דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית נפוצה, המאופיינת בירידה במצב הרוח ובחיוניות, באובדן תחושת הנאה, בעייפות, בחוסר במוטיבציה, ובתסמינים רבים נוספים. לאורך ההיסטוריה, דיכאון קליני והפרעות נפשיות אחרות קוטלגו כהפרעות של "הנפש" או "הראש" בלבד, כאלה שאינן קשורות כלל לפיזיולוגיה של שאר הגוף, וכאלה שאינן בדיוק מחלות כשאר המחלות. כיום, הקהילה הרפואית והמדעית מבינה כי לא "הכל בראש": הדיכאון הקליני הוא הפרעה מורכבת ורב-סיבתית, ובין הגורמים העשויים לגרום להופעתה נמצאים גם דלקת ומערכת החיסון.

לפני כ-20 שנה, נכנסה גברת פ', אשר מאובחנת בדלקת מפרקים כרונית, אל מרפאתו של פרופסור בולמור. היא דיווחה על דיכאון קליני חמור, שכן היא התמודדה באותה תקופה עם כאבים איומים, לא הייתה מסוגלת לעבוד, וחשה חוסר חמור בחיי חברה. עם זאת, פרופסור אדוארד בלומר לא הסתפק בהסברים הישירים האלו לדיכאון ממנו היא סובלת, והחל לתהות לעצמו: האם יש קשר עמוק יותר בין המחלה הדלקתית שממנה סובלת גברת פ' לדיכאון? תהייה זו היא שהביאה אותו לחקור את התחום במשך שני עשורים [1].

[1] וידאו קצר באנגלית של פרופסור אדוארד בולמור, חוקר מוכר בתחום הנוירו-פסיכיאטריה, על הקשר בין דלקת לדיכאון

בעבר חשבו שהקשר בין המוח לשאר הגוף מוגבל ביותר, שכן המוח מוגן על ידי מבנה הנקרא מחסום הדם-מוח (באנגלית, Blood-Brain-Barrier, או BBB בקיצור). זהו מחסום המעביר מולקולות בצורה בררנית ולכן שומר בדרך כלל על המוח מפני פלישת פתוגנים ומזהמים. עם זאת, בעשור האחרון הראו מחקרים רבים שישנו קשר הדוק ודו-שיח מתמשך ומורכב בין הגוף למוח, בין היתר באמצעות מולקולות שחודרות מחסום זה. כך למשל, ציטוקינים, חלבונים המופרשים מתאי מערכת החיסון ומשמשים כשליחים לתקשורת בין-תאית, מדווחים למוח על הנעשה בגוף במצבים שונים (כמו למשל, תחושות לחץ), ויכולים לגרום לשינויים בדפוסי שינה, תיאבון ואף פעילות מינית [2]. 

כאשר אנחנו חולים במחלה שנגרמה בעקבות מחוללי מחלה כמו חיידקים או נגיפים, לעתים קרובות תתעורר דלקת - תאי מערכת החיסון יגויסו לאזור בו התיישב מחולל המחלה ויפרישו ציטוקינים שמטרתם ליצור שרשרת תגובות שתסייע במלחמה בו. ציטוקינים אלה יגיעו גם לרקמת המוח ויתקשרו איתה. המוח יקבל את האות מהציטוקינים הדלקתיים, וזה בתורו יחל תגובת שרשרת שתביא, בסופו של דבר, למה שמכונה "התנהגות מחלה" [3]. מעבר לחום שאותו כולנו מכירים היטב, "התנהגות מחלה" מכילה הרבה פעמים תסמינים המזכירים את אלו של הדיכאון - עייפות, חוסר חשק והנאה, ירידה בתיאבון ורבים נוספים.

דיכאון קליני המכונה גם דיכאון מג'ורי (Major Depression) הינו הפרעת נפש נפוצה ביותר: בישראל, בדומה לשאר העולם, כ-10% מהאוכלוסייה יחלו בה במהלך חייהם [4]. זוהי הפרעה המאופיינת בשלל רב של תסמינים, וביניהם תקופה ממושכת של מצב רוח ירוד, ירידה במרץ ובתחושת הנאה, ערך עצמי נמוך, עייפות והפרעות שינה, מחשבות פסימיות, חוסר רצון לחיות ומחשבות אובדניות. על כן, חשוב לשים לב ולטפל בה מוקדם ככל האפשר (במקרה הצורך - אנא עיינו ברשימתנו [5] המכילה קישורים לגורמים היכולים לסייע).

