לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה החלטנו להעלות בעמוד שלנו, פוסט קצת שונה: נספר לכם על ד"ר ויקטור פראנקל, פסיכיאטר, נוירולוג וסופר יהודי, שהיה בזמן השואה בגטו טרייזינשטט (טרזין) ,ובמחנות אושוויץ ודכאו. חוויות ההישרדות שלו בשואה הביאו אותו לפיתוח שיטת טיפול הקרויה לוגותרפיה ("טיפול באמצעות משמעות" [4]).

בספרו "האדם מחפש משמעות" [1] מספר פראנקל: "שיעור התמותה בשבוע שבין חג המולד 1944 ובין ראש השנה הנוצרי גדל למעלה מכל מה שהיה". הסיבה להבנתו: "הרבה אסירים השתעשעו בתקווה תמימה כי בחג המולד ישובו לביתם, וכשזה לא קרה, הם התאכזבו. הדבר השפיע על כוח התנגדותם ורבים מהם מתו". האם אכזבתם הקשה מהשחרור המיוחל שלא הגיע החלשה את גופם?  

כפי שניתן להסיק מסיפורו של ד"ר פראנקל, נראה שדווקא אופטימיסטים מועדים יותר לפורענות כשתקוותם מתנפצת מול המציאות. במפתיע, סיפור זה דומה מאוד לסיפור שסופר על ידי האדמירל האמריקאי ג'ים סטוקדייל [3] שהיה בשבי בויאטנם. הוא סיפר שדווקא שבויים אופטימיים היו אלו שלא שרדו, כיוון שפיתחו תקוות שווא לשחרור מהיר והתבדו. אפקט זה, שנודע בשם "פרדוקס סטוקדייל", הוא הקונפליקט בין האמונה בסוף חיובי וב"הכל יסתדר" לבין ההכרה בעובדות המציאות גם כאשר הינן אכזריות וקשה להתמודד עימן.

ד״ר פראנקל שרד את זוועות השואה. "חווייתו האישית ותצפיותיו על השורדים סביבו, כמו גם על אלו שלא שרדו, הובילו אותו להכיר בחשיבותה של מציאת משמעות אינדיבידואלית כמקור כוח מול מציאות החיים הקשה"  לדוגמה, פראנקל מספר על עצמו שרכיב מרכזי במשמעות האינדיבידואלית שלו היה הרצון לשרוד כדי לספר את סיפורו. אכן, הוא הגשים זאת ולאחר השואה והיה לאחד מאבות האסכולה ההומנית-אקזיסטנציאליסטית, במסגרתה הגה והנחיל את תורת הטיפול ודרכי החשיבה של הלוגותרפיה (טיפול באמצעות משמעות) [4], אשר שימשה בסיס תאורטי למה שלימים הפך לענף הפסיכולוגיה החיובית. [5]

לאחרונה נעשו מחקרים אשר יכולים לתת הסבר לבסיס ההבנה כיצד אמונתו של האדם יכולה להשפיע על בריאותו, כשבאחד המחקרים הדגימו כיצד ההפעלה של "מערכת תגמול" - מערכת במוח אשר מתווכת את הציפייה למשהו חיובי ללמידה וחיזוקים חיוביים - יכולה לשפר את תפקוד המערכת החיסונית בתגובתה כנגד זיהום מחיידקים, ואף לשפר את העמידות נגד סרטן. בנוסף, מספר מחקרים הציעו מנגנון שמסביר כיצד משפיעות תרופות פלציבו על מערכת זו ([2]). גם היום, מדענים רבים מנסים להבין את הרקע הביולוגי בבסיס הקשר בין הגוף למחשבה, לאמונה ולרגש, אך מחקרים אלו עדיין בחיתוליהם. 

ביום השואה, בתקופה לא פשוטה זו, בה העתיד לא נודע, הפחד ממלא והאתגרים מרובים, כדאי להטות אוזן להגותו של ויקטור פראנקל שלמד איך לצמוח בעת משבר. אמנם, המדע עדיין לא מיפה את האזור במוח האחראי למשמעות, אולם גם הספקנים ביננו יודו שיש כנראה משהו חיובי בחשיבה עם משמעות.

מקורות:

 [1] הספר "האדם מחפש משמעות"

[2] תחשוב טוב , יהיה טוב. פוסט שלנו על חשיבה חיובית והשפעתה על מערכת החיסון 

 [3] "פרדוקס סטוקדייל"

[4] לוגותרפיה 

[5] חיבור בין לוגותרפיה ל"חשיבה חיובית"