במסגרת ניסוי שגרתי, קבוצת חוקרים גילתה כי אחת מחולדות המחקר איבדה אחוז ניכר מרקמת המוח שלה כתוצאה ממצב רפואי בשם הידרוצפלוס, בו לחץ נוזלים הולך וגובר בתוך הגולגולת פוגע ברקמת המוח. למרות הפגיעה המוחית הקשה ממנה סבלה חולדה זו, היא תפקדה כרגיל. מקרה זה ממחיש את כוחה של הפלסטיות המוחית.

בשנים האחרונות מדובר הרבה על תכונת הפלסטיות של המוח, הלא היא היכולת של המוח להשתנות ולהתאים את עצמו לסביבה. תכונה זו הכרחית לטובת למידה והסתגלות ומאפשרת לנו להשתנות לאורך כל חיינו. עד כמה המוח הוא באמת פלסטי? מסיפורה של חולדת מעבדה אחת, ניתן ללמוד שהתשובה היא: מאוד!

חולדה זו הגיעה למעבדתו של החוקר קרייג פריס (Ferris) באוניברסיטת נורת׳ איסטרן (Northeastern University) שבבוסטון לטובת ניסוי שגרתי. כמו בכל ניסוי במעבדתו של פריס, היא ושאר החולדות עברו הדמיה מוחית מקדימה על מנת שהחוקרים יוכלו לעקוב אחר שינויים מוחיים לפני ואחרי המחקר בו היו אמורות החולדות להשתתף. עד הסריקה המוחית, החוקרים לא חשדו כי משהו במוחה של חולדה זו יוצא דופן, שכן התנהגותה הייתה רגילה לחלוטין ולא שונה מהתנהגותן של שאר החולדות במעבדה. אך כשהביטו החוקרים בסריקה המוחית שלה, נדהמו לגלות שחלקים נרחבים מחלל הגולגולת שלה, שהיו אמורים להכיל רקמת מוח, הכילו בפועל נוזל. הרקמה שנותרה נדחסה לכיוון הגולגולת כמעין ״פנקייק״ (כפי שמתארים החוקרים), כאשר החלקים בהם היה אמור להיות המוח היו מלאים בנוזל המוח וחוט השדרה [1].

בעומק המוח קיימת מערכת של חללים או חדרים שתפקידם לייצר את נוזל המוח וחוט השדרה (cerebrospinal fluid, או בקיצור CSF). הנוזל נשפך מהחדרים החוצה ועוטף את המוח ואת חוט השדרה מבחוץ, בין היתר כמנגנון של בלימת זעזועים. בזכות מנגנון זה, אנו יכולים להזיז את ראשנו מבלי שהמוח נחבט שוב ושוב בגולגולת וניזוק, משום שהוא למעשה ״צף״ באמבטיה של נוזל. החוקרים משערים שהחולדה המדוברת סבלה מינקות ממצב רפואי שנקרא הידרוצפלוס (Hydrocephalus, או מיימת ראש). במקרים של הידרוצפלוס, נוזל המוח וחוט השדרה לא מתנקז כהלכה אל מחוץ לחללי המוח. לחץ הנוזל הולך ונבנה בתוך החדרים ורקמת המוח נדחסת לכיוון הגולגולת. לאורך השנים, רקמת המוח הולכת ונעלמת והחללים הולכים וגדלים על חשבונה. כיום, אצל בני אדם, ניתן לזהות מצב זה בשלבים מוקדמים של החיים ולטפל בו. ברוב המקרים, היעדר טיפול יוביל לפגיעה מוחית ואף למוות [2].

במקרה של החולדה שלנו, נראה שהיה ניצול מקסימלי של תכונת הפלסטיות המוחית. למרות ההיעלמות של חלק ניכר מרקמת המוח שלה ודחיסת החלק האחר כלפי הגולגולת, חלקי המוח שנותרו הצליחו להתארגן מחדש ולפעול באופן מיטבי, כך שהחולדה הפגינה התנהגות נורמלית ביחס לחולדות האחרות. היא לא סבלה מפגיעה חושית, תנועתית או שכלית נראית לעין וגם יכולות הלמידה והזיכרון שלה היו תקינות.

נציין, כי לפני שנים מספר התגלה מקרה דומה אצל גבר צרפתי [3]. גם במקרה שלו, נראה שהוא סבל מהידרוצפלוס לא מאובחן. כשמצבו התגלה, בהיותו בן כ-40, חלקים ניכרים מרקמת המוח שלו נעלמו ולמרות זאת הוא תיפקד כרגיל.  ניתן לקרוא על כך בהרחבה בפוסט שכתבנו בעבר [4].

האם המסקנה מהסיפורים הללו היא שאנחנו לא באמת זקוקים למוח בשביל לתפקד? התשובה היא: כמובן שלא. המסקנה האמיתית היא שבגלל תכונת הפלסטיות המוחית, המוח לעיתים מסוגל להתאים עצמו ולתפקד באופן מיטבי, גם בנסיבות הקיצוניות ביותר. במקרים כאלו, נראה שיש שימוש במה שמכונה מנגנוני פיצוי מוחיים, במסגרתם חלקים מסוימים של המוח לוקחים על עצמם אחריות לתפקוד של אזורים אחרים שנפגעו [5]. יחד עם זאת, חשוב לציין כי תכונת הפלסטיות של המוח לא יכולה לפצות באופן מוחלט על כל פגיעה או מחלה מוחית. ישנן פגיעות מוחיות שהן בלתי הפיכות או הפיכות באופן חלקי בלבד. פגיעות כאלו יותירו את האדם הסובל מהן עם לקות כרונית. השאלה האם פגיעה מוחית תהיה הפיכה או בלתי הפיכה תלויה בגורמים שונים כמו אזור הפגיעה, היקפה, חומרתה והגיל שבו היא מתרחשת.

נכתב ע"י ידידת העמותה ד״ר נועה אלבלדה, חוקרת מוח שעובדת במרכז סגול למוח ותודעה, המרכז הבינתחומי הרצליה. היא חברה בצוות המוביל של תוכנית ״בית ספר סגול״, תוכנית שמשלבת חקר מוח ולמידה חברתית-רגשית מבוססת מיינדפולנס בבתי ספר בישראל. במסגרת תפקידה היא מתמחה בהנגשת ידע ותובנות מחקר המוח לאנשים מתחום החינוך, בריאות הנפש והקהל הרחב.

מקורות:

1. החולדה שאיבדה חלקים ניכרים מהמוח שלה.
2. על המצב הרפואי שנקרא הידרוצפלוס.
3. גבר בן 40 שאיבד חלקים ניכרים מהמוח שלו והמשיך לתפקד כרגיל.
4. האם ניתן לחיות ולתפקד ללא מרבית המוח?
5. על מנגנוני פיצוי מוחיים