חבּורות או בשמן הרווח "מכות כחולות" הן לרוב לא רק כחולות. מספר צבעים משתלבים ומשתנים בהן בהדרגה במסגרת החלמתן, כחלק מפירוק מולקולות המוגלובין. הידע אודות זמני השינוי והצבעים המעורבים מסייע בחקר מקרי אלימות.

כל אחד מאתנו קיבל בחייו מכות יבשות ושם לב שהן נוטות לשנות את צבען ככל שהימים חולפים - מאדום לכחול ואפילו לירוק, צהוב וחום. אז למה זה קורה, ואיך חוקרים משתמשים בידע הזה כראייה משפטית?

לעיתים, כאשר אנו מקבלים מכה מחפץ קהה, השכבות החיצוניות של העור אינן נקרעות אך הנימים והוורידים הקטנים באזור המכה כן נקרעים, כך שהדם יוצא החוצה אל החלל שבין התאים ומצטבר בו. הצטברות זו של דם היא הצבע שאנו רואים כלפי חוץ. נוזל הדם מכיל תאי דם אדומים אשר תפקידם העיקרי הינו לשאת חמצן מהריאות לרקמות הגוף. החמצן נקשר למולקולות הקרויות המוגלובין (עליהן כתבנו בעבר) וכוללות אטומי ברזל. כאשר ההמוגלובין קושר חמצן בכמות גבוהה הוא מקנה לדם צבע אדום בהיר ואילו כאשר כמות החמצן הקשורה להמוגלובין יורדת צבע הדם הופך לאדום כהה, לכן תחילה המכה תיראה אדומה ואף כחולה. הצבע הכחול אותו נראה מבעד לעור אינו נובע מצבעו של הדם, שנשאר תמיד אדום, אלא בשל העובדה שצבעו האדום כהה של הדם העני בחמצן מבעד לשכבות העור עובר מיסוך ונראה לעינינו ככחול [1]. לאחר כמה ימים, החבּורה צפויה להתחיל לשנות את צבעה לירוק ולצהוב, שינויים הנובעים מפירוק ההמוגלובין שבתאי הדם.

על מנת למחזר את הברזל המצוי בהמוגלובין לשימוש חוזר, ההמוגלובין מפורק על ידי תאי דם לבנים מסוג מאקרופאגים (Macrophages) השייכים למערכת החיסון. תחילה יפורק ההמוגלובין לחומר שצבעו ירוק, בשם ביליורדין (Biliverdin). ביליורדין מצוי גם בנוזל המרה שבמערכת העיכול ומקנה גם לו את צבעו הירוק. לאחר מכן, ביליורדין מפורק לבילירובין (Bilirubin) שצבעו צהוב. בילירובין היא המולקולה שמקנה את הצבע הצהוב לשתן, וכן את הצבע הצהוב לעורם של אנשים הסובלים מצהבת [2,3]. לעיתים ניתן לראות צבע חום באזור החבּורה בשל הצטברות המוסידרין (Hemosiderin). המוסידרין מקורו בברזל שאוחסן בתאים המקרופאגים [4].

לאחר שלבים אלו, החבּורה אינה צפויה לשנות יותר את צבעה והיא תתעמעם בהדרגה עד היעלמות. ישנן סיבות בגינן אנשים מסוימים נוטים ליצירת חבּורות יותר מאחרים, לדוגמה ירידה בקרישת הדם, היכולה לנבוע מסיבות גנטיות, ממחסור בויטמינים ואף מנטילת תרופות מסוימות. 

כאשר רופאים משפטיים באים לפענח מקרי תקיפה והתעללות על סמך החבּורות של הקורבנות, ניתוח מאפייני המכה הוא דבר חשוב, היכול ללמד על גיל החבלה, מיקום, עוצמת הפגיעה ועוד. עם זאת, ההערכה אינה דבר פשוט, מכיוון שהיא סובייקטיבית, תלויה בנסיון המעריך ובמאפיינים שונים של האדם אשר קיבל את המכה.
מדובר בהערכה מאתגרת, מכיוון שלרוב כמה צבעים מופיעים יחד באותה החבּורה וכן, זמני המעבר בין צבע לצבע אינם קבועים. צבע החבּורה מושפע מצורת המכה, עוצמתה, צבע עור הנבדק ועוד.

בנוסף, מיקום החבּורה לא תמיד מעיד על מיקום הפגיעה - בשל כוח המשיכה, שטפי דם תת עוריים נודדים ומתנקזים במקומות שונים. לדוגמה, מכה במצח יכולה להוביל לשטף דם בעפעפיים. לכן, אם נציג לכמה חוקרים משפטיים שונים את אותה חבּורה, כדאי שנצפה לקבל תשובות מעט שונות. למרות זאת, כלי זה עודנו משמש חוקרי רפואה משפטית וקיימים ניסיונות לשפר את דיוקו (למשל על ידי שימוש במכשיר המודד באופן אובייקטיבי את הצבעים המצויים בחבּורה) [5,6].

ישנם כמה עקרונות מנחים שיכולים לעזור גם לנו לשער את גילה של החבּורה הפרטית שלנו. מוסכם שבסמוך לקבלת המכה הצבעים הדומיננטיים יהיו אדום וכחול, אשר באופן הדרגתי יוחלפו בצבעים ירוק וצהוב. לכן, בהינתן ובמכה אינם מופיעים הצבעים ירוק וצהוב סביר להניח שהינה מכה חדשה בת יום-יומיים. לעומת זאת, אם במכה אינם מופיעים הצבעים אדום וכחול סביר להניח שזו מכה ישנה בת למעלה משבוע.
בטווח הימים שבין יומיים לשבוע תוכלו לחזות בערבוב מופלא של כמה צבעים יחד וכנראה שתצטרכו יותר מלקרוא את הפוסט הזה כדי לדעת בת כמה החבּורה שלכם. 

מקורות וקריאה נוספת: 

1. כתבה העוסקת בצבע הדם והסיבות שהינו נראה כחול מבעד לעור.
2. מאמר העוסק בשני סוגי האנזים המפרק המוגלובין בחבּורות.
3. ספר העוסק במטבוליזם של בילירובין.
4. מאמר העוסק בניתוח היסטולוגי של חבּורות ובין היתר מדגיש את נוכחותם של מאקרופאגים המכילים המוסידרין.
5. מאמר סקירה המסכם תוצאות של מחקרים שונים ומציג קווים מנחים לקביעת גילן של חבּורות על פי צבען.
6. מאמר הבודק שימוש במכשיר קולורמיטר למדידת צבע החבּורה לקביעת גילה וכן השפעת מאפייניו האינדיבידואלים של הנבדק על צבע החבּורה. 
7. פוסט קודם בנושא המוגלובין