מערכת החיסון שלנו מייצרת נוגדנים בתגובה לגורם זר שאותו פגשה. בעוד שבדיקה יכולה לאשש שהתרחשה חשיפה לגורם מחלה כגון נגיפים וחיידקים, יש לה מגבלות והיא אינה פתרון קסם למלחמה במגיפות. נסביר את עקרונות הבדיקה ונמנה מספר יתרונות וחסרונות.

בשבועות האחרונים אנחנו מתמודדים עם מגיפת הקורונה, או בשמה הרשמי, COVID-19. לעיתים קרובות נשמעות קריאות להגדיל מאוד את מספר הבדיקות המבוצעות בארץ, וכן, מפעם לפעם עולים בתקשורת פרסומים של חברות שמייצרות ערכות בדיקה מהירות. בדיקות אלו מבוססות על אימות נוכחותם של נוגדנים כנגד הנגיף הגורם למחלה, הנקרא -SARS-CoV-2, בדם של הנבדק, ומטרתן להכריע האם הנבדק נחשף לנגיף או לא. 

ראשית, נסביר בקצרה מהם נוגדנים וכיצד מבוצעת הבדיקה. כאשר תאי הגוף שלנו מזהים שהודבקו על ידי נגיף, הם מזעיקים למקום את תאי מערכת החיסון. כתוצאה מכך, מתחילה שרשרת אירועים ארוכה ומורכבת, שבסופה, לאחר שבוע (או יותר), תאי דם לבנים שנקראים תאי B מתחילים לייצר נוגדנים. נוגדנים הם חלבונים שמזהים את הנגיף התוקף בלבד, בצורה מדוייקת ביותר.

כל נוגדן שנוצר מזהה אזור אחר בנגיף, וכל אזור כזה נקרא בשם הכללי אנטיגן. כל נוגדן מזהה אנטיגן יחיד. כאשר נוגדן מזהה את האנטיגן שלו, הוא נקשר אליו בקשר כימי חזק ומנטרל אותו. הנוגדנים הראשונים שנוצרים בדם הם נוגדנים מסוג IgM. הם נשארים בדם במשך מספר שבועות, ואחר-כך יתחלפו בנוגדנים מסוג אחר, שמכונה IgG.

על מנת לאתר נוגדנים כנגד אנטיגן מסוים, נוטלים דם מהנבדק. ערכת הבדיקה במעבדה כוללת צלחת פלסטיק בציפוי מיוחד אליו מקובע מבעוד מועד האנטיגן באופן כימי. במקרה של נגיף ה-SARS-CoV-2 האנטיגנים יהיו חלבון או מספר חלבונים מהמעטפת של הנגיף. השלב הבא הוא הזרמת סרום (נוזל הדם ללא תאי הדם) מדגימת הדם על גבי האנטיגן המקובע לצלחת הפלסטיק. אם קיימים בדם נוגדנים ספציפיים כנגד האנטיגן הם ייקשרו אליו בקשר כימי חזק בשלב זה. כעת יש לשפוך את עודפי נוזל הדם ואת הנוגדנים שלא נקשרו אל האנטיגן המקובע. בשלב

הבא אנו זקוקים למשהו שיוכל לסמן לנו צמדים של אנטיגן ונוגדן. לשם כך אנחנו זקוקים לנוגדן נוסף שמגיע בערכת הבדיקה (נוגדן שניוני): זהו נוגדן שצד אחד שלו מזהה במדויק את הנוגדן האנושי מהדם, ואילו הצד השני שלו מסומן כך שנוכל לראות אותו בקלות. סימון זה יכול להיות צבען כלשהו, או למשל חלבון אשר מייצר תוצר צבעוני. באופן זה, הנוגדן הצבעוני ייקשר לצמדי הנוגדן והאנטיגן שהבדיקה מנסה לאתר ויסמן אותו בצבע. 

על מנת להעריך מהו ריכוז הנוגדן בדם משתמשים במכשיר שקורא כמה צמדים צבעוניים התקבלו. כמובן שאם לא התקבל שום צבע ניתן להסיק שאין בדם את הנוגדן המבוקש כלל.  

יתרונה העיקרי של הבדיקה הוא שהיא מסוגלת לאתר גם הדבקות שהתרחשה לפני זמן רב. כלומר, בהתייחס למגיפת ה-COVID-19, בעוד מספר שבועות או חודשים יהיה אפשר לאתר את כל האנשים שנחשפו, אפילו אם לא אותרו בזמן השתוללות המגפה. לצד זה, ישנם שני חסרונות משמעותיים: הראשון, נוגדנים מסוג IgM מתחילים להיווצר בדם כשבוע ויותר לאחר התחלת התגובה החיסונית להדבקה. כלומר, בשלב שבו הבדיקה תזהה את הנוגדנים, האדם כבר חולה וכבר הספיק להדביק אנשים אחרים. היא אינה יכולה לזהות שלבים ראשוניים של הדבקה. השני, הנוגדנים נשארים בדם תקופה ארוכה. אפילו אם מוצאים נוגדני IgM בדם של נבדק, אין דרך לדעת האם נחשף לנגיף לפני שבועיים או לפני ארבעה שבועות. המשמעות היא שהבדיקה תזהה גם אנשים שהנגיף כבר לא קיים בגופם. לעומת זאת, אם הבדיקה מזהה נוגדנים מסוג IgG אז ניתן לדעת שההדבקה קרתה מזמן, ולמרות

שעדיין חסר הרבה מידע על הגנה חיסונית ארוכת טווח כנגד נגיף ה-SARS-CoV-2, ניתן להעריך בזהירות שהמצאם של נוגדנים אלו מצביע על כך שהנבדק אינו מידבק בשלב נטילת הבדיקה.

לסיכום, בדיקות נוגדנים יכולות ללמד על היקף החשיפה לנגיף ולסייע בחקירת ההתפרצות. היא יכולה להיות שימושית מאוד אם רוצים לבדוק את היקף ההדבקה בקהילה. לשם כך, יש לבדוק מספר גדול של אנשים ולחזור על הבדיקה לעיתים קרובות כדי לאתר כמה אנשים כבר מייצרים נוגדנים מסוג IgM וכמה מייצרים נוגדני IgG. אולם, חשוב לזכור כי מדובר בכלי פחות יעיל לאיתור חולים שנדבקו זה עתה. לשם כך, עדיף להשתמש בבדיקה שמאתרת את הנגיף עצמו בגופם של נבדקים, כמו למשל בדיקת RT-PCR עליה כתבנו בעבר [4].

מקורות וקריאה נוספת:

[1] הסבר על נוגדנים מסוג IgM
[2] הסבר על נוגדנים מסוג IgG
[3] שיטה לאיתור נוגדנים ספציפיים בדם
[4] פוסט קודם בנושא שיטת RT-PCR לאבחון נגיף הקורונה