בית ההבראה לשעבר וואברלי הילס (Waverly Hills) שבקאנטקי נחשב לאחד המקומות המפחידים ביותר בעולם. בכל שנה, סמוך לליל כל הקדושים, המקום לובש פני בית רדוף רוחות ושחקנים הלבושים כרוחות רפאים מפחידים את המבקרים המבוהלים. לפני מספר שנים, קבוצה של חמישה מבקרים ביקרו בבית. ארבעה מהם נעו בהססנות וצרחו צרחות רמות. אולם, האישה החמישית, המכונה SM, התנדבה להוביל בביטחון גמור את הקבוצה במסדרונות החשוכים. היא חשה הנאה במהלך הסיור, צחקה ושוחחה עם רוחות הרפאים. הסיטואציה המתוארת התרחשה כחלק ממחקר שעסק ב-SM, אשר התפרסמה מכיוון שלא חשה פחד. באותו המחקר החוקרים חשפו את SM לסיטואציות מפחידות נוספות, אך ללא הועיל, SM לא פחדה כלל [1,2].
בסריקות מוחיות של SM התגלה כי היא סובלת מפגיעה במבנה מוחי קטן הנקרא "אמיגדלה" (שקד ביוונית, על שם צורתו), זאת עקב מחלה נדירה בשם אורבך וויט. האמיגדלה מעורבת בתהליכים רגשיים רבים, בהם פחד. המחקר על SM הוא ראייה נוספת לתפקידה הקריטי של האמיגדלה ביצירת תחושת פחד והתגובה אליו.
האמיגדלה היא מבנה דו צדדי הממוקם באיזור האונות הצידיות במוח. היא מקבלת קלטים מכל מערכות החישה בגוף. בנוסף, מגיעים אליה קלטים שעברו עיבוד באיזורי מוח אחרים. רוב הקלטים המגיעים אל האמיגדלה אינם עוברים הלאה, מכיוון שרשת תאי העצב שבה נתונה לדיכוי חזק. עובדה זו מאפשרת לנו לא לחוש תחושת פחד תמידית. עם זאת, כאשר מגיע אל האמיגדלה קלט המקושר לפחד, היא יכולה לפעול באופן מהיר ועוצמתי. קלט משמעותי כזה יגרום לאמיגדלה לתת הוראה למערכת ההורמונלית ולמערכות גוף נוספות להגיב תגובות האופייניות לפחד, כגון הגברת קצב הלב והזעה [3].
פעילותה של האמיגדלה בעת פחד נחקרה רבות באמצעות סריקות MRI תפקודי של המוח (functional MRI). בעזרת MRI תפקודי ניתן למדוד שינויים קטנים באספקת החמצן לאיזורים שונים במוח. ההנחה היא כי איזור אליו קיימת אספקת חמצן גדולה יותר, הוא איזור פעיל יותר בזמן מסויים (ראו מקור 4 להרחבה). במחקרים כאלו נהוג להציג בפני הנבדקים שני סוגי גירויים, האחד מפחיד והשני נייטרלי ולבדוק אילו איזורי מוח פעילים יותר במצבי פחד.
אז איך נראה המוח כשהוא מפחד? במחקר, נבדקים צפו בתמונות מפחידות של פציעות ודם לעומת תמונות נייטרליות [5]. איזורי המוח הצבועים בכתום בתמונה 1 הם איזורים שפעלו בעצימות גבוהה יותר בעת התבוננות בתמונות המפחידות. ניתן לראות שהפעילות המשמעותית נמצאת באיזור האמיגדלה. במחקר אחר, הציגו לנבדקים הסובלים מחרדה חברתית תמונות של פנים עם הבעה שלילית (כעס / פחד) לעומת הבעה שמחה [6]. האיזורים הצבועים בכתום בתמונה 2 הם האיזורים שפעלו משמעותית יותר בעת הצגת הבעת הפנים השלילית אצל הנבדקים הסובלים מחרדה חברתית, בהשוואה לנבדקים בריאים. גם כאן ניתן לראות שמדובר באיזור האמיגדלה. במחקר שלישי, הוצגו לנבדקים תמונות של עיניים מפוחדות לעומת עיניים שמחות [7]. התמונות הוצגו לאורך זמן מאד קצר, מתחת לסף הדרוש על מנת ליצור מודעות. ניתן לראות בתמונה 3, שלמרות שהנבדקים כלל לא היו מודעים להצגת התמונות, האמיגדלה פעלה בעצימות גבוהה יותר בעת הצגת העיניים המפוחדות לעומת העיניים השמחות.
תמונה 1: פעילות האמיגדלה במוח (שני הכתמים הכתומים הגדולים) בעת חשיפה לתמונות מפחידות לעומת תמונות נייטרליות [5].
תמונה 2: מימין פעילות האמיגדלה במוח אצל נבדקים הסובלים מחרדה חברתית בעת הצגת פנים עם הבעה שלילית (דוגמא משמאל) אל מול שמחה וזאת לעומת נבדקים בריאים [6].
תמונה 3: מימין פעילות האמיגדלה במוח (כתם כתום גדול) בעת הצגת תמונות של עיניים מפוחדות (משמאל) לעומת עיניים שמחות (באמצע) [7].
מקורות:
- המחקר על SM - האישה שאינה חשה פחד
- סרטון הסבר בנושא המחקר על SM
- על האמיגדלה
- המוגלובין - לא (רק) מה שחשבתם
- פעילות האמיגדלה בעת הצגת תמונות מפחידות לעומת תמונות נייטרליות
- פעילות האמיגדלה בעת הצגת פנים עם הבעות שונות לסובלים מחרדה חברתית
- פעילות האמיגדלה בעת הצגת תמונות של עיניים מפוחדות לעומת שמחות