלחת הפרויקט שונמך דירוג המין מחדש ל״בסכנת הכחדה״ [6]. כיום חיים כ-700 פרטים בהרי בטוריטה, כ-55 בהרי קויקסדה ושישה תוכים באיברטמה [7]. פרויקט השימור מתכנן להקים עוד שמורות טבע ולהוביל פרויקטים של שיקום אקולוגי על מנת להשיב את המין למקומות שבהם חי בעבר, וכך ליצור מספר אוכלוסיות מגוונות שיסייעו בשימור המין לטווח הארוך – גם ללא קנים מלאכותיים [6].

צילום: Fabio Nunes

מקורות ומידע נוסף:

1. תוכי אפור-חזה, מין בסכנת הכחדה
2. אתר פרויקט שימור תוכי אפור-חזה
3. דוח של פרויקט השימור של תוכי אפור-חזה בברזיל
4. מאמר על פרויקט השימור של תוכי אפור-חזה
5. נמצאה אוכלוסיה חדשה של תוכי אפור-חזה
6. עדכון פרויקט שימור תוכי-אפור חזה (30.4.2020)
7. תוכי אפור-חזה באתר IUCN
8. סרטון על פרויקט השימור של תוכי אפור-חזה בפורטוגזית עם כתוביות באנגלית