לכבוד יום העצמאות הצטרפו אלינו למסעות טיפת מים ברחבי מערכת המים הארץ הישראלית ותלמדו על הכנרת ועל השפעת שינויי מפלס הכנרת על איכות המים

נחה לה טיפה על מימיו של הים התיכון, לרגע חשה הטיפה רוח חמימה והופ היא כבר שינתה מצב צבירה, בדרכה הלאה ומעלה. בהגיעה לגובה רם, הסתכלה הטיפה מטה, שם ראתה אגם, לא גדול לא קטן. והנה, רוח קרירה מרגישה הטיפה, והיא כבר בדרכה מטה. על פני האגם פוגשת הטיפה חברות מלוחות, מתוקות, טיפות נחלים, גשם ואקוופרים לרוב. והמשותף לכולן? בהתרגשות הן צועקות "את הסכר לפתוח!"
התבלבלה הטיפה ואת הלפטופ פתחה, על מה כל המהומה גיגלה.

עד מהרה הבינה הטיפה שהיא באגם הכנרת, ומדובר בסכר דגניה. הסכר תוכנן לאגור את מי הכנרת ולהפוך אותה למקור המים החשוב של מדינת ישראל.
המוביל הארצי שנבנה ב-1964 מהווה נדבך חשוב במערכת, ותפקידו לשנע מים מהכנרת לחלקים אחרים של המדינה. על כן, כולנו גדלנו על עדכונים של מפלס הכנרת המחולק לשלושה קווים: קו אדום עליון, אדום תחתון וקו שחור. הקו האדום העליון נמצא ברום של מינוס 208.8 מטרים מתחת לפני הים. עליית המים מעל מפלס זה תביא להצפות לאורך חופי הכנרת והישובים הסמוכים. הקו התחתון השחור נקבע בשנת 2001 כאשר הכנרת הגיעה למפלס מבהיל של מינוס 214.87. זהו המפלס הנמוך ביותר שנמדד בכנרת, קצת מתחת לגובה זה לא ניתן לשאוב מהכנרת באמצעים הקיימים היום, רחמנא ליצלן.
המפלס האדום התחתון עומד על מינוס 213. שאיבה מתחת למפלס זה יכולה לפגוע במערכת האקולוגית שתגרום לירידת איכות המים [1].

אם אתם שואלים את עצמכם "איך ירידת המפלס יכולה לפגוע בטיב מי הכנרת?", אתם במקום הנכון.
התשובה לכך נעוצה במה שגילתה הטיפה שלנו – רוב מימי האגם המתוקים מגיעים מנחל הירדן, אולם מי תהום מלוחים מסתננים גם הם לאגם. למרות שנהוג לחשוב על הכנרת כאגם מים מתוקים, היא מלוחה כפי עשרה ממי תהום מתוקים ונחלים [2]. מקור מי התהום המלוחים עדין לא ברור לחלוטין. הסבר אפשרי הוא שבקע ים המלח הנמוך מנקז לתוכו מים שמתאדים וממליחים עם הזמן (קחו כוס עם מים ומלח, תאדו חלק מהמים ותיווכחו שמליחותם עלתה) .

בעבר, מליחות הכנרת הייתה כה גבוהה עד שלא היה ניתן אפילו להשתמש במי הכנרת לגידולים חקלאים. על מנת להוריד את מליחות האגם, נבנה האח הקטן והפחות ידוע של המוביל הארצי, "המוביל המלוח". תפקידו הוא לאסוף את מי התהום המלוחים ולשנע אותם לחלקו הדרומי של נהר הירדן ולים המלח. למרות קיומו ותיפקודו בגבורה, התעורר חשש שספיקת מי התהום המלוחים תוגבר במידה ומפלס הכנרת ירד יותר מידי. על פי מודל זה, משקל המים מתפקד כמעין פקק על מי התהום המלוחים שנמצאים מתחת לקרקעית הכנרת.
על פי מודל אחר, מי התהום המתוקים גבוהים ממי התהום המלוחים כך שזרימה מוגברת שלהם "תעבור" דרך מי התהום המלוחים ותדחף אותם לעבר הכנרת. על כן, ירידת מפלס הכנרת עלולה להוביל לספיקה גדולה של מים מתוקים ומלוחים גם יחד.
על מנת להתמודד עם התהליך הזה, הוחלט לשאוב מי תהום בגליל, מה שיקטין את הספיקה של המים המתוקים, וכך למנוע את הדחיפה של מי התהום המלוחים לתוך הכנרת [2].

על מנת להבין את המודלים האלו קצת יותר טוב, נחזור לקהלת ולמשפט האלמותי "כל הנחלים הולכים לים" (או לכנרת). למעשה, המשפט משקף ידיעה שאנחנו מבינים מימים ימימה - מים זורמים ממקום גבוה למקום נמוך. מי תהום הם לא יוצאי דופן, הם זורמים ממקום שבו מפלסם גבוה למקום שבו מפלסם נמוך. מהירות הזרימה של המים קשורה גם היא בהפרש המפלסים. ככל שהפרש המפלסים גדול יותר, המים יזרמו מהר יותר (למשל השוו את זחילת מי הירקון לעומת מהירות שטפון בעין גדי). לכן, אם נוריד את המפלס במעלה הזרם, ונשאיר את המפלס במורד הזרם קבוע, הפרש המפלסים יקטן ואיתו גם ספיקת המים. החוק שמתאר זרימת נוזל בתווך גרגירי נקרא חוק דרסי, והוא להידרולוגיה מה שחוקי ניוטון הם למכניקה (מוזמנים להעמיק פה [3]).

כיום, עם עליית כמות המים המותפלים, משק המים במדינה כבר לא בסכנת משבר כפי שהיה בעבר וקל יותר לשלוט על מפלס הכנרת. למרות זאת מפלסה הוא עדיין חלק גדול מהפולקלור הארץ ישראלי, הרי כפי שגילתה הטיפה זה אגם המים המתוקים היחיד שיש בארץ. לשמחת כולם השנתיים האחרונות היו ברוכות גשמים וכרגע מפלס הכנרת נמצא מספר ס"מ מתחת למפלסו העליון, אז בואו נצטרף לטיפות הפעלתניות מהאגם, נקווה לאירוע גשם אחרון לשנה כך שנוכל גם אנחנו לצעוק "את הסכר לפתוח". חג עצמאות שמח ובריא לכולם!

נכתב על ידי בר אוריין וד"ר יעל קירו.
ד"ר יעל קירו היא חוקרת במחלקה למדעי כדור הארץ והחלל, מכון ויצמן. היא גיאוכימאית שמתעניינת בעיקר באקלים קדום, אקוויפרים חופיים והכימיה של האוקיינוס.

מקורות וקריאה נוספת:

1. מידע על מפלס הכנרת, המשרד להגנת הסביבה
2. על רמת המליחות של הכנרת, והסיבות לכך
3. סרטון הסבר על חוק דרסי