מחקר ישראלי בחן את מצב העופות בארץ ב-15 השנים האחרונות וגילה שיש עלייה במספר מיני העופות הפולשים לעומת ירידה במספר הציפורים המקומיות.

פעילות בני האדם שנעשתה בשנים האחרונות הובילה להשלכות קשות על עופות - בין אם מדובר בפעילות חקלאית אינטנסיבית, בבנייה או בעיור. אוכלוסיות שלמות של עופות החלו לקרוס באירופה, בארצות הברית וגם כאן בארץ. אבל כמו בכל מצב בחיים, יש מפסידים – ויש מנצחים.

ציפורים מקומיות שהצליחו להתאים את עצמן לחיים בעיר החלו לשגשג. הרי בסך הכל, החיים בעיר מלאים בהזדמנויות חדשות! מזון נעשה זמין יותר: מגוון עשיר של צמחיה בפארקים ובגינות פרטיות, שאריות מזון, או האכלה יזומה על ידי חובבי ציפורים. פתאום צצו גם אפשרויות דיור חדשות: קופסאות עץ שהותקנו עבור ציפורים כקנים מלאכותיים, כמו גם אפשרויות להתיישבות במבנים שונים. העתיד נראה ורוד עבור ציפורים כמו דרור הבית, ירגזי מצוי, בולבול צהוב-שת, עורב אפור ושחרור.

אבל מה קורה כשאנשים מייבאים לארץ עופות חדשים ואקזוטיים, שלא לומר פולשים? למשל, תוכי נזירי מדרום אמריקה, דררת קרמר (דררה) מאסיה ומאפריקה, או המיינה ההודית, ציפור שיר טרופית שמקורה בכלל מדרום אסיה. שני המינים האחרונים, אגב, נכללים ברשימה המפוקפקת של ״מאה המינים הפולשים ההרסניים ביותר בעולם״. איך משפיעה הגעתן על הציפורים המקומיות? בשתי מילים: לא טוב.

מחקר ישראלי של אגט קוליאוני ואסף שוורץ מהטכניון בחן את מצב הציפורים בארץ ב-15 השנים האחרונות. לשם כך הם השתמשו בשלושה מאגרי מידע שונים של סקרי ציפורים באזורים שונים: פארק הירקון בתל אביב, שמורת הטבע רמת הנדיב ליד זכרון יעקב, וכן תצפיות מכל רחבי הארץ בחסות פרויקט המדע האזרחי ״ספירת הציפורים הגדולה״. פרויקטים של מדע אזרחי מערבים את הציבור הרחב במחקר מדעי ונותנים לאנשים שאינם בהכרח מדענים את האפשרות להשתלב ולתרום למדע. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחקר ציפורים, מכיוון שצפרות היא תחביב מאד נפוץ. ספירת ציפורים כזו נערכה בארץ רק לפני כמה שבועות.

תוצאות המחקר היו עגומות למדי עבור הציפורים המקומיות שלנו. כמגמה כללית, יש כיום בישראל עלייה במספר העופות הפולשים לעומת ירידה במספר המינים המקומיים: אוכלוסיית המיינה ההודית גדלה ב-843% מאז שנת 2006, כמו גם אוכלוסיית הדררה שהתעצמה ב-250% ב-15 השנים האחרונות. מספר דרורי הבית הצטמצם כמעט בשליש ואוכלוסיית בולבול-צהוב-שת קטנה כמעט בחצי. נצפו הרבה פחות צופיות (ירידה של 57%), דוכיפת (ירידה של 38%) ופשושים (ירידה של 35%).

השינוי הדרמטי ביותר התרחש בתל אביב. אם בעבר תושביו הבולטים של פארק הירקון היו ציפורים מקומיות כמו דרור הבית, בולבול צהוב-שת, פשוש, יונת הסלע וסיקסק, היום ניתן למצוא בפארק בעיקר מיינות הודיות, דררות ותוכים נזיריים - שלושתם מינים פולשים. העובדה שמיינות ודררות חומסות קנים של דרורים, ובמקרים מסוימים אף צדות המיינות את גוזליהם, יכולה להסביר את הקשר בין העלייה החדה במספר המיינות לעומת הירידה הדרסטית במספר הדרורים בפארק הירקון. ציפורים כמו ירגזי מצוי או נקר סורי לא הושפעו מהגעת המינים הפולשים לפארק הירקון, ככל הנראה בגלל שגודל חור הכניסה לקנים שלהם קטן מדי עבור המיינות והדררות.

בהשוואה לתל אביב, בצפון הארץ נרשמה ירידה קלה בלבד במספר הדרורים, ועליה קטנה במספר המיינות והדררות. בהרי ירושלים נצפו לאורך השנים יותר דרורים. אמנם עם הזמן החלו להופיע שם גם מיינות, אבל במידה מצומצמת. בשמורת הטבע רמת הנדיב לא נרשם שינוי משמעותי במגוון המינים בפארק. אמנם בינתיים נראה שמיינות הודיות, דררות ותוכים נזיריים מוגבלות לסביבה עירונית, אך חשוב לזכור שהן התחילו את דרכן בתל אביב, ולכן היה להן יותר זמן להתבסס בסביבתה. ייתכן וזה רק עניין של זמן עד שיתבססו באזורים אחרים בארץ ויגרמו לדחיקתם של המינים המקומיים. יש לציין, שהמאמר השווה רק בין אוכלוסיות של ציפורים מקומיות לבין מינים פולשים, ולא כלל שינויים סביבתיים, לדוגמה עיור, שיכלו גם להוביל לפגיעה במינים המקומיים.

לאחרונה התירה רשות הטבע והגנים ירי במיינה ההודית בניסיון להגביל את התפשטותה. אך זוהי יוזמה שייתכן והגיעה מאוחר מידי. ללא פעולות יזומות נגד המינים הפולשים כמו גם מניעת הגעתם של עופות פולשים חדשים, אוכלוסיותיהן ימשיכו לגדול, למלא את הארץ ולגרום להשלכות שליליות על הציפורים המקומיות.

מקורות וקריאה נוספת

1. למאמר - כשהמנצחים הם המפסידים: ציפורים פולשות מנצחות את הציפורים המקומיות
2. היתר כללי לצידה ופגיעה במיינה הודית לשנת 2020
3.  פוסט קודם הנושא ספירת הציפורים הגדולה 2020