אז איך הדיכאון הקליני, הפרעה הנמשכת ברוב המקרים לאורך זמן רב יותר מהתקופה המוגבלת של רוב המחלות שנגרמות בעקבות חיידק או נגיף, יכול להיות קשור לדלקות בגוף? נחזור לציטוקינים שהזכרנו קודם לכן: כפי שתיארנו, הציטוקינים המופרשים בעת תגובה דלקתית יכולים לגרום למגוון של תסמינים המזכירים את תסמיני הדיכאון, כמו עייפות וירידה בתיאבון. מה שמקובל להניח הוא שתסמינים אלה עוזרים לגוף לשמר אנרגיה כדי להילחם בזיהום או בפציעה. עם זאת, תהליך "חיובי" זה יכול להשתבש, כאשר, למשל, הוא מתמשך יתר על המידה - והחשיפה של המוח לציטוקינים הדלקתיים אינה מופסקת בזמן. במקרה כזה, השפעות הציטוקינים על האיזון הכימי העדין במוח יכולות להיות ארוכות-טווח, ולהביא, בין היתר, לירידה משמעותית בכמויות של BDNF, חלבון התורם להישרדות של תאי עצב קיימים ולגדילה של תאי עצב חדשים [6]. ירידה בכמויות ה-BDNF, כדוגמה אחת מני רבות, נקשרה פעמים רבות להתפתחות של דיכאון קליני [7]. בנוסף לשינוי האיזון הכימי, ציטוקינים נחשדים פעמים רבות כ"מתווכים" של "השפעות סביבתיות" על התפתחות של דיכאון: טראומת ילדות, למשל, נחשבת גורם סיכון משמעותי לדיכאון בהמשך החיים - והציטוקינים נחשדים כמתווכים עיקריים בהשפעות ארוכות-הטווח של טראומה שכזו על הגוף. כך הציטוקינים, גם אם בדרך "עקיפה", עלולים להביא אנשים לדיכאון קליני [8].

חשוב להזכיר שוב שהדיכאון, בדומה להפרעות נפשיות ומוחיות רבות נוספות, מתגלה בעשורים האחרונים כהפרעה מורכבת שפעמים רבות אינה מופיעה כתוצאה של גורם אחד בלבד. לכן, לא כל הסובלים מדיכאון קליני סובלים מדלקת, ולא כל החולים בדלקות כרוניות סובלים מדיכאון קליני. עם זאת, תגליות על הקשרים שבין דלקת לדיכאון ודומות להן הביאו להבנה בקהילה המדעית, הרפואית, כמו גם הכללית, שאין הפרדה דיכוטומית בין מחלות הקשורות לנפש ולגוף. למעשה, האינטראקציה שבין הנפש והגוף היא מורכבת - ואפשר לרתום אותה לטיפולים אפקטיביים יותר. כך למשל, בעקבות גילוי הקשר האפשרי של הדלקת לדיכאון, נבדקים ונחקרים טיפולים בדיכאון באמצעות נוגדי דלקת [9]. האם ייתכן שאותה גברת פ', המאובחנת בדלקת מפרקים כרונית שהגיעה לדלתו פרופסור בולמור והתלוננה על תסמיני דיכאון קליני, יכולה להיות מטופלת בנוגדי דלקת, עבור הדיכאון הקליני עצמו? לא נוכל לדעת בוודאות את התשובה, אך בהחלט קיימת אפשרות כזאת.

השבוע היה שבוע המודעות לבריאות הנפש, ודווקא בתקופה לא פשוטה כמו זו של התפרצות נגיף הקורונה, חשוב לזכור שהלחץ, הבידוד החברתי ותחושת הלא-נודע הינם גורמי סיכון לדיכאון, כמו גם אובדן מקום העבודה וחולי. עלינו להתבונן מסביב ולבדוק האם אחד מחברינו או בני המשפחה שלנו חש בדיכאון וזקוק לעזרה מקצועית, ולהציע לפנות לכזו במקרה הצורך [5].

עיצבה יעל הלפרן

מקורות וקריאה נוספת:

[1] הוידאו בכתבה

[2] מאמר מכתב העת American Journal of Psychiatry המתאר קשרים בין ציטוקינים למצבים נפשיים והתנהגויות שונות

[3] מאמר מכתב העת Immunology and Allergy Clinics of North America המפרט על הקשרים שבין ציטוקינים, התנהגות מחלה ודיכאון

[4] מסמך המסכם ממצאים עיקריים מסקר בריאות הנפש בעולם אודות הפרעות דכאון וחרדה בישראל, מטעם משרד הבריאות

[5] רשימת ארגונים מסייעים במצבי לחץ נפשיים 

[6] מאמר מכתב העת Neuroscience הפורט את המנגנונים הביולוגיים שמאחורי הקשר בין ציטוקינים דלקתיים ודיכאון

[7] מאמר מכתב העת Psychiatry Investigation המתאר את הקשר בין BDNF לבין דיכאון קליני

[8] מאמר מכתב העת Molecular Psychiatry המסביר את הקשר טראומת ילדות לבין דלקת בבגרות

[9] מאמר מכתב העת Current Neuropharmacology הסוקר את המחקר על טיפול בדיכאון באמצעות נוגדי דלקת